מטה משה כו

נאים בלבוש מלכות כדאיתא בנדרים אמר אמימר מאן מלכי' רבנן דמצויינים במלבושים נאים. ואם יש לו אלו ג' הנהגות. אז כתר שם טוב עולה על גביהן ר"ל שאין כתר ש"ט אם לא על גבי שלשתן אבל אם יחסר א' מהכתרים אזי גם כתר ש"ט לא יעלה עליו. ולזה אמרו שלשה דברים מרחיבים נפשו של אדם אשה נאה ודירה נאה וכלים נאים. ר"ל שלשה דברים מרחיבים נפשו של אדם שיהיה לו נפש רחבה ודעת רחבה להכיל למודו ושיתקיימו בידו. אשה נאה. הוא הנהגת למודו שישתעשע באילת אהבים שהיא האשה נאה ויפה ונחמד מזהב ומפז רב. דירה נאה. הוא הנהג' מדותיו שיהי' לו דירה נאה עם הבריות שידור באהבה ובאחוה מתוך גודל מעלות מדותיו. כלים נאים. הם מלבושי' נאים והנה אבאר החלקים מתוך דברי רז"ל

הא' הנהגת למודו הוא שירחיק עצמו מתאות גבעת עולם ולא ילך בשרירות לבו שאין ד"ת מתקיימת בלומדה בעידון אלא מתוך עינוי הגוף כמו ששנינו בפרק ה' מאבות כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער החיה ובתורה אתה עמל ואם אתה עושה כן אשריך וטוב לך אשריך בעה"ז וטוב לך בעה"ב. ובפ"ו חשיב מ"ח דברים שהתורה נקנית ומהם מיעוט שינה מיעוט שיחה ומיעוט תענוג. וכן כתוב התנחומא כל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבע"פ לפי שיש בה צער גדול ונידוד שינה ויש מכלה ומנבל עצמו עליה. לפיכך מתן שכרה לעוה"ב שנאמר העם ההולכים בחושך ראו אור גדול. אותו אור שנברא ביום א' שגנזו הקדוש ברוך הוא לעמלי תורה כו'. וגרסינן בברכות פרק הרואה הסכ' ושמע ישראל אמר להם משה לישראל כתתו עצמיכם על ד"ת כדרשב"ל דארשב"ל אין ד"ת מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליהם שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באוהל. אמר רבא מאי דכתיב אם נבלתה בהתנשא ואם זמות' יד לפה. אם מנבל אתה עצמך על דברי תורה מתנשא ואם לאו יד לפה. אמר רבי ינאי מאי דכתיב כי מיץ חלב יוציא חמאה וגו' בעי אתה מוצא חמאה של תורה במי שמקיא עליו חלב שינק מכדי אמו. ומיץ אף יוציא דם כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושנייה ושותק זוכה ומבחין בין דם טמא לדם טהור'. ומיץ אפים יוציא ריב כל תלמיד שכועס עליו רבו כעם ראשונה ושנייה ושותק זוכה ומבחין בין דיני ממונו' לדיני נפשות דתנן הרוצה שיחכם יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע בתורה יותר מהם שהם כמעין הנובע. גרסינן בחגיגה פרק אין דורשין אשר קומטו בלא עת נהר יוצק יסודם אלו תלמידי חכמי' שמקמטים שינה מעיניהם בעה"ז הקדוש ב"ה מגלה להם סוד הנהר לעוה"ב שנ' נהר יוצק יסודם. ולא עוד אלא שנשותיהן זוכות בדבר כדגרסינן בפ' י"ה מ"ד כן יתן לידידו שינה אלו הן נשותיהן של תלמידי חכמים שמנדדים שינה מעיניהם בעה"ז זוכות לעוה"ב. וגרסינן בפרק חלק דרש רבי יודא בר סימ' כל המשחיר פניו על דברי תורה בעוה"ז הקב"ה מבהיק זיו פניו לעוה"ב מ שנאמר מראהו