מטה משה רי

ירושלים על ראש שמחתי. וגם עיקר ברכה זו משום פסוק זה נתקנה. שמח תשמח ברכה לחתן וכלה שהם רעים אהובים ואנו מתפללין להשם שישמחם כמו ששמח אדם הראשון יצירו ששמחו בגן עדן והראהו הטוב הצפון לו בגן עדן מקדם כמו ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר ברא פיתחת בברוך לפי שמברכין אות' בפני עצמ' מיום א' ואילך כי ליכא פנים חדשות לכן היא מעין כל שאר ברכות מעין שהכל ברא לכבודו כי שהכל ברא לכבודו יש רמז שלא יעשה זיווג אם לא לקיים המין לכבוד הש"י וזהו אשר ברא ששון ושמחה ר"ל לכבודו שכבוד השם בשמחת הנפש כדי שתהיה מוכנת לקבל מהודו כי היגון סותם מקום הנפש והיא מחיצה מפסקת בינה לבין אלהיה שאין ראוי לאדם שיכעו' רק שיקבל גזרת השם באהבה שכל מי שנותן מחשב' היגון בלבו קרוב לכפור בהש"י. הלא תראה שאין השכינה שורה לא מתוך עצלו' ולא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה זהו כבודו ית'. ואח"כ חתן וכלה כנג' יצירת אדם וחוה. ואח"כ גילה רנה כנגד רני עקרה שהי' ירושלי' וזהו שיש תשיש. ואח"כ שלום וריעות כנגד שמח תשמח רעים אהובים. והוא ע"ד הפסוק למען אחיי ורעיי אדברה נא שלום בך. פי' בסב' אחים ורעים שהם מזדווגים אתפלל בשלומה ירושלים. ומסיים משמח חתן עם הכלה

ודע כי ברכ' שמח תשמח היא דרך בקשה לבקש רחמים על חתן וכלה לשמחם בזווגם ולהצילם במעשה ידיהם בשמחת זיווג אדם הראשון בג"ע. וברכה זו היא דרך שבח והודאה למקום על יצירת השמחה והזיווג בעולם לשעבר ולצעוק לעתיד לבא על שמחת ירושלים. ולפיכך חותם באותה ברכה משמח חתן וכלה מפני שהיא דרך בקשה וצריך לבקש רחמים על שניהם ואם היה חותם משמח החתן עם ה לה לא היה במשמע שמחה אלא לחתן בלבד שישמח בכלה אבל אינו משתמע לשמח הכלה עם החתן אבל ברכ' אשר ברא שהיא דרך שבח והודאה על שמחת הזיווג אותם משמח חתן עם הכלה שמשמח החתן לבדו שישמח על עסקי הכלה שכן כתיב ומשוש חתן על הכלה. ועוד מפני שבתולה יש לה צער בחולים. ויש מקשים על הא דאמרי' מברך שהשמחה במעונו דמשמ' שהיא ברכה בפני עצמו מדלא קאמר מזכיר שהשמחה במעונו. והרמ"ה כתב דלאו למימר' דמברך לה ברכה בפני עצמ' אלא דלימא הכי נברך לאלהינו שהשמחה במעונו. ופי' שהשמחה במעונו ר"ל שהשמחה שאנו משמחין לחתן ולכלה לא ממנו היא כי השמחה במעונו ע"ש שאין לפניו עצבות שנא' עוז וחדוה במקומו וכתב בעל העיטור ואבן הירחי שלכך תקנו שהשמחה במעונו ולא במכונו ולא בזבולו. משום דאמרי' בחגיגה פ' אין דורשין ז' רקיעי' הם. וילון. רקיע. שחקים. זבול. מעון. מכון. ערבות. ומפרש שם מעון שבו כיתות של מלאכי השרת אומרים שירה לפני המקום והשירה היא השמחה לפני המקום כמו שנא' החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשי'. לפיכך אומרים שהשמחה במעונו. והכלבו כתב שהשמחה השלמה במעונו של ה'. ולא לפנינו. לפי שהיכולת שלו לחדש לו פנים חדשות שהרי הרקיע שבו מלאכי השרת אומר' שירה נקרא מעון ובכל יום ויום נבראי' מלאכים. אבל השמחה השפלה והחסר' אצלנו שאין אנו יכולי' להביא פנים חדשות לרצונינו

יג גרסינן בפ"ק דכתובות רב אסי איקלע לבי רב כהנא יומא קמא בריך כולהו. מכאן ואילך אי איכא פנים חדשות מברך כולהו ואי לא אפושי שמחה בעלמא הוא מברך שהשמחה במעונו ואשר ברא. ונחלקו המפרשים בפי' פנים חדשות. י"מ שלא היו שם מאתמול שלשום וי"מ שלא היו שם בשעת הנישואין. אבל הרמ"ה פי' שלא אכלו בחופה עד עתה אפי' היה שם בשעת ברכת נשואין ואפי' היו שם בשעת חופה והביא ראיות הרבה לדבריו וכן הוא דעת רש"י ורי"ף והרא"ש. וכתב עוד הרא"ש ונראה דלא מקרי פנים חדשות אלא לבני אדם שמרבים בשבילם שמחה יותר. ואמרי רבוותא אעפ"י שאין שם נים חדשות בשבת מברך ברכת חתנים ששבת היא כפנים חדשות כדאמרי' בב"ר ויכל אלהים ביום השביעי. אמר הקב"ה. בואו ואמרו שירה פנים חדשות באו לכאן וזהו שנא' מזמור שיר ליום השבת. וי"א שגם י"ט מקרי פנים חדשות ומברך בו ברכת חתנים כל שני הימים. ובשבת בסעודה שלישי' בירך הר"ר יעקב מנוטרהויזן שבע ברכות והכי נהיג. וי"א משום שהדרשה הוא כמו פנים חדשות

יד וצריך ב' כוסות לברכת המזון לחתן אפילו לאשר ברא. ומברכין ברכת המזון על כוס א'. ולוקחין כוס שני ומברכין שש ברכות עליו או אשר ברא. וחוזר ולוקח כוס ראשון ומברך עליו בפה"ג לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות

טו ואם המסובין מרובין ואוכלין בשנים ושלשה מקומות ואפי' חוץ מבית החופה כיון שהתחילו לאכול כולן יחד ואוכלין מסעודת החתן מברכין שבעה ברכות. וכן עמא דבר ואפי' אין השמש מצרפן עיין באבן העזר סי' ס"ב

טז מה שאמרו רז"ל דמברכין שהשמחה במעונו אכי רמי שערי באניסת' כתב הכלבו הני מילי לדידהו דמקדשי מעיקרא וכבר התחילו השמחה אבל אנן דלא מקדשינן רובה דעלמא עד יום הנישואין לא מברכינן שהשמחה במעונו אפי' בסעודות ליל חמשי שעושה שושבן לחתן וכן נוהגים. וכן בדין היה לברך שהשמחה במעונו עד שלשים יום. אבל כתב בספר המצות דהאידנא ערבה כל שמחה אין לומר אותה כלל אחר שבעה והכי נהוג

יז כתב בהגהות סמ"ק בהלכות חול המועד יש שנזהרים שלא לעשות שני חופות ביום אחד משום דאמרינן שלא לערב שמחה בשמחה. בירושלמי מפיק הא בשלא לערב כו' מיעקב אבינו דאמר ליה לבן מלא שבוע זאת. מיהו לא דמי דהתם שתי שמחית לאדם אחד כו'. אבל שני חופות לשני בני אדם לא שייך בזה משום עירוב שמחה בשמחה. וכן היה נוהג רבי יחיאל בר יוסף לעשות חופות יתום