מטה משה רלג

פרק כסוי הדם וכן כתב האגודה וכך הורה מהר"י מול"ן ואמר שיש לומר קיים את הילדים והאב יברך להכניסם וכן הוא באגודה

כב שאל הר"ר ליזר בן הר"ר אהרן מאיגר"א ז"ל ממהר"י סג"ל על המל ולא פרע דכאלו לא מל אם חוזר ומברך בשעת פריעה או לא. והשיב הא לך לשון אגודה מל ולא פרע כאלו לא מל כהאי גוונא או היאך שהוא שצריך למול פעם אחרת צריך לברך פעם אחרת לפניה ולאחריה ולא יאמר קיים את הילד עכ"ל

כג כתב מהרי"ק בי"ד סימן רס"ו דיש ליזהר שלא ימולו שני אומנים מילה אחת לכתחלה בשבת כגון שיתנו ביניהם שזה ימול וזה יפרע אלא המל הוא יפרע. וכן הורה מורי הגאון מהר"ש ז"ל

כד כתב מהר"י מולן ביום שמקיימין בה מצות מילה אין הציבור נופלין בתחינה שאין תחינה אלא ביום צרה. ומה שאומרים למנצח אחר תהלה משום צערא דינוקא שהרי תרגם יהונתן יענך השם ביום צרה. יקבל השם צלותא ביממא דמהולתא. והרוקח כתב בסימן קי"ג הטעם כדאיתא בשוחר טוב א"ר יהושיע בן לוי תשעה פסוקים יש במזמור הזה כנגד תשעה חדשים שהאשה מעוברת. ומהו אומר דעני חייתא יעני יתהון וית רביא הדין. ומשום דאית ליה צערא לינוקא אומר יענך ה' ביום צרה. בהשכמה אין אומר תחנות אבל לערב נופלין. וביום הכניסה אין אומר והוא רחום ועיר שיש שני בתי כנסיות באותו בית הכנסת שאין מלין בו מתפללין כדרכן עכ"ל הרוקח. וכן א"א פיוטים של מילה באותו כה"כ שאין מלין בו מכתבי מהר"י סימן פ"א

כה כתבו הגהות מיימון פ"א מהלכות מילה שמה שנהגו להסיר ערלת הנפלים בצרור אבן הוא משום תקנת הפושעים דאמרינן בב"ר מעביר הערלה מן הקטנים שמתו ולא מלו ונתנה על פושעי ישראל. וכתב עוד שם דאין מסירין ערלת נפל ביום טוב אפי' הוא שני של גליות דנפל אין מצוה לקוברו ואסור לטלטלו. ורבינו בחיי כתב דמאח' שהגיהנם פערה פיה לבלי חק למי שאינו נימול. ע"כ נהגו כל ישראל לנער המת שלא הגיע ימיו למצות מילה שמוהלין אותו בקבר ואפשר שזהו גם כן כוונת הגאון כמו שכתב הכלבו וז"ל נהגו למול בן שמת קודם שיגיע להיות בן ח' בצור ובקנה בבית הקברו' להסיר חרפתו ממנו שלא יקבר בערלתו כי חרפה היא לו. וכן כתב הר"ד אבודרהם בשם גאון וכתב עוד בשם רב נחשון גאון רגילין דמהלין על קבריה ולא מברכין על המילה ומסקי' ליה שמא דכד מרחמי ליה מן שמיא והוי תחיית המתים הוי ידיעה לתינוק ומבחין ליה לאבוה. והא דרב נחשון כתבה הרא"ש בסוף מ"ק וכ"כ רבינו ירוחם בשם רבינו הגרשני שיש לנו קבלה שמוהלים אותו על קברו ומשימים לו שם לזכר שירחמוהו מן השמים ויחיה בתחיית המתים ויהי בו דעה ויכיר את אביו עכ"ל

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם ברוך צורי חי נסתר מעיני. ונגלה ברעיוני. אשר לא עזב חסדו ואמתו מעם עבדו משה אשר עזרני עד כה להשלים ספר זה הנקרא בשמי“ לכבוד השם בראתיו יצרתיו אף עשיתיו להיות שמי נזכר עליו כי זה זכרי וזה שמי“ וזה ינחמני מעצבון בני. אשר לקחם ה' מעל פני. ואבקש מאל צורי וגואלי שינחמני ויזכני לזרע אנשים זרע קיימא אשר אוכל להשתעשע בם באילת אהבים ואם לא בזכותי יזכור אלהים זכות אבי הקדוש רבי אברהם ז"ל. אלה דברי הטרוד המחבר היום יום ד' פרשת ויאמר אנכי אלהי אברהם אביך אל תירא כי אתך אנכי וברכתיך והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי לפרט וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל

זכרון דרושים וכוונת מאמרי אשר בספר הזה עמוד התורה שער הראשון כוונת מאמר התורה נתנה באש שחורה על גבי אש לבנה: וכוונת מאמר רז"ל אוירא דא"י מחכים: וכוונת מדרש רז"ל סמכוני באשישות בב' אישות: וכוונת מאמר רז"ל בפ' כיצד מעברין המהלך בדרך יחידי ואין עמו לויה כו': וכוונת המשנה הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם וכוונת מארז"ל במס' סוטה תלה התורה באור ואת המצוה בנר כו' וכוונת מאמר רז"ל בפ' חלק כל העוסק בתירה לשמה משים שלום בפמליא כו': וכוונת מדרש רז"ל הטו אזניכם ולכו אלי כו': ומאמרים רבים בענין התרה שהיא תועלת גוף ונפש בעה"ז ובעה"ב

זכרון דרושים וכוונת מאמרים אשר בשער ב' כוונת מדרש ראמים לאויל חכמות למה"ד לתלולית של עפר כו' וכוונת המשנה דקדושין האשה ניקנ' בג' דרכים: וכוונת המשנה הקנאה והתאוה והכבוד כו': וכוונת מאמר רז"ל במסכת סוכה אמרו עליו על רשב"ג כשהיה שמח שמחת בית השואבה היה נוטל ח' אבוקות כו': וכוונת מארז"ל במס' קידושין דרכו של איש לחזור על אשה כו': וכוונת בן עזאי במסכת בכורות כל חכמי ישראל דומים עלי כקליפות השום כו' וביאור לשון