מטה משה ריג

רבי חלבו חליש נפיק אכריז רב כהנא רבי חלבו באיש (פירש חלה) לא איכא דקאתי. אמר להו לא כך היה מעשה בתלמיד אחד מתלמידי דרבי עקיבא שחלה ולא נכנסו חכמים לבקרו ונכנס רבי עקיבא לבקרו ובשביל שכבד ורבץ לפניו חיה א"ל רבי החייתני יצא רבי עקיבא ודרש כל שאינו מבקר חולים כאלו שופך דמים. כי אתא רב דימי אמר כל המבקר חולה גורם לו שיחיה. וכל שאינו מבקר את החולה גורם לו שימות. מאי גרמא. אילימא כל המבקר את החולה מבקש עליו רחמים שיחיה וכל שאינו מבקר את החולה מבקש עליו רחמים שימות. שימות סלקא דעתך אלא אימא כל המבקר את החולה מבקש עליו רחמים שיחיה וכל שאינו מבקר את החולה אינו מבקש עליו רחמים לא שימות ולא שיחיה

וגדול שכר המבקר חולים כדגרסינן במסכת שבת פרק מפנין אמר רבי יוחנן ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעה"ז והקרן קיימת לעה"ב וא' מהם ביקור חולים וגרסינן נמי בנדרים פ' אין בין המודר אמר רב יודא אמר שמואל כל המבקר את החולה ניצול מדינה של גיהנם. שנ' אשרי משכיל אל דל ביו' רעה ימלטהו ה' ואין דל אלא תולה שנ' דודי נסע ונגלה מני כאוהל רעי קפדתי כארג חי מדלה יבצעני מיום עד לילה תשלימני. א"נ מן הדין קרא מדוע אתה ככה דל בן המלך. ואין רעה אלא גיהנם שנ' כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה. ואם בקר מה שכרו כדאמרינן ניצול מדינה של גיהנם. אלא מה שכרו בעה"ז. ה' ישמרהו ויחייהו יאושר בארץ ישמרהו מיצר הרע ויחיהו מן היסורין יאושר בארץ שיהיו הכל מתכבדים בו. ולא תתנהו בנפ' אויביו שיזדמנו לו רעים כנעמן שרפאוהו מצרעתו ואל יזדמנו לו רעים כרחבעם שחלקו את ממלכתו. וגרסינן נמי במדרש תהילים אשרי משכיל אל דל וגו' זה שאמר הכתוב מלוה ה' חונן דל. אמר ר"א הקפר מי שהוא מבקר את החולה מתיש ממנו א' מששים בחליו. ומי שאינו מבקרו מוסיף א' מס' לחוליו. ד"א אשרי משכיל אל דל מי שהוא קובר מת מצוה. ר' אבא אומר מי שהוא משכיל יצר טוב על יצה"ר. ר' אסא אמר מי שהוא נותן פרוטה לעני שנ' ה' ישמרהו ויחייהו. ורבנן אמרי למי שבורח מן המלכות מ"ט דר"א הקפר דאמר מבקר חולים דכתיב ה' יסעדנו על ערש דוי. מ"ט דמ"ד מי שהוא קובר מת מצוה משום דכתיב יאושר בארץ. מ"ט דרבי אבא דאמר משכיל יצר טוב על יצר הרע. משום דכתיב ביום רעה ימלטהו ה' שהוא ממלט יצר טוב מיצר הרע. ומ"ט דר' אסי' דאמר הנותן פרוטה לעני משום דכתיב ויחייהו ומ"ט דרבנן דאמרי למי שהוא בורח מן המלכות משום דאמר ואל תתנהו בנפש אויביו. כלל הדברים כל העושה חסד עם נצרך או עם נשכר או עם נדבה שלא ע"מ לקבל שכר אלא לש"ש שכרו הרבה מאוד

