מטה משה ל

החלק הרביעי אדבר בם ואם הם משאר החלקים אשתוק מהם. ואמר על זה בעלי המדות בחן זה החיש וחכמתו שהוא חסר ג' רביעי הדיבורים וזאת החכמה שצריך ללמדה לכן הרוצה לקחת מוסר השכל ישתוק מן הדבור שאין צריך וימעט בדבור אפי' בדבור הצריך ויעש' עצמו בזה כשוטה ותינוק כאלו לא יוכל לדבר דבר בעסקי עניני עולם וכאלו לא יבין מאומה מג' חלקי הדבורים כמו שוטה ותינוק ובזה התורה שילמוד תתקיי' בידו כמו שאמרו שהתורה נקנית במיעוט שיחה. ועל דא כוונו רז"ל באמרם מיום שחרב בית המקדש טלה הנבואה מן הנביאים ונתנה לשוטים ולתנוקות. והנבואה ירצה בזה תורתנו הקדושה שמי שלמד אותה הוא במדרגת הנביא כדאמרי נמי התם חכם עדיף מנביא ואותה נבואה נתנה למי שעושה עצמו כתינוק ושוטה וק"ל. וגם התורה שילמד אל יאחז בה דרך ארוכה אלא יחזיק שהיא יותר טובה דרך קצרה כדי שלא יניחנה לגודל האריכות ועל כן אמרו ז"ל לעולם ילמד אדם לתלמידו דרך קצרה

הג' שישא ויתן באמונה. ר"ל אחר שלמד תורה ישא ויתן באמונה כדאיתא בפרק במה מדליקין אמר רבא בשעה שמכניסים אדם לדין אומרים לו קבעת עתי' לתורה נשאת ונתת באמונה אף שביש ספרים הוא בהפוך הגירסא נכונה היא כמו שכתבתי דבפ"ק דסנהדרין ובפ"ק דקדושין איתא אין תחלת דינו של אדם אלא על דברי תורה וכן סדרם הטור אורח חיים סימן קנ"ה ולכן סדרתים גם אני בזה הסדר ואף לגירסת הספרים דמהפכים נמי ניחא דודאי אין תחלת דינו של אדם אלא על דברי תורה כדאיתא בסנהדרין ובקדושין והא דפ' ב"מ לא נחית אלא למימר על כמה דברים שואלים ולא דק בסידרא. או י"ל כמו שתרצו התוספות בפ"ק דקדושין דהא דב"מ היינו דוקא לעניין שאלה ששואלים לו על משא מתן תחלה חבל מ"מ נפרעים ממנו תחלה על שלא קבע עתי' לתורה. ואע"ג דכל אדם מצווה בזה מ"מ מאחר שהחכמים הם עיני כל ישראל וכל שאר בני אדם משגיחים בהם אם יראו להם מדה גרוע כדי שיעלילו להם תואנה וידברו עליהם דופי ע"כ הם צריכים להיות פרושים עד קצה האחרון ורחוקים מכל חטא לפי שיהא נקדש ש"ש על ידם בפי כל אדם ויכספו הכל ללמוד תורה וללמדה ויאמרו על לומדיה אשריהם ואשרי ילדתם ויהא ש"ש מתאהב על ידם. לכן אם משאו ומתנו באמונה אז הוא ש"ש מתאהב על ידו. אבל אם אינו באמונה אז ש"ש מתחלל על ידו כדאיתא ביומא הד' חילול הש"י כו' עד אביי אמר כדתניא ואהבת את ה' אלהיך ש הא ש"ש מתאהב על ידיך שיהא אדם קורא ושונה ומשמש ת"ח ודבורו בנחת עם הבריות ומשאו ומתנו בשוק נאה ונושא ונותן באמונה מה הבריות אומרות עליו אשרי כלוני שלמד תורה אשרי אביו שלימדו תורה ראיתם כלוני שלמד תורה כמה יפין דרכיו כמה מתוקנים מעשיו עליו הכתוב חמר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. ובזמן שאדם קרא ושנה ואין דיבורו בנחת עם הבריות ואין משאו ומתנו בשוק נאה ואינו נושא ונותן באמונה מה הבריות אומרים עליו אוי לו לפלוני שלמד תורה אוי לו לאביו שלמדו תורה אוי לו לרבו שלימדו תורה אשרי בני אדם שלא למדו תורה כלוני שלמד תורה כמה מכוערי' מעשיו כמה מקולקלים דרכיו עליו הכתיב תומר באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו פרש"י את זו קרא הכתוב חלול השם כשאדם חשוב עובר עבירה ופורענות בא עליהם והכל אמרו מה היעיל לו ראו החסידים והחכמים רעה באה עליהם שנאמר ויחלל את שם קדשי ובמה חללוהו באמור עליהם האומות שגלו ביניהם ראו עם ה' אלה ולא יכול להצילה שנא יגלו נמצא ש"ש מתחלל וכבודו מתמעט אבל הנושא והנותן באמונה שכרו אתו מאל אמונה

