מטה משה רכג

הגוף והוא רמז לתקון כל הגוף. והנה בא ר"ע לפרש דברי ר' ישמעאל ולא כחולק עליו ואמר ד' ערלות הן נאמר ערלה באוזן הנה ערלה אזנם. ונאמר ערלה בפה הן אני ערל שפתים. ונאמר ערלה בלב וכל בית ישראל ערלי לב. ונאמר ערלה בגוף וערל זכר. ונאמר לו התהלך לפני והיה תמים אם ימול מן האוזן אינו תמים. מן הפה אינו תמים. מן הל אינו תמים. ומהיכן ימול ויהיה תמים. הוי אומר זו ערלת הגוף. כלומר בד' מקומות צריך תקון אם יתוקן האוזן אינו תמים כי עדיין חסר הג' הנשארים. וכן מן הפה וכן מן הלב הוי אומר זו ערלת הגוף והוא כולל לארבעתם. ופי' הענין למה לא יהיה תמים ואמר כ"א ימול מן האוזן אינו שומע. כלומר לא יתוקן כי אם השמיעה אשר לא ישמע לקול מלחשים. ואם מן הפה אינו יכול לדבר ובזה יתוקן גם כן הדבור הרע והבלתי נאות. ואם מן הלב אינו יכול לחשוב מחשבו' רעת אך אמנם יפעול הפעולות הפחותות והמגינות הוי אומר זו ערלת הגוף. וזהו תקון כל כללות הכחות החמריות ולזה הוסכם להיות באבר המיוחד ההוא אשר הוא סבת תקון כל הגוף כאמור

