מטה משה רכב

שילכו שני עדים עמו. לפיכך חייב אדם להזהר במצות תפלין ואז יהיו שני עדיו נמצאים עמו והם מילה ותפלין לא יסורו ממנו כאותו שנשתבח בו אותו חכם מימי לא הלכתי ארבע אמות בלא תורה ובלא תפלין. וביום השבת שהוא פטור מתפלין מילה ושבת נמצאת בו. מלמד שכל הזהיר במצות תפלין אין שני עדיו זזין ממנו לא בחול ולא בשבת

הטעם החמישי כתבוהו רבינו שם טוב וזה לשונו ואמנם למה שייעדנו לדבר בפרק מילה נביא מאמרי רז"ל ונפרשם. אמרו מאי דכתיב סוד ה' ליראיו וגו'. איזה סוד שגילה ליראיו הוי אומר זה מילה שגילה לאברהם שנאמר כי ירא אלהים אתה. מהו אמר ליה לאברהם כשבראתי עולמי הייתי מגלגל כ' דורות בשבילך אם אין אתה נוטל את המילה אני אל שדי שאמרתי לעולמי די ומחזירו לתהו ובהו. ואמרו עוד ובריתו להודיעם משל למלך שהיה לו אוהב והיה עשיר יותר מדאי אמר ליה המלך מה אתן לך כסף וזהב יש לך הרבה אלא הריני חוגרך כלי זייני. כך אמר הקב"ה לאברהם מה אתן לך כסף וזהב יש לך. שנאמר ואברהם כבד מאד וגו'. אלא דייך שתהא כמוני שנאמר ואתנה בריתי ביני וביניך. אין ספק כי העולם לא נברא אלא בעבור שימצאו בכאן אנשים חכמים יודעים מה למעלה מה למשה מה לפנים מה לאחור ויהיה מדרגתם מדרגת מלאכי השרת נקיים מזו החרפה הנמצאת במין האנושי. והוא תענוג המשגל אשר רבים נשחתים בעבורו. הלא תראה מה שעשו לדוד עם שהיה קדיש ה' אשר בעבור זה ההפעלות קרא עצמו טמא כמ"ש הרב כבסני מעוני. ולקחו ממנו רוח הקודש ונשלך מישיבתו של מעלה כמו שאמר אל תשליכני מלפניך וגו'. וכן מה שעשו לשלמה ע"ה עם היותו בתכלית החכמה. וכן מה שעשו לשמשון שהיה בתכלית הגבורה. ואם לגבור בתכלית עשו חלש. ולקדוש בתכלית עשו טמא. ולחכם בתכלית עשו סכל. כ"ש שיעשו לשאר אנשים. ולכן אין להמלט מזה החטא ומי שימשך אחריו לא יראה יה בארץ החיים. ולכן אמר השם לאברהם שיקבל ברית מילה כי זה יהיה סבה לידע את השי"ת. ואם לא היה הדבר כן לא ימצא אותה מיוחדת שיכירהו ויהיה העולם לבטלה. ולכן אמר שיקבל זאת המצוה ואם לא שיחזור העולם לתהו ובהו ויהיה העולם לבטלה. והנה נתגלגלו כל מה שקודם אברהם בעבור אברהם כמו שנתקיים העולם בשת כי הוא היה בצלם אלהים וכלי זיינו של הקב"ה אינו אלא היותו קדוש ופרוש כמו שאמר קדושים תהיו כי קדוש אני מה אני קדוש אף אתם קדושים **(הג"ה וזהו שמסיים במאמר מה אתן לך כו' אלא דייך שתהא כמוני שנ' ואתנה כו' כלומר ובזה תהיו קדושים כמוני ע"כ

