מטה משה רכא

אברהם בקולי. שנותיו של אברהם קע"ה שנה נשארו ג' למנין עקב. ואמר רמי בר חמא כתיב אברהם וכתיב אברם בתחלה המליכו הקב"ה לאברם על רמ"ג אברי' ולבסוף על רמ"ח אברים: ואלו הן ב' עינים. ב' אזנים וראש הגויה. ולא ניתן לו טעם לדבר המילה. ולזה רומז באומרו התהלך לפני והיה תמים ר"ל שלא ישאל פעם. ועכ"ז לא הניחו אחרונים מלדבר בטעם המילה. כתב הרב מורה צדק בסוף ספרו בטעמי המצות פ' מ"ט וכן המילה אצלי אחד מטעמיה למעט תאות המשגל ולהחליש זה האבר כפי היכולת עד שימעט במעשה הזה. וכבר חשבו שזאת המילה היא השלמת חסרון יצירה. נמצא לכל חולק יש מקום לחלוק ולומר איך היו הדברים הטבעיים חסרים עד שיצטרכו להשלמה מחוץ עם מה שהתבאר מתועלת העור ההוא לאבר ההוא. ולא ניתנה מצוה זו להשלים חסרון הבריאה רק להשלים חסרון המדות והנזק ההוא הגופני המגיע לאבר ההוא. הוא המכוון אשר לא יפסד בו דבר מן הפעולות שבהם עמידה האיש ולא תבטל בעבורה ההולדה. אבל תחסר בו התאוה היתירה על הצורך. והיות מילה מחלשת כח הקושי ופעמים שתחסר ההנאה הוא דבר שאין בו ספק כי האבר כשישפוך דמו ויוסר מחסהו מתחלת ברייתו יחלש בלא ספק. ובביאור ארז"ל הנבעלת לערל קשה לפרוש ממנו. זה הטעם החזק שבטעמי המילה אצלי ומי היה מתחיל בזה המעשה אלא אברהם אשר נודע ביראת חטאו מה שזכרו חז"ל באמרו הנה נא ידעתי וגו'. ויש במילה עוד ענין אחר צריך מאד לאנשי זאת האמונה כולם. ר"ל מאמיני יחוד השם אות אחת גשמי שיקבצם ולא יוכל מי שאינו מהם לומר שהוא מהם להוא נכרי. כי פעמים יעשה האדם זה כדי להגיע אל תועלת או כדי להתנכל על אנשי הדת הזה. אך זה המעשה כלומר המילה לא יעשנו אדם בו או בבנו רק מתוך אמונת אמתית. כי אין זה שרט בשוק ולא כויה בזרוע אבל הוא ענין קשה מאד. וידוע גם כן רוב האהבה והעזר הנמצא בין אנשים שהם כלם בסימן א' ושהוא על צורת ברית. וכן זאת המילה הוא הברית אשר כרת את אברהם אבינו על אמונת יחוד השם. וכן כל מי שיכול יכנוס בברית אברהם להאמין היחוד להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך וגם זה ענין חזק כראשון בטעם המילה. ואפשר שהוא חזק יותר מן הראשון ושלמות זאת התורה וקיומה לא נשלם רק במילה ע"כ

