מטה משה לא

וגו' וכי אזיל שמואל לממשחינהו בכולהו כתיב בהו לא בזה בחר ה'. ובאליאב כתיב ויאמר ה' אל שמואל אל תבט אל מראהו ואל גובה קומתו כי מאסתיהו מכלל דמעיקרא הוי חזי. גם משה רבינו ע"ה נענש על שכעס בשמעו נא המורים לדעת הרמב"ם בהקדמתו למסכת אבות. ולא עוד אלא כל מיני פורענות של גיהנם שולטים בו דגרסינן בפרק שלישי דנדרים א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל אדם הכועס כל מיני פורענות של גיהנם שולטים בו שנאמר והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשריך וגו' ואין רעה אלא גיהנם שנאמר כל פועל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה ולא עוד אלא שתחתוניות שולטים בו שנאמר ונתן לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נכש איזהו דבר שמכלה עינים ומדאיב בנפש הוי אומר אלו תחתוניות. ולכך אמר אליה לרב יה דא אחוה דרב סלא חסידא לא תרתח לא תחטא כדאיתא בברכות פ"ד. ואע"ג דאיתא בפ"ק דתכנית אמר רבא האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דקמרתחת ליה שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה'. היינו דרך כלכולו ואף גם זאת מסיק התם אמר רבינא אפילו הכי מבעי ליה לאיניש למילף נפשיה בניחותא שנאמר והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך

הה' שיהא נזהר מדברים המשכחים הלימוד. כדאי' בהוריות בפרק כהן משיח תנו רבנן חמשה דברים משכחים את הלימוד האוכל מה שאכל עכבר וממה שאכל חתול והאוכל לב בהמה. ומהר"ם ז"ל היה מונע עצמו אפילו מלב העוף בתשב"ץ בסימן תקס"א. והרגיל בזתים והשותה שיורי רחיצה והרוחץ רגליו זו על גב זו ויש אומרים אף המניח כליו תחת מראשותיו

חמשה דברים משיבים את התלמוד האוכל פת חטים וכל שכן חטים עצמן. והאוכל ביצה מגולגלת בלא מלח. והרגיל בשמן זית. והרגיל ביין ובשמים. והשותה מים משיורי עיסה. וי"א אף הטובל אצבעו במי מלח ואוכל. הרגיל בשמן זית מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן כשם שהזית משכח את התלמוד של ע' שנה כך שמן זית מחזיר התלמוד של ע' שנה. הרגיל ביין ובשמים מסייע ליה לרב' דאמר חמרא וריחני כקחין. הט בל אצבעו במלח אמר ריש לקיש ובאחת כתנאי ר' יודא אמר אחד ולא שתים רבי יוסי אמר ב' ולא שלש

עשרה דברים קשים לתלמוד העובר תחת אפסר גמל וכ"ש תחת גמל עצמו. והעובר בין ב' גמלים והעובר בין כ' נשים. ואשה שעוברת בין שני אנשים. והעובר תחת גשר שלא עברו תחתיו מים מ' יום. והאוכל פת שלא בישל כל צרכו. והאוכל בשר מזהמ' ליסטרון פי' אותו כף שכותשים את הקדרה קרי ליה זוהמא לסטרון ע"ש שמעברת הזוהמא לשני צדדים. על שני צדיו תרגום על תרין סטרוהי והשותה האמת המים שטו ברת בין הקברות. והמסתכל בפני המת. ויש אומרים אף הקורא כתב על גבי הקבר. וכשיהיו נזהרים בדברים אלו ת"ח יגדיל תורתן ויאדיר