הטעם הששי מה שכתב מהר"י אבוהב וז"ל האדם החסיד הוא השלם במעלות המדות ובמעלו' השכליות המעשים הרצוים המתמידים ממלטים את הנפש מהפכה ומגיעים אותה אל השלימות. וזה היא גזרת התורה ובזה הסכימו ג"כ הפלוסופים האלהיים. באמרם כי במדע ובמעשה תדבק הנפש בעולם העליון. וכן אמר ארסטו אין החפץ המבוקש לדעת בלבד אלא לדעת ולעשות. ולהיות החסידים נקשרים בדתות ותכלית עשיית המצות. הוא ליראה את השם ב"ה והיא המיישרת לעולם התמידי כדכתיב יראת ה' טהורה עומדת לעד. ר"ל להשארות התמידי והמצות הם ב' סוגים עליונים. והאחד הוא קיום אמונה בבורא ית' וציורה בשכל ע"ד האמת. והשני התמדת הישוב. וזהו אומרו האמת והשלום אהבו. והסוג הא' נחלק למינים והמין האחד הוא לידע שיש שם אלוה מצוי ואחדותו וקדמותו ושלימותו בתכלית השלימות כלו. ובמין הזה נכללין מצות לאהבו וליראה ממנו ולהתפלל ולדבק בו ולהשבע בשמו ולהדמות בדרכיו לקדש את שמו ולקרות ק"ש פעמים בכל יום וללמוד תורה וללמד' למול כל זכר ולהתעטף בציצית ולהניח תפלין. ואלו השלשה מצות תפלין וציצית ומילה הם מיישרים להשיג אמתת מציאותו ואין אדם יכול להשיגו כ"א מצד פעולותיו הבאי' ממנו שהם נחלקים לשלשה מעלות זו למעלה מזו הא' היא נקראת עולם העליון והוא עולם השכל שהוא מציאות השכלים הנבדלים. והשני הוא עולם האמצעי והוא מציאת הגלגלים עם הכוכבים שבהם. והג' היא נקראת עולם השפל הכולל מה שתחת גלגל הלבנה. ואלו הג' מצות תפלין וציצית ומילה הם מראות להסתכל ולהתבונן בהם לאלו הג' עולמות מצות תפלין לאות מציאות שכלים הנבדלים שבעולם השכל. לפיכך צותה התורה להניחם בראש ובזרוע כנגד המוח והלב שהם משכני השכל. על כן אמר באר יציאת מצרים והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך. והתורה היא מעולם השכל והמלאכים כדגרסינן פ' אין דורשין אמר שמואל בר נחמני כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה נברא ממנו מלאך שנאמר וברוח פיו כל צבאם. ועל כן מצוה זאת נקראת קדושה ושבה פרשיות של עול מלכות שמים וכלי תשמישיה נקראים כלי תשמישי קדושה. ולפי שרומזת לעולם שאינו נראה לעין. על כן עיקר המצוה שהיא הכתב אינה נראית לעין אלא תשמישיה שהיא העור. ועל כן היא חוץ מגופו של אדם כמו עולם השכל. אלא רצועותיה שהן נקשרות בה רומז להשגות השכל הנקשרות באדם השלם. וגם אמרו שיהא מגיעות רצועות הראש עד טבורו שהוא אמצעית גופו של אדם. לרמוז שהשפעת עולם השכל במצות בוראו באה עד טבור העולם. לאפוקי מלבן של אומרים שהשגחת המשגיח מגעת עד גלגל הלבנה ולא יותר. מצות ציצית דומות לעולם האמצעי ויש בם הער' למציאות גלגל העליון המכסה ומחופף על כל מה שבתוכ' שהם שאר הגלגלים המתנועעים בתנועתו בתנועת החל' בכל ועדיו הכסות. וארבע כנפים כדמיון הרקיע שעל ארבע חיות שהן מצויירת בארבע תקופות השנה אשר הם חקוקות בגלגל המזלות אשר תחת לרקיע. וגם הטלית וציציותיה מובדלים מעצם גוף האדם כמו התפלין לפי ששניהם למעלה מעולם השפל אשר בו שוכן האדם. אלא שמכסה בהן רוב גופו מה שאינו מכסה בתפלין. מפני שהעולם אמצעים הוא יותר קרוב לאדם והציציות נראים לעין כמו הרקיע שהוא נראה לעין. והם נקראין תשמישי מצוה ולא קדושה לפי שהם רומזות לגלגלים שאין בו קדושה כמו בעולם השכל. וגם מצוה זו נזכרת בה ראות העין שהיא השגה הרגשית מה שלא נזכר בתפלין שנ' בציצית וראיתם וזכרתם שהראות מביאה לידי זכירה. ר"ל כי ברא ת האדם נפלאות השם שבעולם הגלגלים יזכור שיש מניע לכל ויתן בלבו להשיג כל מה שיוכל. וכך אמר הנביא ע"ה שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וגו'. לא אמר שאו מרום עיניכם וראו הכוכבים אלא מי בראם. הכוונה שמתוך ראייתם נמצא מתעורר למציאת בוראם. והתכלת שבציצית הוא דומה לצבע השמים כפי הנראה לשין מפני גובה האויר לא שהשמים בעלי גוונים כפי האמת. ולפיכך אין התכלת מעכב

מצות מילה יש בה סודות וטעמים רבים ואחד מהם היותה הערה להתבוננת מציאת זה העולם השכל ולפי שעצם האדם הוא חלק מזה העולם ולא נבדל ממנו בשום זמן. לפיכך מצוה זו בגופו חותם תמידי באבר הויה למעשה. ובדבר שהתאוה בו יותר מוטבעת בבחרות האדם. וצותה תורה לחתוך המותר למעט ממנה בענין שלא ישחת דבר מכל הפעלים הראוים לבא ממנו להיות תמיד לאות ולזכרון בעיני האדם להתבונן במציאת זה החומר ההיולי שהוא כל העולם השפל שנברא לתשמיש האדם השלם ולמאוס בכל מותר חמדותיו. לולי מה שצריך לקיום הגוף והמין נמצא שהאדם הזריז השלם במצות ובמושכלות כאלו הוא עולם כללי בפני עצמו. מוכתר בתפילין. עטוף בציצית. נרשם במילה. לבל יליזו מעיניו פעולת