מטה משה רכז

אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה אזילנא במדברא וחזינן הנהו תרי אווזי דשמטי גדפייהו משמנייהו וקא נגדי נחלי משח' מתותייהו. ואמינ' להו איתא לי מנייכו חלקא לעלמא דאתי. חדא דליא לי אטמא. וחדא דליא לי גדפא. כי אתאי לקמיה דרבי אליעזר אמר לי עתידין ישראל ליתן עליהן את הדין ע"כ והנה המאמר הזה קשה ההבנה ונתחבטו רבים מהמפרשים בכוונות שונות כגון רבינו בחיי פ' נצבים ועקדה פ' מטות שער פ"ה ודרך אמונ' מאמר ג' שער ד' דף צ"א ועבודת הקודש חלק שני פרק מ"ו. ולדעתי כוונת המאמר הזה מכוון אל המאמר דפ' חלק וז"ל לכך הרחיב' שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק אמר ריש לקיש למי שמשייר אפי' חק אחד. אמר ר' יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי אלא אפי' לא למד אלא חק אחד ע"כ. הרי שנרא' לפום ריהט' שסברת ר"ל היא שצריך לקיים כל התורה כלה כדי שישיג התכלית האחרון שהוא ג"ע. ואם נשתייר אפי' חק אחד הנה הוא נוכל בגיהנם והרחיבה שאול נפשה וכו' וסברת ר' יוחנן נראה שהיה להפך שפערה פיה למי שלא קיים אפי' חק אחד לבד ואז נופל בגיהנם. ויהיה מחלקותם מן הקצה אל הקצה. והנה לע"ד לא יציירהו השכל האנושי שיצדק שום צד מהשני צדדים האלה בהחלט. וחלילה שיאמין ר"ל שכל מי שמשייר אפי' חק אחד מהתורה שלא ישיג עה"ב. וכ"ש שיהיה נוכל בגיהנם ח"ו דא"כ איפה אין גם אחד בכל אישי המין שקיים כל התורה. וכמו כן כברת ר' יוחנן שהיא אל הקצה האחר שהיא זרה עד מאוד. כי לא יתכן שהגיהנם הוא פתוח למי שלא קיים כלל שום חלק מהתורה שאם קיים אפי' חק אחד אינו נופל בגיהנם. שזה ג"כ הפך השורש המושרש אלינו שאם עונותיו של אדם הם מרובים מזכיותיו ויש ביניהם עונות חמורות הוא נופל בגיהנם כדאיתא בפ"ק דר"ה. אלא ודאי יש לנו להאמין באמת ובתמים כי לא זו הדרך ולא זו העיר להעיר אוזן בלימודים ולא הית' זאת חלילה כוונת ריש לקיש ור' יוחנן כי לא יצויר שיהיו חולקין ח"ו בענין קנין תקותינו לעולם. כי לפי דעתי הקצרה כלם מסכימים בשורש הדרוש על נכון