הו' שידקדק בדבורו ולשונו ולא ישנה בדבורו. שידקדק בדבורו ולשונו כדאיתא בפ"ק דפסחי' תנא דבי ר' ישמעאל אומר לעולם יספר אדם בלשון נקייה שהרי בזב קראו מרכב ובאשה קראו מושב ואומ' ותבחר לשון ערומים ואומר ודעת שפתי ברור מללו. מאי ואומר וכ"ת ה"מ בדאורייתא אבל בדרבנן לא פי רש"י בדאורייתא הקפידה על לשונה שיצת' מפי הגבורה אבל חכמים במשנה ובבריית' אין להם להקפיד על לשונם ת"ש ותבחר לשון ערומים וכ"ת ה"מ בדרבנן אבל בימילי דעלמ' לא ת"ש ודעת שפתי ברור מללו. וגרסינן במסכת עירובין אמר רב יוד' אמר רב בני יהודא שהקפידו על לשונם נתקיימ' תורתן בידן בני גליל שלא הקפידו על לשונם לא נתקיימ' תורתן בידן. ולא ישנה בדיבורו. כמו שכתב הרמב"ם בפ"ה מהל' דעות והעיקר יסודו הוא במסכת יבמות פ' הבא על יבמתו רב הוה קמצער ליה דביתהו אמ' לה עביד לי טלפחי (פי' עדשי) עבדי ליה חמצי (פי' מין קטנית) עבידי לי חמצי. עבדי ליה טלפחי. כי גדל חייא בריה אפיך לה. א"ל איעלאי אמך. א"ל אנא הוא דקא אפיכנת לה היינו דקאמרי אינשי דנפק מינך טעמ' מלפך ברם את לא תעביד הכי ש אמר למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו. וגרסי' במס' סנהד' פרק חלק אמר רבי מריש ה"א דליכא קושטא א"ל ההוא מרבנן ורב מביומ' שמיה דאי הוה יהבי לי כל חללי דעלמא לא הוו משני בדיבורי כו'. ולא זו בלבד אמרו אלא כל מי שירא שמים יש לו לקיים בפיו מה שמחשב בלבו כמו שמצינו ברב ספרא שאמרו עליו בסוף מכות ובב"ב פ' המוכר את הספינ' שקיים ודובר אמת בלבבו. וכתוב בפרש"י שאמרו עליו על רב ספרא שפעם א' היה לו חפץ למכור והוליכו אצל אדם א' שהיה חפץ לקנותו היה מבקש רב ספרא עשרה והיה נותן הקונה שמונה באות' היום לא הקונה בדעתו ליתן עשרה. ולא רב ספרא ליטול שמונה לאחר זמן גמר רב ספרא בדעתו ליטול שמונה שהיה צריך להם וגם הקונה גמר בדעתו ליתן עשרה מפני שהיה צריך החפץ. הלך הקונה לרב ספרא ומצאו שהיה קורא ק"ש המתין עד שסיים אמר ליה רב ספרא כלום אתה צריך אמר ליה תן לי אדוני החפץ והנה לך עשרה כדבריך אמר ליה רב ספרא לא אטול אלא ח' שכבר גמרתי בדעתי ליטול ממנה שמונה ולא יותר. שוב מעשה ברב ספרא שיצא יום אחד חוץ לעיר לטייל עם תלמידיו פגע בחסיד אחד שהיה בא מן הדרך אמר ליה לרב ספרא ולמה טרח מר כל כך כסבור שיצא לקראתו להקביל פניו אמר ליה רב ספרא לא היית' כוונתי להקביל פניך ולא יצאתי אלא לטייל אמרו ליה תלמידיו לרב ספרא למה אמרת לו כל כך אמר להם ולמה הייתי משקר א"ל היה לך לשתוק אמר להם אלו שתקתי לא הייתי מקיים ודובר אמת בלבבו. ועם כל זה אם יש בדבר דרכי שלום מותר לשטת בדיבורו כדגרסינן בס"פ הבא על יבמתו אמר רבי אלעאי משום ר"י בר שמעון מותר לשנות מפני השלום שנאמר כה תאמר ליוסף אנא שא נא וגו'. רבי נתן אומר מצה לשנות שנאמר ויאמר