מטה משה ריח

תני הכל בטלים ובאין ללוותו. ואם אין חבורות בעיר כל בעלי מלאכות צריכין להתבטל ולהתעסק בו עד שיקבר אבל מת"ת אין צריכין להתבטל אלא בשעת הוצאתו כדפרישי'. ואיתא בפ' מי שמתו אמר רחבה אמר רב יודא אמר רב הרואה המת ואינו מלוהו עובר משום לועג לרש חרף עושהו. וכתב הר"ר יונה כל הרואה את המת ואינו מלווהו כלומר אעפ"י שאינו נושאים אותו לקוברו כיון שרואה שנושאי' אותו בדרך ואינו מלוה אותו עובר משום לועג לרש. ואם לווהו מה שכרו עליו הכתוב אומר מלוה ה' חונן דל. ירושלמי א"ר יוסי אילין דקיימי מקמי מיתא לא קיימי אלא מקמי אילין דגמלין ליה חסד. וכתב הרי"ץ גיאות ש"מ עומדין לפני המת וכן ראינו חסידים ואנשי מעשה עושים. ר"ל אפי' במקום שאין צריכין ללותו צריכין לעמוד מפניו. ואין ראוי לקבור צדיק אצל רשע ורשע אצל צדיק. וראייה מאלישע שנאמר ויהי הם קוברים איש וכו' וישליכו האיש בקבר אלישע ויחי ויקם על רגליו. וארז"ל בפ' נגמר הדין על רגלו עמד ולביתו לא הלך כדי שלא ישארו עצמותיו אצל עצמות אלישע. וכן אין קוברין צדיק וכשר בינוני אצל חסיד מופלג. כההוא צורבא מרבנן אמרי בפ' אלו מגלחין עיילוה למערת' דחסידי ולא קבלוה למערת' דדייני וקבליה דעבד כר' אלעאי כו'. ואיתא בפ' הפועלים כשבאו לקבור את ר"א בר שמעון אמרו יקבר הבן אצל האב לא הניחו נחש לקברו לפי שלא סבל עמו צער מחילה וכתב הציוני פ' ויחי וא"ת מה מזיק לאב או לצדי' אחר להקבר אצלם. אלא כשהצדיקים נחים על משכבותם מגלין להם רזין עליונים ותחתונים. ואם נקבר אחר אצלם שאין שוה להם במעלת' ימעטו העליונים מלהגיד ולגלות להם סודות אשר בהם יהנו כאלו יאכלו כל טוב שבעה"ז. וכן ר' יהושע בן לוי הלך עם אליהו עד ר' שמעון בן יוחאי א"ל אליהו לר"ש אם ברשותך יכנוס ריב"ל לשאול לך הלכה ממה שאמרת. א"ל אם נראה הקשת בימיו אינו ראוי לבא אלי. ולמה היה קשה לו כי היה ירא פן ימעיטו לו סתרי עליונים ורזי תחתונים בעבור ר"י. וא"ת אם נקברים זה אצל זה מה מזיק להם הלא הנשמות אינם יחד. אלא לבסוף מניחין הנשמות על העצמות ומדברים תמיד עם המתים והנשמות חוזרות אצל עצמות. וידוע למקובלים שבעצמות של אדם יש דעת לשמוע ויכולת בהם להפוך את עצמם אם יעשום מרובעות מכל צד ולא אוכל לפרש פן יחטאו בהם אנשי און כאשר כתב איש סודי רזיי. שוב כתב אם אין תחייה ואין דעת לרוח אחרי צאתה מן הגוף כשמת א"כ למה צוה יעקב אבינו ע"ה לקברו אצל אבותיו. הנה יש מחכמי חיצונית אומרים מופת אמתי שיוכל אדם לדעת שאין הרוח מת במיתת הגוף שהרי אדם יוכל לתקן מעצמות המתים קוביאות שכל מי שירצה להרויח בשחוק ירויח כחפצו כמבואר עכ"ל בפ' ויחי. ובפ' בשלח הוסיף וכתב וז"ל כתב סודי רזי למה צוו יעקב ויוסף להעלות עצמותיהן לא"י. הוא טעם מבואר ממה שנ' ביום ההוא יוציאו עצמות מלכי יהודה ושטחום לשמש וגו' כי היו מכווני' לצערם שלא יבא להם מנוח' אפי' אחר מיתתם. כההוא עובדא דמלכה אחת תקנה מן שיני אויביה קוביאות לוורצ"ו בל"ש ומן שיני אויביה ט"ז מלמטה וט"ז מלמעלה לשחוק שקאק"י כדי שלא יהא להם מנוחה וכן השחוק עוד היום ט"ז שחורי' וט"ז לבנים לכך יוציאו עצמות מלכי יהוד' ואת עצמות שריו ושטחו' האויבים כדי לשחק בהן לצערם כל הימים דוגמת עצמות יוסף שהיו מגולגלים עד בואם אל המנוחה כי עוד רוח עליהם כאשר ביארנו וכתב רבינו ירוחם בשם רבינו יהודא החסיד אין לקבור ב' מתים יחד שהיו שונאים זה את זה שאף במותם אין להם מנוחה יחד וכ"כ הרוקח בשם החסיד ז"ל

