מטה משה רל

וסמיך ליה ברך ה' חילו. לפיכך בכל פעם היו מעשרין כהן אחר הכי נמי לא שנא. ומטעם זה דגדול בעל ברי' יותר ממוהל אמר מהר"י סג"ל דמקדימין אותו בקריאת. התורה קודם המוהל

ד מצאתי כתוב מעשה שבקשו לחסיד להיות בעל ברית ולהיות שושבין לחתן. אמר למבקשים מוטב לקנות לכם אוהבים. תבקשו לאחרים ויאהבו אתכם ואני מעלה עליכם שכר כאלו עשיתם. אמרו לחסיד למה תמנע מן המצוה. אמר להם אפילו שכר טוב אקבל שקניתי לזה אוהבים ושחדלתי מן הכבוד. ועוד יהנה מהם יותר ממני אלו הייתי בעל ברית נמצאתי גוזל את העני ממה שיהיו מהנים אותו ועוד בשעה שחבריי יוכלו לקיים אעסוק בתורה במצות אבל מצות שאין רודפי' אחריה רדוף אחריה

ה כתב התשב"ץ סימן שצ"ז שלא תיכנס האשה בבית הכנסת בין האנשים להיותה סנדיק להימול תינוק בחיקה דאפי' אם בעלה מוהל או אבי' תו בנה דלאו אורחא ליכנס מקושטת בין האנשים כו' וכתב מהר"י מולי"ן מסתמא מדהקפיד מהר"ם שלא תיכנס האשה בעזרה בין האנשים מסתמא ג"כ לא יכנס איש בין הנשים ליקח הילד מהילדות. אך האשה שהיא בעלת ברית תקח הילד מהיולד' ותביאנו עד פתח הכנסת ולא תיכנס אל תוכה ובעל ברית יקחנו מידה

ו כתב האגודה בסיף פ' אלו מגלחין חבל אחר ג' ימול. ואם אין שם אומן אלא הוא אף ימול ביום ראשון ולעולם ילך יחף לב"ה. וכן הוא בפרנס סי' קנ"ח וכת: עוד בפרנס אבל מותר להיות בעל ברית בכל יום כו' עד מוהר"ם היה בעל ברית תוך ל' של אביו ורחץ בלילה שלפני המילה וטעם נתן לדבריו דהוי כרגל לגבי דידי. וחומרא בעלמא נהגו אבותינו ברחיצה והאבל הוא ואשתו תוך שלשים לובשים בגדי שבת כשהן בעלי ברית עד לאחר יציאת בית הכנסת עכ"ל. ומדחשיב רגל דידהו מותר נמי לכנוס לסעודה וכן כתב. תשב"ץ סימן תכ"ה להדיא דמותר הבעל ברית והמוהל לאכול שם אלא דבהג"ה גמגם וכתב דנהגו לאכול עם השמשים וכתב מהר"י מולין בתשובה סימן קט"ז דגמגומו הוא דלא חשיב סעודות מצוה אלא כשאין שם שמחה כגון של עיבוד ואין מסקנת התוספת דמ"ק ויתר רבותינו הקדמונים הכי. הלכך לע"ד האוכל שם לש"ש כשהוא בעל ברית הרי זה זריז ונשכר עכ"ל

