מטה משה כה

וקודם שיניח תפילין ויקרא ק"ש ויתפלל ירדוף אחר רדיפת קנייני העולם הש"י יסיר השגחתו מעליו והיא לא תצלח וזהו סיומא דקרא ואם משלש אלה לא יעשה לה ר"ל שאם אחת מאלה לא יעשה כהוגן ויצא חנם אין כסף ר"ל שיציאתו שיצא אדם לפעלו יהיה חנם אין כסף כי לא תצלח דרכו. או על דרך זה ואם משלש אלה לא יעשה אחת והוא ק"ש שלא יקרא. ויצא חנם ר"ל יצא מארצו ע"ד לא חרבה ירושלים אלא מפני שבטלו ק"ש כדאיתא בפרק כל כתבי וזהו חנם אין כסף על דרך חנם נמכרנו ולא בכסף תגאלו

ויצא לנו גם מזה שזמן הלמוד הוא בלילה כי היום הוא למלאכה אכן מי שנתן לו אלהים ריוח והצלה שיש לו פנאי ללמוד יום ולילה צריך להתאים שתי תורות תורה שבכתב ותורה שבעל פה וללמוד בשניהם שנאמר והיו תואמים מלמטה ויחדיו יהיו תמים על ראשו הוא החבור למעלה והמשכיל יבין. ועל זה רמוז הכתוב באומרו ובתורתו יהגה יומם ולילה. קרא תורה שבכתב ותורה שבעל פה יומה ולילה שנאמר ויקרא ה' לאור יום ולחושך קרא לילה אמר שקרא ה' לאור הוא תורה שבכתב כי נר מצוה ותורה אור יומם ולחושך הוא תורה שבעל פה כמו שכתב התנחומא ע"פ הדברים האלה כרתי אתך ברית ואמרו החכמים לא כתב הקב"ה בתורה למען דברים האלה. ולא בעבור הדברים האלה. ולא בגלל הדבר אלא על כי. זהו תורה שבע"פ שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול שהיא משולה בחושך שנאמר העם ההולכים בחושך ראו אור גדול אלו בעלי תלמוד כו'. וגרסינן במסכת סנהדרין פרק ג' במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי זהו ולחשך שהוא תורה שבע"פ קרא לילה. לכן מי שמתאים שתי תורות הללו ילמוד תורה שבכתב הדומה ליום ביום. ותורה בעל כה הדומה ללילה בלילה. וכן איתא בפירקא רבי אלעזר כל א תן מ' יום שהיה עומד משה בהר היה קורא בדת המקרא ביום ושונה בדת המשנה בלילה. וכן תרגם המתרגם בשיר השירים בפסוק דודי צח ואדום בלשון הזה בכן שריאת כנישתא דישראל למשתעי בשבחה מרי עלמא וכן אמרת לההוא אלהא רענתי למפלח דעטיף ביממא באיצטל חיור כתלגא ועסיק בעשרים וארבע ספרין דאוריתא נביאה וכתיבה ובלילה הוא עסיק בשיתא סדרי משנה וזיו יקרא דאנפוהי זהרין בנורא מסגיאות חכמת' וסברא דהוא מחדות שמועין חדתין בכל יומא ועתיד לפרוסמינן לעמיה ביומא רבא כו' והטעם מבואר לחכמי האמת שצריך האדם לתת לכל מדה ומדה ככי הראויה לה והחכם המשכיל יבין וישכיל והטעם הנכון נ"ל כי התורה הנלמדת בלילה מתיישבת ומתקיימת יותר מהנלמדת ביום ותורה שבע"פ צריכה ישוב יותר מתורה שבכתב. כמו שכתב התנחומא בפ' נח וז"ל לא קבלו ישראל את התורה עד שכפה עליהם הקב"ה הר כגיגית שנ' ויתיצבו בתחתית ההר ואמר רב דימי בר חמא אמר להן הקב"ה לישראל אם מקבלים אתם את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם וא"ת על תורה שבכתב ככה עליהם את ההר. והלא משעה שאמר להם מקבלים אתם את התורה ענו כלם ואמרו נעשה ונשמע מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט. אלא אמר להם על תורה שבעל פה שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות והיא עזה כמות וקשה כשאול קנאתה לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקב"ה בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו שנאמר ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. ומנין אתה אומר שאין אהבה זו אלא לשון תלמוד ראה מה כתיב אחריו והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ואיזה זה תלמוד שהוא על הלב הוי אומר ושננתם לבניך זו תלמוד שצריך שינון. וכתב עוד ובפ' שנייה כתיב בה בכל לבבכם ובכל נפשכם ולא כתוב ובכל מאודכם ללמדך שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבעל פה לפי שיש בה צער גדול ונידוד שינה. ומאחר שצריכה טורח גדול ועיון רב לכן זמנה בלילה ועל דא גרסינן בסוף מסכת תענית ובבתרא פרק יש נוחלין תניא ר"א הגדול אומר כיון שהגיע חמשה עשר באב חשש כחה של חמה ולא היו כורתים עצים למערכה וקרי ליה יום תבר מגל מכאן ואילך דמוסיף יוסיף ודלא מוסיף יסיף מאי יסיף תנא רב יוסף תקבריה אמיה. ירצה באומרו תקבריה אמיה לפי שעתה הגיע העת ללמוד בלילה והלמוד השייך ללילה הוא תורה שבע"פ ודרשו רז"ל שמע בני מוסר אביך זו תורה שבכתב. ואל תטוש תורת אמך זו תורה שבעל פה ואם אינו לומד חותה אז היא גורמת שיקבר וזהו תקבריה אמי"ה היא תורה שבע"פ. עוד נראה כי דרשו רז"ל עוד אל תטוש תורת אמך זו כנסת ישראל וידוע כי כנסת ישראל היא מדת הדין השולט בלילה והיא השכינה אשר תורה שבעל כה נמשכת ממנה כידוע לחכמי הארת. נמצא אם הוא לומד בלילה אזי המדה ההיא משפעת עליו טובה וברכה כדא תא במסכת תמיד הלומד תורה בלילה שכינה כנגדו אבל אם אינו לומד אז מדת הדין שולט וזהו תקבריה אמי"ה והמשכיל יבין. ודורשי רשומות נתנו סימן משכבי עד קומי שכבי. ומקומי עד שכבי קומי. ר"ל מזמן שבועות שקורין בה מגלת רות דכתיב בה שכבי עד הבקר עד תשעה באב שקורין איכה דכתיב בה קומי רוני בלילה. שכבי עד הבקר. ומקומי שהוא ט' באב. ער שכבי שהוא שבועות. קומי רוני בלילה לראש אשמורת זהו שרצינו בזה השער השלישי

שער הרביעי בהנהגת לומדיה

הנהגת לומדי תורה נחלקת לג' חלקים הא' הנהגת למודו. הב' הנהגת מדותיו. הג' הנהגת מלבושיו. וזהו דאיתא בשמות רבה ארשב"י ג' כתרים הם כתר תורה כתר כהונ' כתר מלכות. ומסכת אבות מוסיף ואמר וכתר שם טוב עולה על גביהן רצו בזה אלו ג' הנהגות. כתר תורה הוא הנהגת למודו. כתר כהונה הוא הנהגת מדותיו שיהיה לו מדות טובות דכתיב שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו אימתי אם דומה למלאך ה' צבאות כדדרשו בחגיגה. והוא שדומה למלאך ה' צבאות בהנהגת מדות טובות. כתר מלכות הוא הנהג' מלבושיו שיהא מסולסל בבגדי'