פרק שלישי בעניני הספד

מצוה גדולה להספיד על המת כראוי. ומצותו שירים קולו לומר עליו דברים המשברים הלב כדי להרבות בכייה כדאיתא בפ"ק דברכות אגרא דהספדא דלויי. ופי' הרמב"ן דלוי שיגביה קולו בהספד על החכמים והכשרים כדאמרינן אחים לי בהספדאי דהתם קאימנא. ויש להזכיר שבחו ואסור להפליג יותר מדאי אלא מזכירין מדותיו הטובות שבו ומוסיפין קצת רק שלא יפליג ביותר. ואם לא היה בו מדות טובות כלל לא יזכיר עליו. וחכם וחסיד מזכירין להם חכמתן וחסידות. וכל המזכיר על מי שלא היה בו כלל מי שמוסיף להפליג יותר מדאי על מה שהיה בו. גורם רע לעצמו ולמת כדאיתא באבל רבתי ובברכות פרק הרואה ארשב"ג כשם שנפרעין מן המתים כך נפרעים מן הספדנים כו'. ופי' הרא"ש בפ' אלו מגלחין נפרעים מן המתים כשמספידים את המת דבר שאין בו כלל הוא לו למזכרת עון. והמספידו כראוי שכרו הרבה מאד כדאי' בפר"א דאורג תניא מפני מה בניו ובנותיו של אדם מתים כשהם קטנים. כדי שיבכה ויתאבל על אדם כשר. אטו עירבונא שקלי מיניה. אלא מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר שכל הבוכה ומתאבל כל אדם כשר מוחלין לו על עונותיו בשביל כבוד שעשה. וגרסי' נמי התם אר"ש בן פזי אריב"ל משום בר קפרא כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחין בבית גנזיו. שנ' נודי ספרת אתה שימה דמעתי וגו'. אבל מי שמתעצל בהספדו של חכם עונשו גדול כדאית' התם אמר רב יהודא אמר רב כל המתעצל בהספדו של אדם כשר ראוי לקברו בחייו. שנ' ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת סרח אשר בהר אפרים מצפון להר גועש. מאי להר גועש מלמד שגעש עליהם ההר לקוברן

ויש להקשות על מאמר זה מה ענין עונש זה למתעצל בהספדו של חכם. והלא כל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה כדאיתא נמי במאמר הסמוך לזה א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל המתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימים מדה כנגד מדה. פי' רש"י הוא לא נתאבל על שנקצרו ימי החכם אף לחייו לא יחושו מן השמים. ונראה ליישב דעונש זה ג"כ מדה כנגד מדה והוא כי ידוע הוא שכ"ז שאדם