מטה משה ריד

שהמבקר גבוה ממקום שכינה. וכ"כ התו' בפ"ק דשבת וכ"כ הגהות מיימוני בסוף הלכות אבל. אבל כששוכב על המטה מותר לישב על כסא וספסל וכן עמא דבר וכשבאין לפניו מזכירין לו שיתן דעתו על עניניו דתניא במסכת שמחות משעלה אדם למטה נכנסין אצלו ואומ' לו דברים מחיים. ולא דברים ממתים. שמא הלוית או שמא הלוך אדם או שמא הפקדת אצל בני אדם או הפקידו אצלך. פי' אומרים לו שיתן דעתו על עניניו ואל יפחד מפני זה המות יותר כי אין הדברים ממיתי'. כן מצינו בחזקיה שא"ל ישעיה צו לביתך כי מת אתה. וכתב בכפר חסידים שפעמים רוחו של מת בא בחלום לחי שילך עמו. ומה יתרון יש למת כי פעמים הממונ' שלחו או המת המבקש שיתן לו רשות ללכת אחריו כדי שישוב בתשובה. או להכין תקנתו שהרי נאמר לחזקיה צו לביתך כו'. ובמקום אחר כתב כשאדם חולה אל יבטיח עצמו לומר הוא יבריא וירפא ואין צריך לצוות. אלא יאמר עתה בידו ליתן ולצוות ולדבר פן ימות פתאום. וכשמבקש עליו רחמים אם מבקש לפניו יכול לבקש בין בכל לשון בין בלשון הקודש. ושלא בפניו לא יבקש אלא בלשון הקודש כשאר תפלת יחיד דגרסינן בפ"ק דשבת אמר רבה בר בר חנה כי הוה אזילנא בתריה דר"א לשיולי בתפיח'. פירוש לבקר את החולה זימנין אמר המקום יפקדינך לשלם. וזימנא אמר רחמנא ידכרינך לשלם. היכי עביד הכי והאמר רב יודא לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי ואמר ר' יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו שאין מלאכי השרת מכירים בלשון ארמי. שאני חולה דשכינה עמו כלומר ואין מתפלל צריך שידקדקו לו מלאכי השרת להכניס תפלתו. ויכלול אותו עם חולי ישראל שיאמר המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל דאמרינן בפ"ק דשבת ח"ר הנכנס לבקר את החולה בשבת. אמר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא. ר"א אומר יכולה שבת שתרחם בזכותה. ר' יודא אומר המקום ירחם עליך ועל עמו ישראל. ר' יוסי אומר המקום ירחם עליך בתוך חולי עמו ישראל. שבנא איש ירושלים בכניסתו אומר שלום וביציאתו שבת היא מלזעוק ורפוא' קרובה לבא ורחמיו מרובים ושבתו בשלום. כמאן אזלא הא דאמר רבי חנינא מי שיש לו חולה בתוך ביתו צריך שיערבנו עם חולי ישראל. כמאן כר' יוסי ופי' רש"י בתוך חולי ישראל שמתוך שכוללו עם האחרים תפלתו נשמעת בזכותן של רבים. ולכאורה נראה כיון דר' חנינא אתי כר' יוסי הלכה כמותו וכן פסק הרמב"ן והטור י"ד סימן של"ה. ובשבת פסק הטור כשבנא איש ירושלים וכן היה נוהג מורי הגאון ז"ל. אבל בפ' כ"ד מהלכות שבת פסק כתנא קמא וכן רוב העולם נוהגין

