מטה משה ריז

ואין אנו נוהגין לקנח בעפר יש לתלוש עשבים עם עפר לזכר שלשתן אלו. וכן כתב הכלבו תולשין עשבים בצרור עפרם וזורקין על ראשם דרך צער על דרך ויזרקו עפר טל ראשיהם השמימה עכ"ל. אף כי הוא כתב כן מטעם אחר ולא מהטעמים דלעיל נכון לנהוג כוותיה כדי לרמוז לדברים הללו שבשני הטעמי' דלעיל כי נכונים הן. ורבינו בחיי בפרשת חקת כת' טעם לרחיצת ידים שהוא רמז לתחיית המתים שכל העולם יהיה נזהר מן הטמאות. הוא שאמר הנביא וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. ומהר"י מולי"ן בתשובה סימן כ"ג כתב יפה עושין שרוחצים ידיהם ומשום רוח הטומאה השורה בבית הקברות שתשרה עליו רוח הטומאה. ונטילת ידים מעבירו. דמה"ט נטלינא שחרית דשינה אחת מס' במיתה משום בת מלך. וכמה מיני נטילות מנו רבותינו פ' ערבי פסחים דמעביר רוחות רעות. ונטילה שאחר המת מנהגא הוא ואסמכוה אקרא ירחצו את“ ידיהם“ ס"ת מת כך נמצא בנימוקים. ומקובלני מפי מ"ז שיש לרחוץ גם הפנים על שם ובלע המות לנצח ומחה אלהים דמעה מעל כל פנים וגו'. ושוב מצאתי ק ברוקח ועיקר הטעם להעביר רוח הטומא' כדלעיל דמשום דמלאך המות מרקד בין הנשים בחזירת' כדאיתא בברכות אלמא דמתלוה עם החוזרים, וכמו שפי' רשב"ם בפר' המוכר פירות שהשדים מתלוים עם החוזרים ע"כ. ומפני זה יושבים ג"כ ג"פ דכל זמן שיושבין בורחין ממנו. ולכן נוהגין לומר ויהי נועם ויש לכפול אורך ימים כמו שכתבתי לעיל סימן שצ"ב בעמוד העבודה. או מתחילין יושב בסתר עד כי אתה ה' מחסי כדלעיל לא כאותן המתחילים יושב בסתר עד אליך לא יגש ולא ידעו ולא יבינו מה ידברו. וכתב בתשובת מהרי"ל שיש להקפיד מאוד שלא יכנוס אדם לבית אחר קודם שירחץ וישב ג"פ בחצר ב"ה ומנהג אבותינו תורה היא. וכתב התשב"ץ כי הקדמונים החרימו שלא ליטול מן הנהר כי פעם אחת בקשו גוים עלילה והרגו כמה יהודים

ו גרסינן במועד קטן א"ר לוי הנפטר מחברו אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום שהרי יתרו אמר לו למשה לך לשלום עלה והצליח. דוד שאמר לאבשלום בשלום הלך ונתלה. והנפט' מן המת אל יאמר לו לך לשלום אלא לך בשלום שנא' ואתה תבא אל אבותיך בשלום. ופירשוהו רש"י והתו' והנפטר מן המת כשהיו מוליכין ארונות ממקום למקום לקבורה היו מלוין אותו מעיר לעיר וחוזרין אלו ומלווי' אחרים אותו משם והלאה והחוזרין קרי נפטרין ונוטלין רשות להפטר ממנו וכתב מהרר"י חביב בביאור הנפטר מן המת אל יאמר לו לך בשלום וכפי הפשט הוא טעם אמתי ונכון בנוי על שורש אמתי הקדו' אצלנו. והוא כי כל איש ישראל חייב להשתדל בהיותו בחיים לעשו' רצון אבינו שבשמים בעיון ובמעשה. ועה"ב הוא עולם הגמול כמו שאחז"ל היום לעשות' ומחר ליטול שכרם. ואם יתחייב לכל נפטר ק המת שלא יאמר לו לך לשלום שהכוונ' בו שא איך ישיג השלום. אלא לך בשלום שר"ל לך עם השלום אשר יגעת בו בהיותך בחיים. ומטעם זה הנפטר מן החי יאמר לו בהפך לך לשלו'. שרוצה לומר להוסיף על שלמותך כל ימי חייך ואל יאמר לו לך בשלו'. שזה יורה שילך בשלום שכבר דרש עד היום ולא יוסיף עוד חס ושלום

