מטה משה ריב

כמו שנאמר ומשוש חתן על הכלה ישיש עליך אלהיך ואז יהיה שלום על ישראל. כי בעבור גמ"ח הקב"ה נותן צדקה ושלום בארץ שנ' חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו

אך עדיין אנו צריכין למודעי למה אמר הכ' ומשוש חתן על הכלה לא הזכיר רק שמחת חתן. גם רבי חלבו לא אמר רק כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו ולא הזכירו שיש לשמח את הכלה ועוד דרך הפשט נראה כי עקר המצוה הוא לשמח את החתן ולשבח ולהלל הכלה לפניו כדי שתהא חביבה עליו ולא תהא קלה בעיניו לגרשה. אבל אשה בכל דהו ניחא לה. נוסף על הפשט נראה כי ידוע שעיקר אמונת דת ישראלית הם שלשה עקרים. והם מציאת השם. ותורה מן השמים. ושכר ועונש. כנזכר לעיל בענייני תקיעת ר"ה. וכל הכופר באחד מהם נופל הדת בכללה והן המה השלשה העמודים אשר האמונה והעולם נכון עליהם ולזה רמזו באומרם בפ"ק דאבות על שלשה דברים העולם עומד על התורה הוא התורה מן השמים. ועל העבודה שהוא מציאת השם יתברך כי מתוך השם יתברך אשר צונו לעבדו ולשמרו יתאמת מציאת השם. דאם היה העולם קדמון ח"ו לא היה מטה לנו מצות. וכדכתיב בפרשת ואתחנן ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך וגומר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום. ופרש"י מהו האהבה והיו הדברים האלה שמתוך כך אתה מכיר בהקב"ה ומדבק בדרכיו. והוא בספרי. ופירושו דאל"כ היאך תפול אהבה בדבר שלא ראה ולא השיג מעולם אלא מתוך שהיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום שהם המצות שעל ידו אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם. שלולא שברא העולם אם היה העולם קדמון ח"ו לא היה מצוה לנו מצות. וע"י שידעת שהוא הבורא שברא את הכל אתה אוהבו ומתאוה לדעת אותו. ועל גמ"ח הוא שכר ועונש שהקב"ה גומל לאיש כפרי מעלליו. ואמרו בפרק ארבע מיתות אדם הראשון כפר בעיקר היה כתיב הכא המה כאדם עברו ברית. וכתיב התם את בריתי הפר והוא שחוה הסיתהו מאלו שלשה עקרים כי במה שאמר ותרא חוה כי טוב העץ למאכל וכרש"י להיות כאלהים. ובזה כפרה במציאת השם הנקרא טוב שנ' טוב ה' לכל וחשבה שאין אלוה הטוב נמצא כי טוב הוא העץ וביום אכלי ממנו הייתי כאלהים ובמה שאמר' וכי תאוה הוא לעינים. חשבה בלבה עקר הצלחה. היא התאוה שהיא לעינים בעודנו חי ורואה. אבל אחר מיתה אין גמול ועונש הרי כפירת שכר ועונש. ונחמד להשכיל כלו' העץ הזה הוא נחמד להשכיל כל חכמות הכלולות בחכמת התורה. וממנה משכילין לדעת טוב ורע דהיינו מצות עשה ולא תעשה הרי כפירת תורה מן השמים. ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל ואז גרמה מיתה לעצמה ולבעלה. ולכן נצטווה בשלשה מצות חלה נדה הדלקה כנגד כפירת מציאת השם יתברך שהוא ראשית כל ראשית לכן נצטווה בחלה ראשית עריסותיכם תרימו להורות שיש אלוה נמצא שהוא ראשית כל וכנגד כפירת שכר ועונש הבא אחר ימי שנותינו שבעים שנה אז תבא הנשמה למקום טהרה וקדושה נצטווה שבעת ימים תשב בנדתה ואחר תטהר. וכנגד כפירת תורה מן השמים אשר היא נר מצוה ותורה אור נצטווה בהדלקת הנר בשבת שהיא בת זוגה של תורה. ומאח' שהזיווג הראשון גרמה מיתה לה ולבעלה. לכן ראוי לשמח החתן שלא ידאג שהזיווג יגרום לו מיתה רק יראה חיים עם האשה

וזהו דאיתא במסכת ברכות אמרי ליה רבנן לרב המנונא זוטרא בהלולא דמר בריה דרבינא לישרי לן מר. אמר להו וי לן דמתינן וי לן דמתינן. ר"ל שהיו החכמים שמחים בטוב לב וראוי להזכיר דבר המעציב ביום השמחה. לכן אמר רב המנונא אע"ג דאנו שמחים ביותר אין אנו צריכים לעשות דבר המעציב ולא נצטרך לשבר כלי חשוב כמו שעשו הראשונים כי די לנו בזה שמתוך השמחה הזו אנו זוכרים יום המיתה כי השמחה היא בשביל שגרמה הזיווג הראשון מיתה לעולם א"כ מתוך השמחה זו אנו זוכרין יום המיתה. וזהו וי לן דמתינן כלו' די לנו עצב בזה וי לן בזה דמתינן כלומר שמתוך כך זוכרין שצריכין אנו למות. אבל על כל פנים מצוה ג"כ לשמח הכלה ולרקד לפניה כמו שמצינו חכמים הראשונים שהיו מרקדים לפניה כדי לחבבה בעיני בעלה. ע"כ הרוצה להיות חסיד ולאחוז בסנסני דרכי הראשונים יגמול חסד עם החתנים לש"ש ויכבדם וישבחם. ומהאל ית' יבא משכרתו שלמה ויקבל ברכה ושלום

חלק רביעי בביקור חולים פרק ראשון במעלת ביקור חולים

אמר ר' יצחק בריה דר' יהודה לעולם יבקש אדם שלא יחלה שאם חלה אומרים לו הבא זכות ותפטר. וכיון שחלה האדם מצוה על כל אדם לבקרו שכן מצינו בהקב"ה שמבקר חולים כדגרסינן בפ"ק דסוטה א"ר חמא בר חנינא מ"ד אחר ה' אלהיכם תלכו. וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה והלא כתיב כי ה' אלהיך אש אכלה הוא אל קנא. אלא הלך אחר מידותיו של הקב"ה. הקב"ה מלביש ערומים דכתיב ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם אף אתה הלבש ערומים. הקב"ה מבקר חולים שנ' וירא אליו ה' באלוני ממרא וגו' אף אתה בקר חולים כו'. וגרסינן במסכת נדרים פרק אין בין המודר ארשב"ל מניין לביקור חולים מן התורה דכתי' אם כמות כל אדם וגו' ופקודת כל אדם יפקד עליהם. מאי משמע אמר רבא אם כמות כל אדם שהם חולים ומוטלין על מטותיהם ובני אדם מבקרים אותם. וגרסי' נמי במסכת בבא מציעא פרק אלו מציאות תאנא רב יוסף והודעתה להם זה בית חייהם. את הדרך זו גמ"ח. ילכו זו ביקור חולים. בה זו קבורה כו'. ומצוה גדולה היא לבקר שמתוך כך יבקש עליו רחמי' ונמצא כאלו מחיה אותו כדגרסינן בפרק אין בין המודר