והנה התבאר באר היטב כי שני מצות גדולות הם הנקראי' חק. המילה היא נקראת חק כדכתיב ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם. וכן אמר בברכת מילה חק בשארו שם. ותפילין ג"כ נקראים חק דכתיב בהו ושמרת החוקה הזאת למועדה מימים ימימה ודרשו בס"פ הקומץ אחוקת תפילין. ואמרינן נמי בפרק בא סימן ובפ' כיצד מברכין דבני מערבא מברכין בתר דסלקי תפלייהו לשמור חוקיו ועל דרך זה יהיה מחלוקת ר"ל ור"י שיחלקו בחומר העבירות הללו דאף שהם מצות יחידיות ואין כל התור' כולה תלוי בהם כמו בע"ז דארז"ל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כולה אפ"ה עונשן קשה ושכרן מרובה והנה דעת ר"ל שהגיהנם הוא פתוח למי שמשייר אפי' חק א'. דהיינו א' מהשני מצות הנזכרים דאם קיים אפי' כל התורה כולה רק שמשייר מצות תפילין שלא קיים טפל בגיהנם כדאיתא בפ"ק דר"ה פושעי ישראל בגופן יורדין בגיהנם ונדונין בגיהנם ונידונין בה י"ב חודש כו' ומפרש בגמרא פושעי ישראל בגופן מאי נינהו אמר רב קרקפתא דלא מנח תפילין. וכן אם קיים כל התורה כולה ולא קיים מצות מילה נופל בגיהנם כדאיתא במדרש גדולה מילה שכל מי שהוא מהול אינו יורד לגיהנם. כתיב הכא ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית. וכתיב התם וביום השמיני ימול ומי יורד לגיהנם מי שכתוב אחריו את הקני ואת הקניזי ואת הקדמוני שכולם ערלי לב. וכל הערלים יורדים לגיהנם שכן מצינו ביחזקאל בן אדם נהה על המון מצרים והורידהו בם אשור וכל קהליו כולם ערלים מחללי חרב שם מכך ותובל וכל המונה שמה נסיכי צפון. וכן אמר ישעיה לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק. למי פערה פיה למי שאין להם חק כנ' ויעמידה ליעקב לחק. ואמר עוד הפסוק גם את בדם ברית שלחתי אסיריך. כלומר בזכות דם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין בו מים ע"כ הרי שהמדרש הזה סבר דהגיהנם פערה פיה למי שלא משייר אלא חק של מילה. ואמנם ר' יוחנן אמר לא ניחא להו למרייהו דאמרת להו הכי. דאפי' קיים כל התורה כולה זולת חק אחד מהחקים נופל בגיהנם. אלא לא אמר הכתוב אלא למי שלא קיים החקי' האלה תרוייהו. אבל מי שלא למד אלא אפילו חק אחד אינו נופל בגיהנם שהרי אם קיים מצות ובתוכם מצות מילה לבד אינו נופל בגיהנם כמו שהבאתי במדרש גם את בדם ברית כו'. ואיתא בב"ר את להט החרב המתהפכ' רב הונא ורבנן רב הונא בשם ר' אבא אמר' החרב זו עילה שנ' עשה לך חרבות צורים. רבנן אמרי החרב זו תורה שנ' וחרב פפיות בידם. רב אבדימי אמר ואת להט החרב זו גיהנם שמלהטת האדם מראשו ועד רגליו. החרב זו מילה אמר הקב"ה מי מציל את בני מאש לוהט הוי אומר זו המילה. לא תירא לבית' משלג כי כל ביפה לבוש שנים. משלג. זו גיהנם שנ' תשלג בצלמון בזכות מילה. כי כל ביתה לבוש שנים. זה דם מילה ובפ' וירא א"ר לוי לעתיד לבא אברהם יושב על פתח גיהנם ואינו מניח אדם מהול מישראל לירד לתוכה. ואותן שחטאו יותר מדאי מהו עושה להם מעבי' את הערלה מעל גבי התינוקות שמתו עד שלא מלו ונותנם עליהם ומוריד לגיהנם. הרי מי שנמול אינו יורד לגיהנם אם לא מי שחט' יותר מדאי ואת אמרת אפילו קיים כל התורה כולה זולת מצות תפילין אין זה קרוי חוכא יותר מדאי. ומה דאיתא בס"ק דר"ה פושעי ישראל בגופן נדונים בגיהנם כו' כנזכר. לא קשי' לר"י די"ל דהכי פירוש' אם מחצה עונות ומחצה זכיות ויש בהם עון תפילין נדונין בגיהנם ואם אין בהם עון תפילין אז ורב חסד מטה כלפי חסד. אבל אם קיים כל התורה כו' זולת מצות תפילין קצת מט' רק שלא חטא יותר מדאי המילה מצילתו מדינה של גיהנם כנזכר

וכן איתא בספר הזוהר זכאין אינון ישראל דקב"ה אתרעי בהון מכל שאר עמין ויהיב לון