מטה משה כח

ר"ל יתמוך בתורה הנקראת כבוד שנאמר כבוד חכמים ינחלו וכתיב ולפני כבוד ענוה. ר"ל מי שיש בו תורה הנקראת כבוד הענוה קדמה לו כבר דאם לא היה עניו לא היה זוכה לכבוד התורה. ולא עוד אלא אפי' אם קרא ושנה ולמד אם מתנשא עצמו על ד"ת סופו להתנבל בהם שלא ידע להשיב על שאלה כדאיתא בירוש' דיבמות פ' י"ב בני סימוניא אתו לגבי רבי אמרו ליה בעין תתן לון חד בר נש דריש דאין וחזן וסובר ומתניין ועבד לון כל צרכינן ויהיב להון לוי בן סיסי. עשו לו בימה גדולה והושיבוהו עליה. אתון ושאלון לון הגידמת במאי היא חולצת ולא אניבון. ריקקה דם מהו. ולא אניבון. אמרי דילמא לית הוא מארי אולפן. נשאל ליה אגדת' שאלין באגדתא אתו ואמרינן ליה מהו הדין דכתי' אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת. אם אמת למה רשום ואם רשום למה אמת ולא אניבון. אתון לגבי ר' אמרינן ליה הדין פיוסי דפייסינך. אמר לון חייכון בר נש דכוותי יהבית לכון. שלח איתותב ושאיל ליה א"ל הגידמת במה היא חולצת א"ל בשיניה ריקקה דם מהו. א"ל אם יש בה צחצוחי של רוק כשר. מהו הדין דכתיב אבל אגיד וגומר א"ל עד שלא נחתם גזר דין רשום. משנחתם גזר דין אמת. א"ל ולמה לא איתבינון. א"ל עשו לי בימה גדולה והושיבוני עליה וטפח רוחי עלי וקרא עליה אם נבלת בהתנשא ואם זמות' יד לפה. מי גרם לך להתנבל בד"ת על שנשאת בה עצמך ע"כ בירושלמי. וגרסי' במס' פסחי' פ"ו אמר רב יודא אמר רב כל המתיהר אם חכם היא חכמות מסתלקת ממנו אבל מי שהוא עניו וישפול את עצמו הקב"ה מגביהו. וכל המגביה את עצמו הקב"ה משפילו כדאית' הכי בפ"ק דעירובין

ואיתא נמי התם מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחים הן ועלובי' הן הרי שיזכה לגדולה בעה"ז ויקבל שכר טוב לעוה"ב כדאית' במס' בב"מ פ"ז א"ל ר' ירמיה לר' זירא מ"ד קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו אטו לא ידעי' דקטן וגדול שם הוא אלא כל המקטין עצמו על ד"ת בעה"ז נעשה גדול לעה"ב וכל המשים עצמו כעבד על ד"ת בעה"ז נעשה חפשי לעה"ב. הרי הוכחתי מן המקראות ומתלמוד בבלי ומירושלמי דכל ת"ח הרוצה שיתקיים תלמודו בידו צריך שיהא עניו ושפל רוח. ולא שיהא פניו עם חבריו בלבד אלא אף עם בני ביתו ואפי' עם גוי בשוק כדאי' בתנא דבי אליהו אמר אליהו ז"ל מעיד אני פלי שמים וארץ שכל ת"ח שהוא קורא ושונה לש"ש ואוכל ושותה משלו ונהנה מיגיעו ומעמלו ואינו נהנה משל אחרים עליו הכתוב אומר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. לעולם יהא אדם עניו בתורה וביראת שמים עם אביו ועם אמו ועם אשתו ועם בניו ועם בני ביתו ועם שכניו ועם קרוביו ועם רחוקיו ואפי' עם הגוי בשוק כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה ומתקבל על הבריות וממלא את ימיו ואת שנותיו בשם טוב. ובזה אשתו ובני ביתו ושכניו יראים ממנו שנ' וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ע"כ. ועכ"ז לא ישפיל אדם עצמו יותר מדאי לעשות עצתו כבהמה שאינה מרגשת אכל ישמור כבוד תורתי לש"ש כדאמרי' בסוטה אמר ר' חייא בר אשי אמר רב ת"ח צריך שיהא גאות א' משמנה בשמינית. ר"ל שהוא חלק ס"ד ואם יגיס רוחו חלק מעט יותר נכנס בחלק ג"ש ונקרא גס רוח. אבל מעט גאוה נאה לו כדאיתא נמי התם אמר רב הונא בריה דרב יהושע ומעטר' לה כסאסא לשבלתא ופרש"י גסות מעט נאה והוגנת לו לת"ח מעטרתו כסאס"א המעטרת לשיבולת. ואיתא נמי התם אמר רבא בשמת' מאן דאית ביה. ובשמתא מאן דלית ביה. פי' מאן דלית ביה פורתא ואע"ג דאמר רב נחמן בר יצחק לא מינה ולא מקצתה אפשר לענין זה אם הגאות היא כדי שיראים ממנו ויהיה לו כח להוכיח כמו שפרש"י בדברי האמוראים הנזכרים בהא פליג רב נחמן. אבל אם הגאות הוא עושה לכבוד תורתו כ"ע מודו דיפה לו כדאמרינן בנדרים אמר רבא שרי ליה לאינש לאודעי נפשיה באתרא דלא ידעין ליה דכתיב ועבדך ירא וגו'. ואמר רבא שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא שרו לי תגראי ברישא ובכמה מקומות החמירו בדבר זה שלא ליהנות מכבוד התורה כאמר' אל תעש' עטרה להתגדר בהם ולא קרדום לאכול כו' ואמרו ביונתן בן עמרם שלא רצה להתפרנס בכבוד התורה ור' טרפון שנצטער כל ימיו על שהציל עצמו בכבוד תורתו. וכבר נשאל הרב הגדול רשב"א על זה והשיב וז"ל יש דברים שת"ח נוהגים לכבוד תורה והם מחקי כבוד לומדיה. וכל ת"ח שמוותר עליהם כמוותר כבוד תורה שלא על כבוד עצמו וחקיו הוא מוותר אלא על כבוד תורה. וע"כ אמרו שצריך ת"ח להיות נוקם ונוטר כנחש כלומר אם בזו אותו או הקלו בכבודו שהמקל בכבודו מקל בכבוד תורה ואסור לו למחול על כבוד תורתו אלא א"כ בקשו ממנו מחילה לכבוד תורתו ומן הצד הזה הן כל אותן שתמצא כי מחקי התורה להיות לומדיה ככהני' לטול חלק בראש. ות"ח האומר שרו לי תגראי ברישא חקי כבוד תורתו הוא שואל והרי הוא כשואל חלק ירושתו ונחלתו ובמקום שאין מכירים אותו שרי ליה לאדועי נפשיה ואני תמה איך לא אמרו חייב לאדועי נפשיה שאלו במקום שאין מכירים אותו לא יכבדוהו כדינו ונמצאו מקילים בכבוד תורתו שלא מדעת ועוברים כשוגגים או תאמר כאנוסים וחייב תלמיד חכם עצמו להודיעם כדי שלא ישגו או להסיר אונסם מהם ויכבדו תורתו. והיינו דאמרי ליה לרב פפא מה שמך אמר ליה רב פפא ושאלו והכתיב יהללך זר ולא פיך. ואמר והא אין זר פיך. והיינו כל הני דריש פרק קמא דב"ר שכלן חקי כבוד התורה הן ואין ראוי לוותר עליהם אבל להתגדר בהם שלא במקום הראוי לכבוד התירה אסור וכן תמצאם כלם עכ"ל הרב ז"ל. והרמב"ם כתב בפ"ז דת"ת וז"ל בל ת"ח שבזהו או חרפוהו אדם בפרהסיא אסור לו למחול על כבודו ואם מתל נענש מפני שזה בזיון התורה אלא נוקם ונוטר כנחש עד שיבקש ממנו מחילה עכ"ל. נמצא במקום שהוא בזיון התורה אם ישפיל עצמו מחויב להיות קצת בגאות לכבוד התורה אבל זולת הכוונה הזאת שומר נפשו ירחק מהם ולא יהא זוטרא בעיניו מאי דכתיב ביה תועבת ה' כל גבה לב. ואפי' אם