וגרסינן בבא בתרא בפרק יש נוחלין דרש ר' פנחס בן חמא מי שיש לו צער או חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים שנאמר חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה. וכן מצינו בחכמי התלמוד כדאיתא בברכות מעשה שחלה בנו של רבי גמליאל ושגר ב' ת"ח אצל ר' חנינא בן דוסא לבקש רחמים עליו. וכתב בנימוקי יוסף מנהג זה בצרפת שכל מי שיש לו חולה מבקש פני הרב התופס ישיבה שיברך אותו. ועכשיו נוהגין לברך את החולה בביהכ"נ. ובשבת כתב מהר"י וויי"ל כשהיו הרבנים בנורנבערק והיה גם מהר"ר נתן לשם והיה לשם חולי ומהר"ן היה רוצה לברכו ואמרתי שנראה לי שהוא אסור וראייתי שכתב המיימוני פרק ל' דהלכות שבת אסור להתענות ולזעוק ולבקש רחמים אפילו על הצרות שהצבור מתענין כו'. ומהר"ן וכל הלומדים שהיו שם הודו לדברי וכן אני נוהג ע"כ. אנן הר"ן כתב בפ"ק דמסכת תענית על ברייתא דעיר שהקיפוה גוים כו' וז"ל מפני רוח רעה שנכנס בו רוח שד ורץ והולך שמא יטבע בנהר או יכול וימות או שהוא חולה ממיני החולאים. ולפ"ז יש ללמוד לכל חולי שיש בו סכנת היום שמתריעין עליו בשבת. שלא אמרו מפני רוח רעה אלא מפני שהוא חולי של סכנה ביומו. ואפשר שעל זה סמכו בהרבה מקומות שאמרו מצלאין בשבת. ומ"מ דוקא שיש בו סכנת היום שלא שנינו רוח רעה אלא דומיא דספינה מטרפת בים ויחיד הנרדף מפני גוים עכ"ל. ואני מצאתי בתוספתא דשבת פי"ז בית שמאי אומרים אין מתפללין על החולה בשבת ובית הלל מתירין. על כן נ"ל דבמקום סכנות נפשות אין לסמוך אדברי הרבנים הנ"ל ומברכין אפילו בשבת. ונוהגין בשעה שמברכין את החולה לקרא לו שם דגרסינן במסכת ראש השנה ארבע דברים קורעים גזר דינו של אדם וחד מינייהו שנוי השם. וכתב בספר חסידים אם נגזר עליו על פלוני ששמו כך הרי הגיע עד שערי מות וקורא לו שם שנוי וחי. כמו יולד בן לנעמי והוא בן רות. כמי ראובן שיש לו בן ונוטה למות ויבא שמעון ויאמר לאביו ולאמו פלו' בן פלו' הא לכם שקל הא לכם ככר ובשר ויין ואני פודה את בניכם שיהא בני ויחיה. כך עושי' למי שאין מתקיימים לו בנים ואין בו משום ניחוש ע"כ. השם ישים לבנו ליראתו. ולעבדו בלבב ש"ם ואז יקוים בנו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך

פרק שלישי בענין רפואות

תנא דבי ר' ישמעאל ורפא ירפא. מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות. שלא יאמר מחולי לצער הזה שמא אטעה ונמצאתי הורג נפשות אלא ירפא כפי השגת חכמתו והוא שיזהיר מפשיעה. וכן לא יאמר הקב"ה מוחץ ואיך ארפא אני. שכן מנהג של בני אדם ברפואות. ובלבד שלא יסיר בטחונו תמיד מהשם ושיהי' בלבו שהכל תלוי ברצונו ויתפלל תמיד לחזור לרופא שלא יטעה בו ושירפאהו על ידו שהוא שלוחו של מקום אם זאת כוונתו. ולא יהיה מאשר נאמר עליו גם בחוליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים ובזה סר בטחונו מהשם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו. וכתב האבן עזרא ורפא ירפא לאות שנתן רשות לרופאים לרפא המכות והפצעים שיראו בחוץ. רק כל חולי שהוא בפנים בגוף ביד השם לרפאתו. להתיר דבר הרופאים דברי יחיד הם כי לפי דעתי כי האמת להאמין ולהשען ישר דרך על בוראו ולא על בינתו. וכן בדרך המזלות ובדרך