פרק שני באיכות ביקור חולים גרסינן בפ' אין בין המודר ביקור חולים אין לו שיעור מאי אין לו שיעור סבר רב יוסף למימר אין שיעור למתן שכרו. א"ל אביי וכל המצות יש שיעור למתן שכרן והא תנן הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצו'. אלא אמר אביי אפילו גדול אצל קטן. רבא אמר אכי' ק' פעמים ביום א"ר אחא בר חנינא כל המבקר את החולה נוטל א' מס' מחליו. א"ל אביי א"כ נעיילי שיתין גברא ולקמוהו. א"ל כעישורייתא דבי רבי ובבן גילו דתניא ר' אומר בת הנזונת מנכסי אחים נוטלת עישור נכסים. א"ל לר' לדבריך מי שהניח עשר בנות ובן א' אין לבן במקום בנות כלום. אמר להם כך אני אומר ראשונה נוטלת עישור נכסים. שנייה במה שהניחה רכרתה. שלישית במה ששייר' חברתה. וחוזרו' וחולקות בשוה. רבא ביומא קדמאה דחלש אמר להו לא תגלו מלתא לאיניש דלא ליתרע מזלי' מכאן ואילך אמר להו פוקו אכריזו עלי בשוקא רבא חלש רבא חלש דסני לי חדי לי וכתיב בנפול אויביך אל תשמח וגומר והשיב וגו' דרחים לי לבעי עלי רחמי מכאן הוכיח מהר"י מולן בתשובתיו סי' קצ"ז שיכול השונא לבקר ואדרבא מצוה טפי לבקר מאינש אחריני דכופה את יצרו והאריך בראיות. אף כי חכם אחרון חולק עליו נראין דבריו וכן נכון לעשות אם כוונתו לש"ש. וכתב בספר חסידים סי' שס"א עני חולה ועשיר חולה ורבים הולכים לעשיר לכבדו. תלך אתה אצל העני ואפילו אם העשיר ת"ח כיון שרבים מצוים אצלו ואצל העני אין הולך אדם. אבל אם ת"ח צריך והעני צריך כבוד תורה עדיף. ואם ת"ח אינו ירא שמים והעני ע"ה ירא שמים [יר"ש] קודם שנא' ראשית חכמה יראת ה' ואת יראי ה' יכבד וכתיב אצל ביקור חולים של עני אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' יסעדנו על ערש דוי ישמרהו ויחייהו ע"כ. ואין מבקרין אותו לא בשלש שעות ראשונות של יום ולא בשלש שעות אחרונות כדגרסינן בפ' אין בין המודר א"ר ששת בריה דרב אידי לא לסעוד אינש קצירא. כלומר לא לבקר את החולה לא בתלת שעי קמייתא ולא בתלת שעי בתריית' דיומא כי היכא דלא ליסח דעתיה מן רחמי. בתלת שעי קמייתא דניחא דעתיה. פירוש שכל חולה מיקל עליו חליו בבקר ולא יחוש לבקש עליו רחמים. בתלת שעי בתרייתא תקיף חולשיה פי' דאז מכביד חליו עליו ויתייאש מלבקש עליו רחמים. ואיתא נמי התם אין מבקרין לא לחולי מעים ולא לחולי העין ולא לחולי הראש. חולי המעים משום כיסופא חולי העין והראש משים שהדבור קשה להם. הלכך כל חולה דתקיף ליה עלמא וקשה ליה דבורא אין מבקרין אותו בפניו אלא נכנסין בבית החיצון ושואלין ודורשין בו מה שצריך לו ושומעין צערו ומבקשים עליו רחמים

וגרסינן בפ"ק דשבת בפרק אין בין המודר הנכנס. לבקר את החולה לא ישב לא על גבי המטה ולא על גבי הכסא ולא על גבי ספסל ולא ע"ג שרפרף אלא מתעטף ויושב לפניו מפני שהשכינה שרויה למעלה מראשותיו שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי. וכתב הר"ך, איכא מ"ד דדוקא כשהחולה שוכב על גבי קרקע שנמצא