כלבנון. אמר ליה תנחומא בר חנילאי כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעה"ז הקב"ה משביעו לעוה"ב שנאמר ירויון מדשן ביתך וגומר וגרסי' נמי במסכת עירובין ה' כיצד מעברי' אמר רב הונא מ"ד חיתך ישבו בה וגומר אם עושה אדם עצמו כחיה זו שדורסת ואוכלת תלמודו מתקיים בידו ואם לאו אין מתקיי' בידו ואם עשה כן א"ר הונא הקב"ה עושה לו סעודה בעצמו שנאמר תכין בטובתך לעני אלהים. ואל ימנע עצמו מב"ה אפי' שעה א' כדאיתא במס' ביצה פ' אין צדין אמר רב לעולם אל ימנע אדם עצמו מב"ה אפי' שעה א' כו'. ואפי' בשעת מיתה כדאית' במס' שבת פ' ר"ע לעולם אל ימנע אדם עצמו מד"ת ואפי' בשעת מיתה שנא' אדם כי ימות באוהל. וטוב להיות תמיד בב"ה ואעפ"י שאינו מבקש מזון לבניו כדאיתא במסכת עירובין פ' עושין פסין שחורות כעירב במי אתה מוצא ד"ת במי שמשכים ומעריב עליה בב"ה. ושחורות דורש לשון שחרית רבה אמר במי שמשחיר פניו עליהם כעורב רבא אמר במי שמשים עצמו עליהם אכזרי על בניו ובני ביתו כעורב כי הא דרב אדא בר מתנא כי הוי אזיל לבי רב א"ל דביתהו ינוקי מאי אעבד להו א"ל איכא קרומו פי' ירקו' באגמא. וישתעבד גופו ואיבריו לזה כשור לעול וחמור למשוי ואשריו כדגרסינן בפרק קמא דע"ז אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה מ"ד אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור. אשריהם ישראל בזמן שעוסקים בתורה ובמצו' ובג"ח יצרם מסור בידם ולא הם מסורי' בידו שנ' אשריכם זורעי על כל מים ואין זריעה אלא צדקה שנא' זרעו לכם לצדקה ואין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים. משלחי רגל השור והחמור וגו' תנא דבי אליהו לעולם ישים אדם עצמו לדברי תורה כשור לעול וכחמור למשוי דכיון שאדם לעמל נברא טוב לו שיהיה עמלו בתורה כדגרסינן בפ' חלק רבי אלעזר אמר אדם לעמל נברא ואיני יודע אם לעמל פיהו אם לעמל אחר כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו הוי אומר לעמל פה נברא ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך הוי אומר לעמל תורה נברא אמר רבא כל גופי דרופתקי אינון טבא לגופא דזכי הוי דרופתקי דאוריית' פי' כל הגופות טרחני' אבל טוב לגוף דזכי ויהיה טורחו בתורה שנאמר כי נעים כי תשמרם בבטנך וגו' אימתי תשמרם בבטנך כשיכונו יחדיו על שפתיך. והעיקר הלימוד המקוים ביד כל אדם הוא כשכותב דבריו שמתוך כך זוכרם ורמז לדבר "כי "תשמרם "בבטנך ר"ת כתב רמז אם כותב דבריו שלמד אזי ישמר' בבטנו. גם אמרו רז"ל בירושלמי פרק אין עומדין ברית כרותה שכל היגע בתורתו בביהכ"נ לא במהרה הוא משכח. ואם הוא עמל בתורה התורה מזמנת פרנסתו כדכתבתי לעיל שער א'. וגרסי' נמי בפ' ג' מאבות ר' נחוניא בן הקנה אומר כל המקבל עליו עול תור' מעבירין ממנו עול מלכות ועול ד"א. ע"כ טוב לו לאדם עולה של תורה שהיא כבוד לאדם בעה"ז ובעה"ב אעפ"י שיהא בעמל וענוי מכל העולם כלו ואל יאמר בלבבו איך