מטה משה רכ

טוב ללכת אל בית האבל מלכת אל בית המשתה באשר הוא סוף כל אדם והחי יתן אל לבו. כי מתוך שילך אל בית האבל יתן אל לבו ויפשפש במעשיו ויעשה תשובה ומתוך זה יכופר עון. כמו שתרגם המתרגם וזה תרגומו דקרא טב למיזל לגבר חבילא לנחמותי' מלמיזל לבית משתיא דחמרא דמתלעבין די בית אבילא תמן הוא סוף כל אנשא למיזל די על כונן אתגזירת גזירת מותנא. ומן בגלל דיהך לבית אבילא גברא צדיקא יתיב ויתן ללביה מילי דמותא. ואי חית בידיה מידעם ביש שבקיניה ויתיב בתיובתא קדם מרי עלמא וזולת זה ההולך לנחם אבלים העגומים ביגון ואנחה ומדבר על לבם דברי נחומים. גומל עמהם חסד ומתדבק במדותיו של הקב"ה כדגרסינן במסכת סוטה הקב"ה מנחם אבלים שנ' ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו אף אתה נחם אבלים כו' והבא בבית אבלים לנחמם יאמר להם דברים של טעם כדי שיצדיקו דין יוצרם ויקבלו תנחומים ולא יבכו ויאנחו עליו יותר מדאי. כדגרסינן בב"ק פ' שור שנגח ד' וה' רב שמואל בר יהודה שכיב' ליה ברת' אמרו ליה רבנן לעולא קום ניזל ונינחמיה. אמר מאי אית לגבי נחמת' דבבלאי דגדיפא הוא דאמרי מאי אפשר למעבד הא אפשר להו למעבד עבדי. אזל איהו לחודיה לגביה א"ל ויאמר ה' אלי אל תצור את מואב וגו' וכי עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות אלא נשא משה ק"ו בעצמו השתא ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב אמרה תורה צרור את המדינים מואבים עצמם לא כ"ש. אמר לו הקב"ה לא כשעלתה על דעתך עולה על דעתי שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהם רות המואביה ונעמה העמונית. והלא דברים ק"ו. מה בשביל שתי פרידות טובות חס המקום על שתי אומות של רשעה ולא החריבן. בתו של ר' שכשרה היתה אם ראוי לצאת ממנה דבר טוב עאכו"כ דהות חיה. ויאמרו לאבל שלא יבכה על מתו יותר מדחי כדגרסינן בפ' אלו מגלחין אמר רב יודא אמר רב כל המתקשה על מתו יותר מדאי על מת אחר הוא בוכה. כי הא דרב הונא הויא הך איתתא בשיבבותא דהוי לה שבע בני. שכיב חד. מנייהו הויא בכיא עליה טובא אמר לה רב הונא לא תעביד הכי. ולא אשגחה ביה. שלח לה אי ציית מוטב ואם לאו תכניש ההיא איתתא זוודתא. פירש תכריכין לאידך ומתו כולהו והות קבכית שלח לה חימוש. פי' תתקן זוודתא לנפשה ומתה. אל תבכו למת ואל תנודו לו. אל תבכו למח יותר מדאי ואל תנודו לו יותר מכשיעור. שלשה לבכי. שבעה להספד. שלשים לתספורת. מכאן ואילך אמר הקב"ה אין אתם מרחמים עליו יותר ממני

וכתוב בספר חסידים מעשה היה באחד תלמיד חכם שהיה לו בן והיה בחור גדול והאב מלמדו תורה ונפטר הבן בלא בנים והאב צועק במר נפש יוסף בני בא ללמוד תורה וכשהיה לו לאכול היה צועק בני יוסף בא לאכול. פ"א השכים האב ללמוד והיה צועק יוסף בני בא ללמוד כמו שהיה רגיל לקרו' כשהיה חי. ובא השד בדמות בנו ועמד כנגדו. מיד הבין שלא היה בנו אלא שד הוא ורקק עליו צא צא טמא מכאן וברח לך ברח השד לכך אין לאדם להצטער יותר מדאי אלא כמנהג אחרים. ע"כ כדברים האלה ידבר על לב האבל. ואח"כ ידבר דברי נחמות כמו שהיו עושין חכמי התלמוד וכתבום בגמ' כדי שילמדו מהם דברי תנחומין והם בכמה דוכתא בתלמוד בכתובו' פ' מציאת האשה ובמועד קטן פ' ואלו מגלחין ובב"מ פ' הפרה ובשבת פ' שואל. והאבל יודה למספידים ולמנחמים על הכבוד שעשו לו ויפטרום בשלום. כדאי' בפ' אלו מגלחין מעשה ומחו בניו של ר' עקיבא ובאו כל ישראל והספידום הספד גדול בשעת פטירתם. עמד ר' עקיבא על ספסל גדול ואמר אם בשביל שני בני עשיתם לי זה הכבוד ואם בשביל עקיבא באתם הרי כמה עקיבא איכא בשוקא. אלא כך אמרתם תורת אלהיו בקרבו לא תמעד אשוריו כ"ש ששכרכם הוא רב ועתה לכו לבתיכם לשלום. ובמס' שמחות כשמת שמעון בנו של ר' עקיבא נתקבצו קהל גדול לקוברו א"ל ר' עקיבא הוציאו לי ספסל בין הקברות וישב עליו ודרש ויאמר אחינו ישראל שמעוני לא שאני חכם יש כאן חכמים ממני לא שאני עשיר יש כאן עשירים ממני. אנשי דרום מכירין את ר' עקיבא אנשי הגליל מנין. האנשים מכירין את עקיבא נשים והטף מנין. א"ל יודע אני ששכרכם מרובה שלא נצטערתם ובאתם אלא לשם תורה לשם מצוה מנוחם אני שאלו היה לו ז' בנים וקברום יודע אני שבני בן עה"ב הוא שזיכה את הרבים כו'. והנחמה היא גמ"ח בנפטר כמו שהוא לאבליו כדגרסינן במס' שבת פ' שואל א"ר יודא מת שאין לו מנחמין הולכין י' בני אדם ויושבין במקומו. ההוא דשכי' בשבבותא דרב יודא לא הוה ליה מנחמין כל יומא מדבר ר' יהודא בעשרה ויתבי בדוכתיה. אתחזי ליה בחלמא א"ל תמח דעתך שהנחתם את דעתי. ומזה נתפשט מה שכתב במהרי"ל נוהגי' להתפלל בי' כל ז' במקום שנפטר שם האדם. והיינו על אדם שלא הניח קרובים ידועים להתאבל עליו. אבל אם יש לו בשום מקום שמתאבלים עליו א"צ עכ"ל. כללא דמילתא ידבר דברי. נחמות המתקבלים על לב מר. וכל המרבה בנחמות יזכה ויראה בנחמות ציון

חלק שביעי בעניני מילה

פרק ראשון בגדול ענינה

אברהם אבינו ע"ה מצא את בני דורו שלא היה בהם מסיג אמתת המציאות ומי היה מניע את העולם והוא ברוב חכמתו שחננו האל ית' השיג את האמת מקטנותו ואחר שגדל התחיל לריב עמהם להביאם לידע שהכל בא מהמניע הראשון. כדגרסינן בסיף פרק ארבע' נדרים אמר רמי בר חמא בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו שנאמר עקב אשר שמע