מטה משה רכט

אמיתה האמיתות שהיא עונשה של גיהנם. לבד מאשר יושיט "לו "הפלך ר"ת חילה. ונשי ישראל שלא נימולו מנין שניצולו' דכתיב "את "שרביט "הזהב ר"ת אשה. ר"ל אשה שלא נימולה. ועל זה אומרים בברכת המילה על כן בשכר זאת אל חי חלקנו טריט צוה להציל וגו'. ומאהבת הש"י בזרע אברהם אוהבו חתם בריתו בבשרם לאות ולברית עולם. שנ' והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם ר"ל לאות ולמגן בעדם. וז"ש בב"ר ונתתי לך ולזרעך את כל אר כנען לאחוזת עולם והייתי להם לאלהים אם בניך מקבלין אלהותי אני אהיה להם לאלהים פטרון. לפיכך יש לנו לקיים תורתו. ולשמוח בבריתו. ולקבל אלהותו. והוא יגן בעדינו

פרק שלישי בשמחה

כל המצוה שעושה אדם מאהבה ובשמחה ובטוב לבב נקראת מצוה מן המובחר. ועל. כולם כשהאדם זוכה למצות מילת בנו יש לו לשמוח שמחה יתירה ולהלל לבוראו אשר זכהו והגיעו להוליד בן לקיים בו מצוה זאת. ולפי שקבלוה עליהם ישראל בשמחה שמחים בה עדי עד כדגרסינן במסכת שבת פרק ר"א תניא אמר רשב"ג כל מצוה שקבלוה ישראל עליהם בשמחה כגון מילה דכתיב שש אנכי על אמרותיך. עדיין עושין אותה בשמחה. ופרש"י בשמחה שעושין משתה. וגרסינן במדרש תהילים ואני תמיד אייחל והוספתי על כל תהלתך ארשב"י בא וראה שאין חביב לאדם יותר מבניו. וכדי לעשות רצון בוראו רואה בנו שנשפך ממנו דם מילה ומקבלו עליו בשמחה אמר רב הונא ולא עוד אלא שמוציא הוצאות ועושה אותו היום יום שמחה מה שלא נצטווה. וזהו שאמר ואני תמיד אייחל וגו'. בספר הזוהר זכאה חולקיה מאן דקריב האי קורבנא לחדוותא קמיה קב"ה. ובעי למיחדא בהאי חולקא כל ההוא יומא דכתיב וישמחו בך כל חוסי כך לעולם ירננו וגו'. וכתב האבודרהם נהגו לעשות סעודה ביום המילה. ויש סמך לזה במדרש שאומר ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק ביום “הג"מל את יצחק שעשה משתה ביום שמיני שנמול וכן משמע בנדה שהיו עושים סעודה ביום המילה דרב פפא כבר לברוכי שהשמחה במעונו אי לאו משום דאיכא צערא דינוקא. וכן אמר דוד אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח ורז"ל אמרו זו סעודת מילה ומפרשי' עלי זבח “זב “ח' דם המילה שהוא זב לשמונה ימים

ורבינו בחיי כתב בפ' לך לך ובספר כד הקמח מצות המילה כעין קרבן הוא שאדם מקריב פרי בטנו לכבוד הש"י לקיים מצותו. וכשם שדם הקרבן מכפר כך דם המילה מכפר ולכך עיק' המיל' ביום ח' בדמיון קרבן שלא יכשר עד יום ח' שנאמר ומיום השמיני והלאה ירצה. וכשם שכתוב בקרבן ואכלו אותם אשר כופר בהם שאכילת קרבן מכפר. כן המנהג בישראל שעושין סעודה ביום המילה ומתאספין הכל ובאין שם ומנהג קל הוא. וע"כ הזכיר דע"ה אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח. ופי' הר"ר משה כהן שהטעם בזה שהקב"ה חפץ כפי היות שאר כתות הנפש נמשכות ונגררות אחר הנפש המשכלת בעשיית המצות ובדרישת החכמה שיהיה להם חלת, בשמחה אשר תגיע לנפש המשכלת בעשות' המצוה או בהגיעהו לחכמה וזה יהיה בעשותו סעודה במאכל ובמשתה וכן ארז"ל כי כשאמר הקב"ה אל שלמה בחלום הלילה שאל מה אתן לך. ושאל החכמה והמדע ונתנם לו. כאשר מבואר שם בפסוק שאמר אחר כן ויקץ שלמה והנה חלום ויעש משתה לכל עבדיו. ואמרו ז"ל מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה עד כאן. וזכר לדבר מילה ראשי תיבות “משתה “יעשה “לכל “הקרואים

פרק רביעי בהנהגתה

איתא בפ' מרובה רב ושמואל ורב אסי איקלעו לבי שבוע הבן. ואמרי לה לבי ישוע הבן ופי' ר"ת שנולד שם בן וע"ש שהולד נושע ונמלט ממעי אמו כדכתיב והמליטה זכר נקט ישועה. והיו רגילין לעשות סעודה. ואחד מן הגדולים הוכיח מכאן דסעודת מצוה היא. מדאיקלע רב להתם דהא אמרינן פרק גיד הנשה דרב לא הוי מתהני מסעודת הרשות. והיה רוצה לומר דאם שאנו נוהגים עכשיו לאחר שנולד זכר נכנסים לשם לטעום בלילי שבת הסמוך ללידה דהיא. סעודת מצוה. והיינו אותה סעודה דפי' ר"ת וקבעה בלילי שבת בשעה שהכל מצויין בבתיה'

ב נוהגין להקיץ ולשמור הנער בליל שמיני. ומצאתי כתוב טעם מנהג זה שהשטן מכוון להזיק לנער ולמונעו ממצות מילה לפי שקשה לו שישראל מקיימין המצוה שבזכותה ניצולין מדינה של גיהנם. וסמך לדבר ואתה את בריתי תשמור' שבשעת הברית צריכין שמירה

ג מנהג בישראל שאחד נעשה בעל ברית לתנוק לתופסו על יריכו להמול. וסמך לאותו מנהג דאמר בשוחר טוב דכתיב החזק מגן וצנה. אמר הקב"ה מה אתה עושה לי אני משביחך. בכל אברי אשר בראש אני קורא בתפילין. בשערי לא תקיפו בירכי אני עושה סנדיקים לילדים הנימולים. וצריך לחפש אחר יודי כשר לעשותו סנדיק דהוא הבעל ברית כדי שיבא אליה ז"ל וישב על הקתדרת' מכוסה במעיל אצל בעל ברית. וצריך ג"כ לחזור בתר אדם כשר למול. כדאיתא במדרש המול ימול. יבא טהור ויטפל עם טהור. ולא יקח מוהל באהבת אדם רק אומן ומוחזק לכך. והחסיד מהר"י סג"ל כשנעשה הוא בעל ברית היה נוהג לרחוץ ולטבול עצמו להכניס התינוק בטהרה לברית. ואמר גדול מצות בעל ברית ממצות המוהל מפני שרגליו דומה למזבח כאלו מקטיר קטורת לשמים. ומאותו טעם כתב רבינו פרץ ז"ל מה שאין כופלין לתת בניו לבעל ברית אחד פעמים ושלש רק לכל בן בורר בעל ברית אחר. משום דאתמר פ"ק דיומא כהן שהקטיר קטורת פעם אחת לא שינה עוד לעולם. מפני שהקטרת היה מעשיר. דכתיב ישימו קטורה באפך