מטה משה רלב

דמילה אבי הבן אומר להכניסו בבריתו של אברהם אביט. העומדים שם אומרי' כשם שנכנס לברית כו'. וכתב האבודרהם כך יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים שאלו הן מצות הבן המוטלות על האב כמו שאמרנו. וסדרום על זה הסדר דאמרי' לעולם ילמד אדם תורה ואחר כן ישא אשה. להזכיר אחר כן מעשים טובים אעפ"י שהוא חייב במצות משהוא בן י"ג מכל מקום אינו בן עונש עד עשרים וכבר היה בן שמונה עשרה לחופה

טז מהא דאיתא התם העומדים שם אומרים כשם כו'. הביא מהר"ם מרוטנבורג ראייה שיש לעמו' בשעה שמלין את התינוק. ועוד דכתיב ויעמוד העם בברית כ"כ התשב"ץ סימן שצ"ו והמרדכי פר"א דמילה והכלבו והאבודרהם והגהות חדשות סביב המרדכי פר"א דמילה דף קע"ו הביאו עוד ראייה מהירושלמי שיש לעמוד

יו כתב האבודרהם בשם אבן הירחי נהגו בצרפת להביא ספל מלא חול ועפר וטומנין שם את חתך הערלה. ויש סמך לדבר בפרקי ר"א כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא היו פורעי' משום עינוי הדרך. וכשהיו מוהלין היו נוטלין אותה ערלה וטומנין אותה בעפר. ומאותה שעה ואילך היו נותנין את הערלה בעפר. ויש סמך לחול ושמתי את זרעך כחול הים ולעפר ושמתי את זרעך כעפר הארץ וכן כתב הטור י"ד והמנורת המאור והציוני והמהרי"ל והתניא והרוקח וכולם לא זזו מטעם זה. זולת הצרור המור כתב בעבור שלא יקטרג עלינו הצורר הוא נחש הקדמוני אנו משימים בשעת המילה כלי עם עפר לתת שם הערלה לקיים שנאמר אם רעב שונאיך האכילהו לחם וכתיב ביה ונחש עפר לחמו ואני בקשתי את שאהבה נפשי ומצאתי בתוספת' בספר הזוהר ולההוא ערלה מתקני מאנא חדא בעפרא לאשראה ההוא ערלה בגויה. ברזא דכתיב ונחש עפר לחמו ועפר תאכל כל ימי חייך. בתר דההוא נחש אתעבר מקמי אדם שוי מדוריה בעפרא ואתקין ליה בך. כההוא גוונא ממש אנן צריכין כד מעברין לערלה לאתקנא ליה עפרא למיהוי ביה מדוריה. ואחרון חביב מאור הקדוש ז"ל כתב תאנא כל מאן דקריב בריה לקרבנא דא כאלו הקריב כל קרבנא דעלמא קמי קב"ה וכאלו בני מדבחא שלימתא קמיה, בגין כן בעי לסדרא מדבחא במאנא חד מליא ארעא למיגזר עליה האי קיימא קדישא. ואתחשב קמי קב"ה כאלו מדבח עליה עלוון וקרבנין ענאי ותורי. וניחא ליה יתיר מכולהו דכתיב וזבחת עליו את עולתיך ואת שלמיך וגו' בכל מקום אשר אזכיר את שמי דא מילה דכתיב סוד ה' ליראיו ובריתו להודיע' ע"כ. והבעל טורי' הבי' ראייה לזה מן המסורות וימלאום ב' במסורות חד וימלאום עפר ואידך וימלאים למלך שאול גבי מאה ערלות פלשתים. רמז למה שניתנין הערלה בעפר. הרי שכל מנהג שנהגו קדמונינו לא דבר רק הוא ומנהג אבותינו תורה היא. ומה שאין לוקחין עפר רק חול כתבו הגהות מיימוני בני א"י נותנין אותה במים משום וארחצך במים. בני בבל נותנין אותה בעפר משום דכתיב גם את בדם ברית שלחתי אסיריך מבור אין מים בו. ולכך לוקחי' חול לקיים דברי שניהם שהחול נקרא עפר ומים כדאמרינן בחולין עופות מן הרקק נבראו עכ"ל. וכ' המהרי"ל דנוהגין לזרוק מפיו דם המציצה בחול כמו הערלה

יח אח"כ יטול המוהל את ידיו כדי שיברך בנקיות ויברך הברכה עד כורת הברית ואומר קיים את הילד הזה לאביו ולאמו. ואם ח"ו נפטר אביו או אמו של תינוק מדלג חן הברכה איזה שהוא ואומר קיים הילד הזה לאביו או לאמו. תניא וקורא לו שם כי אברם לא נקרא אברהם כי אם בשעת המילה

יט ומנהג כשאומר ואומר לך בדמייך חיי. נותן באצבעו מן היין על שפת התינוק. וכ' האבודרהם הטעם משום דאמרינן במדבר סיני רבה שימו איש חרבו על יריכו משה טל. ואהרן פורע. ויהושע משקה פירוש לפי שכל אותם ארבעים שנה לא היו מולים במדבר מפני טורח הדרך ומפני שלא נשבה רוח צפונית. ועכשיו שהיו עומדים ליהרג לא רצו משה ואהרן שיהרגו בלא מילה. ובא קבל' מצו' ולכך היה משה מל ואהרן פורע ויהושע משקה אותם עפר העגל. כמו שנאמר ויקח את העגל אשר עשו וישרוף באש ויטחון עד אשר דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל. ואמרו רבנן ז"ל מלמד שבדקן כסוטות ואותה השקאה היתה להם בשעת מילה ופריעה למות ולא לחיים. ואנו אומרים השקאה זו של שעת מילה והפריעה יהיה לחיים. לא כאותה של יהושע. ומה שאומר ואימר לך בדמיך חיי שני פעמים. לרמוז שזוכה ע"י המילה לשני עולמים העולם הזה והעה"ב

כ ואומר הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. וכתב המהרי"ל נראה בעיני הטעם משום דאיתא בגמרא אמרו לו אשתו ילדה זכר מברך הטוב והמטיב. וי"מ משום ארבע צריכין להודות ואחד מהם היוצא מבית האסורים וכן התינוק יצא מאסורי מעי אמו ע"כ. והחזקוני כתב לפי שכתיב גבי משה ותרא אותו כי טוב הוא ואומרין שנולד מהול וכן כתב האבודרהם והרוקח כתב דאין נראה וכתב בשם רבי יהודא ז"ל דכתיב גבי אברהם וכרות עמו הברית ואמרינן מלמד שהקב"ה מסייע לכרות. וכתיב בתריה לתת לך את ארץ כנען פירוש בזכות המילה. ובפסוק אחר כתב תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם אלמא דקרי לשבועות הארץ חסד. ומשום הכי אמרינן כי לעולם חסדו במילה דהיינו שבועת ארץ ישראל שנקראת חסד שניתנה ע"י מילה

כא כתב הטור י"ד וז"ל כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובה מי שיש לו שני תינוקות למול יברך ברכה אחת לשניהם. ואפילו אם שנים מלין הראשון יברך על המילה. ועולה לשני. והשני יברך אשר קידש ועולה לראשון ואפילו אין הנער השני לפניו בעת הברכה כיון שדעתו עליו. רק שלא יסיח דעתו בנתיים. וכן כתב הריב"ש בתשובה וכדבריהם כתב המרדכי בסוף