מטה משה רכח

את קיימא דא. דכל מאן דאית ביה האי את לא נחית לגיהנם. עוד שם מאן דאתגזר. כל אינון דלא קדישין אתרחקין מיניה ולא שלטין ביה. ולא עוד אלא דלא נחית לגיהנם. עוד מצאתי אמרינן במסכת תענית עולם א' מששים בגן. העולם הוא כמלא זרת שנ' ושמים בזרת תכן נמצא שהגן ששים זרתות. הזרת הוא ג' טפחים נמצא שהגן הוא ק"פ טפחים. מילה במלוי “מם “יוד “למד “הא. יעלה ק"פ. לומ' המקיי' מצות מילה זוכה לגן. ובציוני בראשית אותיות “אש “ברית מלמד שהמילה מצלת מדינה כל גיהנם וכן מה שאמר ר"ל שאם קיים כל התורה ולא קיים מצות מילה נופל בגיהנם. זה ג"כ פליג עליו ר' יוחנן שהרי אם קיים מצות תפילין זוכה לעוה"ב כדאיתא במדרש למה נסמכה ביאת הארץ לפ' תפילין. כך אמר הקב"ה עשו מצוה זו שבשבילה תכנסו לארץ ותזכו לארץ ותזכו לחיי עה"ב. ואיתא בשימוש' רבה אמר רבא כל המניח תפילין ומתעטף בציצית וקורא ק"ש ומתפלל מובטח לו שהוא בן עוה"ב. ואמר אביי מערב אני בו שאין גיהנם שולטת בו. רב פפא אמר מערב אני בו שעונותיו נמחלין. ומה דאיתה במדרש שהבאתי וכל הערלים יורדים לגיהנם דמשמע אף קיים כל התורה כדברי ר"ל. י"ל בערלי גוים משתעי דלא עבדי שום מטה. אבל מי שקבל עליו התורה וקיים מצות תפילין כתקנה מצילתו מגיהנם ומביאהו לחיי עולם הכא ואין הגיהנם פערה פיה אלא למי שלא למד אפי' חק אחד. ובזה יתיישב המאמר על נכון:

ועל דרך זה יתיישב המאמר דהמוכר אח הספינה במה שאמר רבה בר בר חנה דהוי אזיל במדבר. רצה בו שהתבודד במדבר שהוא מקום ההתבודדת והעמיק בסוד תכלית עה"ב. ואמר כי ראה הני תרי אווזי ר"ל רא' השכל העיוני השכלי והשכל המעשה הגופניי כמו שארז"ל הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה שנאמר חכמת בחוץ תרונה. דשמטי גדפייהו כו'. ר"ל שראה והתבונן בתכלית תענוגי עוה"ב ורב טוב הצפון אבר הוא כל כך גדול אשר לא יוכל הגוף לקבל התענוג ההוא. והוא העולם החיים אשר ממנו האו' העליון כדכתיב כי עמך מקור חיים באורך נרא' אור. וקנגדי נחלי משח' מתותייהו ע"ד דאית' בב"ר שר' אבהו כשנט' למות הראה לו הקב"ה תלת עשר נהרין אפרסמון. וכמו שיס' הפיי' נגיד ונפיק קדמיהון אפרסמון נהרת'. ואמינא להו איתא לי מניי' לעלמ' דאתא חד' דליא ליה גדפא וחדא דליא לי אטמא. כלומר התבונן אם יש לו חלק בשפע הטובה ההוא לעתיד. והשיג שבזכות התפילין אשר רמז אליהם גדפ' בעבור שהתפילין הן בזרוע. או ע"ד שאמר אלישע בעל כנפיים על התפילין וקרא' כנפי יונה. גם בזכות המילה אשר הירך רמז לה בזכות אלו השני' יהיה לו חלק לעוה"ב כמו שכתב רבינו בחיי בפ' בראשית וז"ל והיו למאורות ברקיע רשמים היה לו לומר והיה לרקיע השמים כמו שאמר והיו לאותות. אבל הכוונה שיהיו מן האו' הראשון שהוא מאורות למאורות שעל הארץ כי לא אמר הכתוב יהי מאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ. וא"כ הבן כי המאורות הראשונים שהזכיר יהי מאורות הם מאורות רוחניי' מקבלין אורך מן האור הראשון ומשפיעין אותן במאורות של מטה. והם תענוגי נפשות הצדיקים מקיימי התורה והמצות וזהו שאמר והיו לאותות כלומר והיו אותן המאורות לאותן שקיימו אותיות התורה שהיו זוכין ומתעדנין בהן. או שקיימו המצות שנ' בהן אות כגון מילה ושבת ותפילין ע"כ כי אתאי לקמיה דרבי אליעזר א"ל עתידין כו' לא זו שזוכין בזכות' לעוה"ב. אלא אף אם לא קיימו אלו אע"פ שקיימו כל התורה כו' עתידין ליתן את הדין כמבואר לעיל. הרי שבזכות המילה ניצול מדינה של גיהנם וזוכין לעולם הבא:

ואמרינן במדרש גדולה מילה שהיא שקולה כנגד כל התורה דכתיב “מי “יעלה “לנו “השמימה ר"ת מילה ד"א מילה “ים “לה ר"ל גזר הים בשבילה וכמו כן לגוזר ים סוף לגזרים וארז"ל אל תקרי לגזרים אלא לגוזרים פירוש בשביל המילה. ובתהילים נורא עלילה“ על“ בני“ אדם“. ס"ת למפרע מילה וסמך ליה הפך ים ליבשה רמז שבזכות המילה הפך ים ליבשה. ד"א מילה מי בכל המצות דומה לה. גדולה מילה שבזכותה מקבלין ישראל פני השכינה שנ' מבשרי אחזה אלוה. ר"ל בזכות המילה שבבשרי אחזה אלוה. גדולה מילה שבזכות' ירשו ישראל את הארץ שנ' ביום ההוא כרת ה' את אברם וגו'. וכשבטלוה גלו מן הארץ שנאמר ובשר קודש יעברו מעליך. ובספר הזוהר פתח ר' אבא ואמר בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה'. מאי קא חמו דבורה וברק דפתחו בהאי קרא אלא הרי תנינן לית עלמא מתקיימ' אלא על האי ברית דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. דהא שמיא וארעא על הא קיימין. בג"כ כל זימנא דישראל קיימין האי ברית נימוסי שמיא וארעא בקיומייהו. וכל זימנא דח"ו ישראל מבטלין האי ברית. שמיא וארעא לא מתקיימין וברכתן לא משתכחין בעלמא. ת"ח לא שליטו שאר עמין על ישראל אלא כד ביטלו מנייהו קיומא דא. ומה בטילו מנייהו דלא אתפרען ולא אתגליין. וע"ד כחי' ויעזבו בני ישראל את ה' וימכר אותם ביד סיסרא וגו' ויעזבו את ה' ממש עד דאתת דבורה ואתנדיבת לכל ישראל במלה דא. כדין אתכנעו שנאיהון תחותייהו. והיינו דתנינן אמר קב"ה ליהושע וכי ישראל אטימין אינון ולא אתפרעו ולא קיימי קיימ' דילי ואת בעי לאעלא להו לארעא לאכנעא שנאיהון. ושוב מול את בני ישראל שנית:

**(הגהה שנית בגימ' פריעת וזהו אמרו ומול את בני ישראל שנית:

)** ועד דאתפרעו ואתגליא האי ברית לא עאלו לארעא ולא אתכנעי שנאיהון. אוף הכי כיון דאתנדבו ישראל בהאי את איתכנעו שנאיהון תחותייהו וברכאן אתחזרו לעלמא הה"ד בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה'. וכתיב במדרש כל איש ואשה אשר יבא אל המלך וגו' אחת דתו להמית. ר"ל כל הגוים איש או אשה אשר לא יקרא לקבל התורה אחת דתם להמית