הד' שיהא דבורו בנחת ולא יהא קפדן. שיהא דבריו בנחת כמי שאמר שהע"ה דברי חכמים בנחת נשמעים וכמו שהבאתי לעיל ממס' יומא שיהא אדם קורא ושונה ומשמש ת"ח ודבורו בנחת עם הבריות וכמו שכתב הרמב"ם פ"ד מהלכות דעות ת"ח לא יהא צווח וצועק בעת דיבורו כבהמו' וחיות ולא יגביה קולו ביותר אלא יהא דיבורו בנחת עם כל הבריות ולא יהא קפדן כמו שהיה מתפאר רב אדא בר אהבה כדאיתא בתענית שחלו תלמידיו את רב אדא בר אהבה במה הארכתה ימים אמר להם מימי לא הקפדתי בתוך ביתי כו' וגרסינן בפרק חלק תנא ר"מ אומר כל הלומד תורה ואינו מלמדה זהו כי דבר ה' בזה. והקפדן בודאי אינו מלמדה כאמרם ז"ל לא הקפדן מלמד וגרסינן נמי במסכת שבת פרק ב"מ תנו רבנן לעולם יהא אדם ענותן כהלל ואל יהא קפדן כשמאי ואיתא נמי התם נזדווגו שלשתן למקום אחד פי' שלשה גרים שהתגייר הלל אמרו קפדנותו של שמאי בקשה לטרדונו מן העולם ענוותנותו של הלל קרבתנו תחת כנפי השכינה ולא עוד אלא אפילו חכמה מסתלקת ממנו כדגרסינן בפסחים פרק אלו עוברין אמר רשב"ל כל אדם שכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו. דכתיב ויקצוף משה על פקודי החיל וכתיב ויאמר אלעזר הכהן מכלל דמשה אעלם מיניה וכן כשמעו נא המורים כיון שבא לכלל כעס בא לכלל טעות כדפרש"י בפרשת מכות. וארז"ל הרוצה שיחכים ידרים רמזו בזה כלומ' ילך בדרכי אברהם לגמול חסד עם הבריות ולא יקפיד על הבריות בזה יחכים. וכנו דרכו של אברהם בלשון ידרים כי כל מסעיו היו הנגבה אבל אם לא ילך בדרכו של אברהם אבינו ע"ה אז חכמתו מסתלקת כנזכר. ואיתא בנדרים פרק שלישי אמר רבא בר רב הונא כל אדם הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו שנאמר רשע בגובה אפו בל ידרוש אין אלהים כל מזמותיו. רבי ירמיה מדפתי אומר אף משכח תלמודו ומוסיף טפשות שנאמר כי כעס בחיק כסילים ינוח וכתיב וכסיל יפרוש אולת. רב נחמן אמר בידוע שעונותיו מרובים מזכיותיו שנאמר איש אף יגרה מדון ובעל חמה רב פשע. ואפילו אם פוסקים לו גדולה מן השמים מורידים אותו כדגרסינן בפסחים אמר רבי מני בר כמיש כל אדם שכועס אפילו פוסקים גדולה מן השמים מורידים אותו מנ"ל מאליאב דכתיב ויחר אף אליאב בדוד ויאמר