)** וכל מי שהוא פרוש הוא נבדל מחומר וכל נבדל מחומר הוא משכיל בפועל. א"כ הפרוש יודע ומשכיל. ולכן מי שהוא מהול יש לו פרישות ומאז יכול להדבק שם אלהיו. הלא הנראה במאמר הנבחר אל תגשו אל אשה ואמר הסבה כי לא השלישי וגו'. ואמרו בב"ר ואחר עורי נקפו זאת. אמר אברהם לולי המילה מאין הייתי רואה אלוה שנאמר וירא אליו ה'. והכוונה בזה כי הערלה סבת רבוי המשגל ורבוי המשגל סבה שלא יהיה דבקות בין השי"ת ובין הנמשכים אחר זה התענוג. זהו שאמר בזה המאמר הנכבד שנתן לו כלי זיינו. והבין אמרו כלי זיינו כי הכלי זיין אינם מכוונת לעצמם אבל לעשות חיל בהם כן המילה הוא בעבור שימשוך מזה השגת השם יתברך: **(הג"ה ואומר אני שכוונת באומרו הריני חוגרך כלי זיינו. כי ידוע שכלי זיינו וחרבו של הקב"ה הוא שם שדי“. ומי שהוא מהול חתום בבשרו שם של שדי כמו שאכתוב בפרק שאחר זה הרי הוא חגור בכלי זיינו של הקב"ה ע"כ

)** ולכן אמר לעתיד לבא אברהם יושב על פתח גיהנם ואינו מניח לאדם מהול לירד בתוכה. ואותם שחטאו יותר מדאי מעביר ערל' מעל התינוק שלא מלו ונותנת להם ומוריד לגיהנם שנ' שלח ידיו בשלומיו וגו'. והכוונה בזה כי הרשע חטא עם היותו מהול בבשר הוא ערל כלב ולכן היה כאלו לא מל. ולכן אמרו מל ולא פרע כאלו לא מל. הרמז בזה שאם האדם מל ערלתו ונשאר ערל הלב כאלו לא מל ושב כתינוק בן יומו שאין לו שכל כי אין הפרש בין הנער כפי שניו או כפי מדות הנערות ואחר שהי' הדבר כן. ימשך כשהאדם יראה בעצמו שהוא מהול שישכיל וידע שהעונג איננו התכלית האחרון. אבל נברא לקיום המין לא להרבות המשגל. ואחר קיום המין ראוי שישוב לנפש לתת לו החיים הנצחיים והתמדיים. ולכן אמר השם לאברהם שילך לפניו ויהיה תמים. ר"ל שישלים נפשו וביתו אחריו כשיהיה מהול. ואמרו רז"ל במדרש התהלך לפני והיה תמים א"ר שמואל אברהם כהן היה שנאמר אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק. אמר אם ימול מן האוזן אינו כשר להקריב. מן הפה אינו כשר להקריב. מן הלב אינו כשר להקריב הוי אומר זו ערלת הגוף. אמר ר' עקיבא ארבע ערלות הן כו' עד אם ימול חן האוזן אינו שומע כו'

הנה עיניך תחזינה מישרים אשר לערלת האבר המיוחד הנזכר קראוהו ערלת הגוף בכל כת שזכרוהו מה שלא עשו לשאר האברים אבר אבר לבדו אשר זה תורה כי אותה הערלה היא ערלה כוללת כל ערלות הגוף. ובהסרתה יוסרו כל המדות הפחותות אשר בכל הגוף. והנה ר' ישמעאל אמר דרך כלל כי להיות אברהם ע"ה כהן לאל עליון קונה שמים וארץ לבו ראה בהשקפה צרופה איזה דרך ישכון אור בתקון טבע החומר שיהיה תקון כולל. ואמר אם ימול מן האוזן אינו כשר. כלומר אם יתוקן הרע אשר אפשר שימשוך מהשמיעה. הנה בזה לא יתוקן כ"א המדות הנמשכות מן האוזן ויתוקן בזה שלא ישמע לשון הרע וכיוצא באלה הדברים התלוים בחוש השמע. ואם נימול מן הפה אינו כשר. כי לא יתוקנו גם בזה אלא הדברי' התלוים בכה והוא הדבור הרע והאכילה והשתיה וכיוצא. באלה. ואם נימול מן הלב אינו כשר. כי גם בזה לא תתוקן רק המחשבה לא הפועל. הוי אומר זו ערלת