פרק שני בהלוית המת וקבורתו

לויה למת וקבורתו היא גמילת חסדים עם החיים ועם המתים. ולקיים מצוה זאת מתבטלין בני אדם מכל דבר אחר ואפי' מתלמוד תורה שהיא מצוה שקולה כנגד כל המצות כולן. כדגרסינן במגלה פ' בני העיר ובכתובות פ' האשה שנתארמלה ת"ר מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה לחופה. אמרו עליו על ר' יודא בר אילעאי שהיה מבטל ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה. בד"א בשאין שם כל צרכו אבל יש שם כל צרכו אין מבטלין. וכמה כל צרכו א"ר שמואל בר אויה משמיה דרב פפא תליסר אלפי גברי ושיתא אלפי שיפורא. ואמרו לה תריתר אלפי גברי ומנייהו שיתא אלפי שיפורא. אמר רב ששת ואיתימ' ר' אמי ואיתימא ר' יוחנן כנתינתה כך נטילתה. פה נתינתה בס' רבוא אף נטילתה בס' רבוא. וה"מ למאן דקרי אבל למאן דמתני. פי' לאחרים לית. ליה שיעורא. ולמאן דקרי ותני כתב בה"ג שכיון שיש לו מי שמתעסק עמו אין צריך להתבטל בשבילו. ורב נטרונאי כתב דכי ליכא עשרה מבטלין. וכתב הרמב"ן דטעמא דמסתבר הוא דהא איכא שורה וקדיש וברכת אבלים דבעי י'. וכתב עוד דאין צריך שידע בודאי שיש לו כל צרכו אלא כיון שיש בעיר מי שראוי לעסוק בו אין צריך לראות אם יש מי שיעסוק בו אלא כיון שיש מי שיעסוק ת"ת קודם. והרא"ש כותב בסו' מ"ק והתו' ורש"י פ' ב' דכתובות בשם השאלתו' כדברי בה"ג ולא הביאו חולק בדבר. והריטב"א בפ"ב דכתובות כתב בל' הזה למאן דלא קרי ותני אמרו בשאלתות דבעשרה סגי. ומיהו כתב בספר מצות לר"ם מקוני דעכשיו בכל אדם מישראל מבטלין מן הסתם שכולם מלאים מצות כרימון ואין לך אחד מישראל שאינו או במקרא או במשנה. ולאשה בעשרה סגי לה עכ"ל הריטב"א. וכן נהגו באשה ותינוק לקולא. ונראה דאף מי שסובר דאשה דינה כמאן דלא קרי ותני. הני נשי דת"ח אשר מצפין יום ולילה לביאת בעליהן מב"ה ואז מאכילין ומשקין אותן. דינן כמי שקרו ותנו בעצמן כדאיתא במסכת יומא שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים כן יתן לידידי שינה. א"ר יצחק אלו נשותיהן של ת"ח שמנדדות שינה מעיניהם בעה"ז וזוכות לחיי העה"ב. וכל זה לא איירי אלא בשע' הוצאתו שצריכין להתבטל ללותו אבל כל זמן שמוטל לקוברו אין מבטלין בשבילו ת"ת. אלא אם יש חבורות בעיר שכל אחת מתעסקת יומה. אותה שאינה יומה מותרת בין בתלמוד בין בשאר מלאכות. ובשעת הוצאתה מבטלין כל שאר מלאכות ובאין ללותו אפי' אי לא קרי ותני. דלא מפלגינן בין קרי ותני אלא בביטול ת"ת. אבל בשאר מלאכות אפי' אי לא קרא