מטה משה רלא

ולי נראה טעם מנהג זה כי ש"ץ הוא עתה בזמן הזה במקום כהן המקריב כמו שכתבתי לעיל בעמוד העבוד' סימן נ"ט בשם הירושלמי רבי יוחנן בשם ר' מנחם דמן גליא זה שעבר לפני התיבה אין אומרים לו בא והתפלל אלא בא וקרב עשה קרבנינו ט'. לכן מאחר שעתה הוא מקריב קרבן זו במה שמל התינוק. ראוי להקריב קרבנינו בתפלה וזכר לדבר מיל"ה ר"ת “מוהל “יורד “לפני “התיבה. ונוהגין שהמוהל ילבוש בגדים נאים דרגל דידיה הוא ורמז לדבר “מאוד “הוד “והדר “לבשת ר"ת מוהל

סדר המילה וברכתיה

מרחיצין התינוק קודם המילה. ובשבת באר הרמב"ם לחכמי לוני"ל שלא התירו רק בחמין שהוחמו מע"ש. ואח"כ מלבישין הילד מעיל כחתן כי נקרא חתן שנא' חתן דמים למולות. וליקח אותו האשה שהיא בעלת ברית ומביאו עד פתח ב"ה. ואז הבעל ברית לוקח אותו ממנה ומביאו לב"ה והעם צועקים בקול רם ברוך הבא. כי הבא בגימ' ח' ר"ל ברוך הנימול לח' כ"כ מנורת המאור ואבודרהם ותניא וכל האחרונים. וכשמביאו עד הכסא שהוכן משימו הולד עליו כדי שיברכו אליהו. ואח"כ ישב הבעל ברית ויטול התינוק בחיקו ויעמוד המוהל לפניו ואבי הבן עומד על המוהל להודיע שהוא שלוחו כדאמרינן לגבי קרבן אפשר שיהא קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו כן מסיק בטור י"ד סימן רס"ה

יב י"א שצריך לכסות ערות הקטן בשעת הברכה כ"כ רבי יונה בס' פ' מי שמתו וכתב עוד די"א שאין צריך דהא בניו קטנים אעפ"י שישן עמהם בטלית קורא ק"ש ואינו חושש. ואינ' ראי' דהתם אינו רואה את הערוה וא"צ לכסותו בשעת הברכה ע"כ. והרא"ש כתב דברי הר"ר יונה והוסיף וכתב וגם נראה כיון דלתקוני המילה קאתי קרינא ביה שפיר והיה מחניך קדוש. ואין בו אותה שעה ולא יראה בך ערות דבר והכלבו כתב וז"ל כתב הר"פ בקטן פחות מט' שנים אין לחוש דלא שייך בזה ערוה. אך כשהוא מטונף בצואה יש מקפידין אפי' בן ח' ימים ומיהו הא דאמרינן אין מרחיקין מצואת קטן עד שיאכל כזית דגן. אעפ"כ טוב לנקותו קודם ברכה. ומורי ר' יחיאל ז"ל היה רגיל לכסות הערוה אפי' בלא שום טינוף ואפי' בקטן בן ח' ימים בשעת הברכה עכ"ל. והמרדכי במסכת שבת פר"א הכריע וכתב וז"ל כתב ראבי"ה מנהג חסידות שלא יגלה המוהל ערות התינוק עד אחר הברכה. ואם לבו נקפה ובהול מוטב שיגלה קודם וכ"כ האגודה שם: יג המל מברך בח"י אמ"ה אקב"ו על המילה. ואפי' אם אבי הבן מל בעצמו אינו משנה. גם אינו מברך שהחיינו אם לא שמל בנו הבכור בחייב לפדותו מברך שהחיינו בשעת מילה ואינו מברך בשעת פדיון. אבל כשפטור מפדיון אינו מברך שהחיינו כמו שכתב בדרשות מהרי"ל פעם אחת מל האב את בנו הבכור והאם היתה כהנ'. וצוה מהר"י סג"ל שיברך ג"כ אקב"ו על המילה. וא"ל למול ולאלתר תכף יברך להכנסו ואחר כן ימול. ושאלו אל הרב הנ"ל אם צריך לברך ג"כ שהחיינו מאחר דהאם כהנ' והפקיע' את בנה מן הפדיון נתבטל ברכת זמן של פדיון. ולכן אם יברך עתה הזמן בשעת המיל' ואמר שלא יברך זמן ולא היה משנה בברכה אשר קידש ואמר פלוני בר פלוני ע"כ