ז נוהגים לעשות כסא לאליהו ויש סמך לדבר בפרקי ר"א כשגזרו בימיו על הברית ונתקנא לדבר וברח לו ונחבא במערה ויאמר ה' לו מה לך פה אליה ויאמר קנא קנאתי לה' אלהי ישראל כי עברו בריתך בני ישראל. אמר ליה הקב"ה חייך על מה שקנאת על המילה כל זמן שיעשו את המילה תעיד עליהם שקיימוה. לפיכך מושיבין כסא למלאך הברית שנקרא אליהו שנא' ומלאך הברית אשר אתם חפצים בו הנה בא אמר ה' צבאות. כך כתבו כל הפוסקים קמאי דקמאי ובתראי דבתראי וכולם כאחד לא הביאו ראייה רק מפרקי ר"א. ואני מצאתי עוד סמך לזה מספר הזוהר שכתב בהדיא מנהג זה וז"ל א"ר אבא בזימנא דאפיק ברית לא עליה להאי ברית קרי קב"ה לפמליא דיליה ואמר חמו מה בריה עבדית בעלמא ביה שעתא איזדמן ליה אליה ז"ל וטאס עלמא בארבע טאסין ואיזדמן תמן. ועל דא תנינן דבעי בר נש לתקן כרסיה חדא ליקרת דיליה. הוא סליק ואסהיד קמיה קב"ה. תא חזי בקדמיתא כתיב מה לך פה אליהו וגו' וכתיב קנא קנאתי לה' וגו' כי עזבו בריתך בני ישראל וגו'. אמר ליה חייך בכל אתר תזדמן ופומא דאסהיד האי יסהיד דישראל קיימין האי קיימא. וכ' רבי מאיר בן גבאי בספר תולעת יעקב וצריך לומר בפירוש זה כסאו של אליהו זכרו לטוב ואם אין אומרים כן אין בא לשם. כך ראיתי במדרשו של רשב"י ע"ה ע"כ. ונוהגין להניח הכסא הזה שלשה ימים אחר המילה וכן יסד הפייט בשלמונית למילה יען קנא גלעדי בקנאתיך. ושנית על עזבו תורתיך כסאו לעדות מוכן לעדתיך ערוכים הכסאו' שלשה ימים כו'

ח כתב בספר תניא מנהג להדליק נרות בבהכ"נ שיש בו ברית מילה ונראה לי ע"ש כי נר מצוה ותורה אור והוא דרך שמחה וכבוד. עוד נ"ל פעם אחר שסמכו על האגדה או על הירושלמי שכך היו נוהגין בימי השמד להדליק נרות בבית שיש בו ברית מילה לאות ולסימן לעוברים דרך שם שיכירו וידעו ישראל שיש שם ברית מילה וילכו שם לשמוע הברכות כמו שיסד הקלירי בימי ח' של חנוכה באור הנר בברור חיל אשם ברית מגנבת. ואע"ג דבתלמודא דידן בסנהדרין בפרק אחד דיני ממונות לא משמע הכי דה"ג התם קול רחיים בבורני שבוע הבן שבוע הבן אור הנר בברור חיל משת' שם משת' שם. י"ל דהתם תני איפכא דרוב פיוטים של קלירי על פי הירושלמי וע"פ האגדות. עוד מצאתי מה שעושין נר גדול בבית הכנסת ביום המילה סימן למשתה כדאמרינן באחד דיני ממינות אור הנר בברור חיל משתה שם כו'

ט כתב רב צמח גאון בתשובת שאלה היכא דליכא אלא אומנא דמהיל וגברא דתפיס לינוקא מברך על המילה דהיכא דאפשר בעשרה עביד. והיכא דלא אפשר מברך בפחות מעשרה. אבל לכתחלה עכ"פ צריכים עשרה ויהיב טעמא בצורכר משום שהתינוק יצא מבית האסורין וצריך להודות בפני עשרה. ולכך אומר הודו. ולפי שהברכה באה בשבילו מטעימין לו. ובהגה במהרא"ק משום דאיתא בפרקי ר"א דאין שום עדות שנתן הקב"ה לישראל לא היה אלא בעשרה והנה נמי יעידו עדה העשרה על האב שהכניס בנו בבריתו של אברהם עכ"ה

י מנהג שמוהל יורד לפני התיבה וסמך רוממות אל בגרונם “וחרב פפיות בידם. ומהר"ם מינ"ץ כתב בתשובה סימן מ"ג דהאי דרשה לא נמצא בשום דוכתא והדרשנים אומרים כו' ובברכות נדרש כו' עוד כו'. ומתוך זה כתב דאין צריך. ובפסיקתא נדרש לדחות האבל ביום המילה מלהתפלל ע"כ ועיקר הטעם לפי שעסק במצו' לכך ראוי לו להתפלל עכ"מ.