מטה משה כז

אלמוד ואין ני בינה ודעת ולא לב להבין ולהורות כי ה' לא נתן לי לשון לימודים כי מי שנתן לו בינה ודעת לעשות מלאכתו ולעסוק בפרקמטיא הוא יתן לו בינה ודעת ללמוד תורה. כדאיתא בתנא דבי אליהו אמר אליהו ז"ל פעם אחת הייתי מהלך ומצאני אדם אחד היה מתלוצץ ומלעיג בדברי אמרתי לו מה תשיב ליוצרך ליום הדין אמר לי בינה ודעה לא נתנה לי שאקרא ואשנה אמרתי לו בני מה מלאכתך א"ל צייד אני אמרתי לו מי למדך שתיטול פשתן ותארגנו מצודות ותשלכהו אל הים ותעלה הדגים מן הים אמר לי בינה נתנה לי מן השמי' אמרתי לו ליטול פשתן ותארגנו מצודות ותשליכהו בים ותעלה בו דגים מן הים נתנו לך דעה מן השמים לדברי תורה שכתב בהם כי קרוב אליך הדבר לא נתנו לך מן השמים. מיד הרים קולו ובכה עד שאמר לו ולא ירע לך שכל באי עולם משיבין תשובה זו יהו מעידין בה וכי יבושו עובדי פשתן ואורגי חורי. גם אל יאמר איך אלמוד כי מרוב דוחק העיני לא אוכל ללמוד. כלום אתה עני יותר מהלל אמרו עליו על הלל הזקן שכל יום ויום היה משתכר בטרפעיק שהיא חצי דינר חציו נתן לשומר בית המדרש וחציו פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו ולא הניחו שומר ב"ה ליכניס עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון אמרו אותו היום ע"ש היה ותקופת טבת היה ירד עליו שלג מן השמים וכסהו וכיון שעלה עמוד השחר א"ל שמעיה לאבטליון אתי בכל יום הכית מאיר והיום אפל שמא יום מעונן הוא. הציצו עיניהם וראו דמות אדם בארוב' עלו ומצאו עליו רום ג' אמות שלג פרקיהו והרחיצוהו וסכוהו והשיבוהו כנגד המדורה אמרו ראוי זה לחלל עליו את השבת. גם אם אה' נתן לו עושר ונכסים לא יאמר איך אלמוד ואני טרוד בממון. דכלום היה עשיר מר"א בן חרסו' שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה וכנגדן אלף ספינות בים ובכל יום ויום היה נוטל משאוי ומהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד. פעם אחד מצאוהו עבדיו ועשו בו אנגריא א"ל הניחוני שאלך ואלמוד תורה אמרו לו חיי ר"א בן חרסום שאין אנו מניחים לך נתן להם הרבה כדי שיניחו אותו ומימיו לא ראה אותם אלא יושב ועוסק בתירה כל היום וכל הלילה. וזהו דאיתא ביומא הלל מחייב עניים ר"א בן חרסום מחייב עשירים לכן יעסוק אדם בתירה בין בעוני בין בעושר. והעוסק בתורה בעוני ובדוחק השם יתברך יזמין לו פרנסתו כדי שיוכל ללמוד בריוח כדאיתא בפרק רביעי מאבות ר' יונתן אמר כל המקיים את התורה מעוני סופה לקיימה מעושר וכל המבטל את התירה מעושר סופה לבטלה מעוני. וזהו שאמרו אם אין תורה אין קמח. ירצה אם אין תורה שלא למד תורה ומבטלה מעושר לסוף ובא שלא יהיה לו קמה זהו אין קמח ואז מבטלה מעוני דאם אין קמח אין תורה. וגרסינן בסיף מסכת סוטה אמר ר"י בר חייא כל העוסק בתירה מתיך דוחק תפלתו נשמעת שנאמר מר כי עם בציון ישב בירושלים בכה לא תבכה חנן יחנך לקול זעקיך וגו' וכתיב בתריה ונתן ה' לכם לחם צר ומים לחץ. רבי אחא בר חנינא אמר אף אין הפרגוד ננעל לפניו שנאמר ולא יכנף עוד מוריך רבי אבהו אומר אף זיכה ומקבל פני השכינה שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך

הב' הנהגת מדותיו נחלקת לז' חלקים וסימנך

חכמת בנתה ביתה חצבה עמודיה שבע"ה

הא' שיהא עניו ושפל בדרך. הב' שיהא דיבורו תמיד בתירה ולא בשיחה בטילה. הכ' שישא ויתן באמונה. הר' שיהא דיבורו בנחת ולא יהא קפדן. הה' שיהא נזהר מהדברים המשכחים הלימוד הו' שידקדק בדיבורו ולשונו ולא ישנה דבורו. הו' שלא יזלזל ע'מו בין הבריות

הא' שיהא עניו ושפל ברך: דכל הרוצה שיתקיים תלמודו בידו יהא נעים ומרוצה לבריו' ולא יתנאה בתורתו כדגרסינן בעירובין פרק כיצד מעברין אמר ר"א מאי דכתיב וענקים לגרגרותיך אם משים אדם עצמו כענק זה לצוואר ורואה ואינו נראה תלמודו מתקיים בידו ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו. ואמר ר"א מאי דכתיב לחייו כערוגת הבשם. אם משים אדם עצמו כערוגה שהכל דשין אותם. וכבושם הזה שהכל מתבשמין בו תלמודו מתקייים בידו ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו ואמרינן התם אמר רב מתנא מאי דכתיב וממדבר מתנה אם משים אדם עצמו כמדבר שהכל דשין אותה תלמודו מתקיים בידו ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו. וגרסינן נמי במסכת שבת פ' ר"ע ת"ר ת"ח הם עלובים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עושים מאהבה ושמתים ביסורים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתי. וגרסי' נמי במסכת תענית אמר רבי חנינא בר אידי למה נמשלה דברי תורה למים דכתיב הוי כל צמא לכו למים לומר לך מה מים מניחים מקום גבוה והולכים למקום נמוך אף ד"ת אין מת יימי' אלא במי שדעתו שפלה. ותמר ר' אושעי' למה נמשלה ד"ת בג' משקים הללו במים. וביין. ובחלב. דכתיב הוי כל צמא לכו למים וכתיב לכו שברו ואכלו ולכו שברו כלא כסף ובלא מחיר יין וחלב. לומר לך מה ג' מיני משקים הללו אין מתקיימי' אלא בפחות שבכלים אף ד"ת אין מתקיימים אלא במי שדעתי שפלה עליו והיינו דא"ל ברתיה דקיסר לרבי יהושע בר חנניה אין חכמה מפואר' בכלי מכוער אמר לה בתי מלכא אביך במאי ראמי חמרא אשרה ליה במנא דפארא א"ל כ"ע במנא דפארא ואביך במנא דפחרא אמרה ליה אלא במאי נרמי אמר לה בגון אתין דחשיביתו ראמי במאני כספא ודהבא. אזלה אמרה ליה לאבוה רמי לחמרא במאני דכספ' ודהב' ותקף אמר לה לברתיה מאן אמר לך הכי אמרה ליה רבי יהושע בן חנניה ומאי אמרת ליה הכי והכי אמרי ליה קרייה לרבי יהושע בן חנניה א"ל אמתי אמרת לה הכי. א"ל כי היכי דאמרה לי איהי. הכי אמרי לה. והאיכא שפרי דגמירי. אי הוו סני. טפי היו גמירי. ואמרינן במסכת שכת סימן לגסות רוח עניות ובפ' האיש מקדש מפ' מאי עניות עניות דתורה

והענוה היא א' מהמ"ח דברים שהתורה נקנית בהם וכן אמר שהעצה ושכל רות יתמוך כבוד