והטעם הראשון שכתב הרב מורה צדק כתבוהו ג"כ מהר"י אבוהב בספר מנורת המאור אלא שהוסיף ביאור וכתב וז"ל. נ"ל כי כמו שראתה התורה למעט תאות המאכל וצוה לכלות הפרי היוצא ראשונה מהנטעים ולפי שרוב הנטעים נותנין פרי בתוך ג' שנים. על כן אמרה תורה שלש שנים יהיה לכם ערלים וגו' כך קרא ערלה לעור שבראש הגיד שהוא התחיל הנאת המשגיל. וצוה למולו כדכתיב וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו וגו' להרגילנו במעוט הנאות לטובתינו לגוף ולנפש. ומכאן למדנו מפורש שהמילה במקום זה להרגילנו במעוט ההנאות לטובתינו לגוף ולנפש. ועל דא גרסינן במסכת שבת פרק שמונה שרצים מנין למילה שהיא באותו מקום. נאמר כאן ערלתו ונאמר להלן ערלתו מה להלן מקום שעושה פרי אף כאן מקום שעוש' פרי. וכתב עוד טעם שלישי וז"ל וכלל הדברים מצוה זו היא עטרה ויופי לישראל שקבלה אברהם בשמחה ובטוב לבב בעדו ובעד כל זרעו להבדל ולהדור ולקידוש השם ולהקריב כל אדם בנו בזה קרבן אשה לה'. וכל הגוים שהם ערלים נשארו מאוסים ומגונים ומלוכלכים כמו ששנינו בפ"ד דנדרים ר' אליעזר בן עזריה אומר מאוסה היא הערלה שנתגנו בה הרשעים שנאמר כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב וכעין זה כתב רבינו בחיי וז"ל ועל דרך המדרש מצות מילה הוא כענין קרבן. וכשם שדם הקרבן לכפר' על המזבח. כן דם המילה מכפר. ועל כן מצותה ביום השמיני כי הקרבן לא יכשר עד יום שמיני שנאמר ומיום השמיני והלאה ירצה. וכשם שכתוב בקרבן ואכלו אותם אשר כופר בהם שאכילת הקרבן לכפרה. כך ישראל עושין סעודה ביום המילה. ועוד גדול כחה יותר מן הקרבן שהקרבן בממונו והמילה בגופו מהאבר שכל גידי האברים נקשרים בו אשר מטעם זה נקרא ראש הגויה. כלומר ראש כל הגוף ועל כן חשוב לו לעקדה וזבח כאלו עקד את עצמו. וכתיב כורתי בריתי' עלי זבח. ובספר הזוהר כתב גם כן זכאין אינון ישראל דעבדין קרבנא דרעוא לקב"ה דמקריבין בנייהו לתמניא יומין לקרבנא כו'

הטעם הרביעי כמו שכתב רבינו בחיי בספר כד הקמת וז"ל טעם המצוה הזאת על דרך הפשט הוא שנצטוינו שנעשה אות קבוע בבשר על אמונת היחוד לא ישתנה ולא יסור לעולם בין מחיים בין לאחר מית' וזהו לשון הכתוב ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית. למדך כי המצוה הזו היא אות קבוע בבשר והיה הבשר לאות ברית. ולכך נקראת מצוה זו אות כמצוה שבת ותפלין כי שלשתם בלבד נקראים אות וזהו שאנו אומרים בברכה וצאצאיו חתם באות ברית קדש. ובמדרש שיר השירים אמרו חכמי האמת השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות. צבא שיש לי בה אות ועל אות זה נקרא האדם תמים שכן כתיב באברהם התהלך לפני והיה תמים. וכל מי שהוא נימול הוא נכנס באמונת הייחוד ובבריתו של אברהם אבינו וכענין שכתוב להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך. וכל מי שהוא נימול ראוי להשתמר מהעריות. וכן אמר דוד ואהיה תמים עמו ואשתמר מעוני. ומפני שנהיה חק לאמוריים שהיו חוקקים בבשר גופם שם ע"ז שלהם והיא כתיבת קעקע שאסרה תורה שהיו האמורים עושין לכבוד יראתם והיה להם לסימן כי הם עובדים אותו הכח והיו חוקקים חקקי און ומכתבי עמל. לכך נצטוינו אנחנו זרע יעקב שנעשה אות זה בבשרינו כדי שיהיה לנו סימן שאנו חלק ה' וזרעו של אברהם המקודשים לשמו. ובספרו בפרשת לך לך הוסיף ביאור וכתב שלש מצות בתורה הן שנקראו הות. ואלו הן מילה שבת ותפלין. ושלשתן עדות ואות על היחוד והאמונה. ואין ראוי לכל אחד מישראל לעמוד זולת השתים מהן כי קיום כל דבר על פי שנים עדים. ועל זה יצטרך