יד ואבי הבן מברך להכניסו ואם הוא עצמו מל את בנו מברך קודם שימול כדלעיל. ואם אחר מל אותו אינו מברך אלא לאחר המילה והא דאמרינן כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן שאני הכא מאחר שאינו מוהל אלא ע"י שליח אין לו לברך ברכה זו עד אחר המילה שמא לא ימול זה המוהל ונמצא שברך לבטלה כ"כ הכלבו בשם הראב"ד ז"ל בסימן ע"ג וכך הוא דעת התו'. ובדין ברכת הריח כתב שמא נתקלקל המילה ונמצא ברכה לבטלה וכ"כ האבודרהם בריש ספרו שער שלישי וז"ל וא"ת והרי ברכת אבי הבן אחר המילה ולא הוי עובר לעשייתה וי"ל שמא תתקלקל המילה ונמצא מוציא שם שמים לבטלה. וא"ת בשחיטה ובתקיעת שופר נמי ליחוש וי"ל ששחיטה ותקיעת שופר הם תלויות בידו ובדעתו. אכל מילה היא תלויה באדם אחר אין מכרכין עובר לעשייתה. וי"א שהטעם שמברכין ברכת להכניסו בבריתו כו' אחר המילה. לפי שאינה כשאר ברכות שמברכין לעשות המצוה אלא ברכ' שבח והודאה היא שהאב מודה לשם שזכו לבן ולהכניסו בבריתו של אברהם אבינו וזה הנכון עכ"ל. וטעם זה האחרון כתבוהו הר"ן בפר"א והרא"ש כתב שם ואומר ר"ת דברכה זו אינה דווקא על מילה זו שנעשי' עכשיו קאי אלא מודה ומשבח להקב"ה שצוה לעשות מצוה זו כשתבוא עוד לידו. ותקנו לה מקום זה לגלות ולהודיע דזאת המצוה נעשית לשם הקב"ה ולא לשם הר גריזים והוא מדברי התו' בפ"ק דפסחים. ובזה מיושב ג"כ שאומרין אותו בלמ"ד וכ"כ הכלבו וז"ל מאחר שברכ' זו מברך אותה אחר המילה היאך מברך בלמ"ד. ותי' ר' יצחק הזקן שעיקר ברכה זו להודיע שלא היתה המילה לכוונת מראי' עין בלבד אלא לכוונ' מצו' ודבוק' היא עם הברכה שברכו על המילה להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. וז"ל הטור י"ד וא"א: הרא"ש ז"ל כתב וטוב לברך מיד אחר ברכת המילה קודם שעשה פריעה וחשיב שפיר עובר לעשייתן ולהבא דמל ולא פרע כאלו לא מל ע"כ. ויש להקשות קודם המילה למה לא יברך. אלא הואיל ותלוי בדעת המוהל ושמא יתחרט ונמצא ש"ש לבטלה. א"כ קודם הפריעה נמי ניחוש שמא יבא לידי ברכה לבטלה. תירץ הכלבו פי' אחר שהתחיל באמת לא ימלך מלגמור ואם אין שם אבי הבן נוהגין שמי שתופס הילד יברך אותה כ"כ הטור י"ד והגהות מיימוני בשם סמ"ק וכתבו ושמ' היינו משום שהוא כמו שליח ב"ד וכ"כ הכלבו בשם הר"ף ז"ל והאבודרהם בשם הראב"ד ז"ל

טו ואם היו אחרים עומדים שם אומרים כשם: שהכנסתו לברית כו' כדאיתא בפ' ר"א: