מטה משה רט

ר"ל וכדת שהנהיגו בנות ישראל אפילו רואות טפת דם כחרדל יושבות עליו שבעה נקיים. ובעל העישור פי' כדת משה וישראל כלומר שמסרה האב לבן או לשלוחי בעל ולא כעובדא דבר נש דלא כדת משה וישראל הוא כדאיתא ביבמות בפרק ב"ש היה עובדא דבר נש דאקדשה כשהיא קטנה ואותבוה אבי כורסיה אתא אינש וחטפה מיניה. רב ברונא ורב חננאל תלמידי דרב הוו התם. ולא אצרכוה גיטא מבתרא. ומפרש טעמא הוא עשה שלא כהוגן ואפקעוה לקדושין מיניה דכל מקדש אדעתיה דרבנן מקדש. והטעם שאין מקדשין בטבעת שיש בו אבן מפני שאפשר שסמכה דעתה על האבן שתשוה יותר משהיא סבורה הוה להו קידושין בטעות ואינה מקודשת. ומהר"י סג"ל היה קורא לפני עדים והראה להם טבעת הקדושין אי הוה שוה פרוטה. ואם היתה קטנה היה שואל עליה כמה ימי שנותיה לדעת אם ראויה היא לקבל קדושיה

ח כתב בעל צדה לדרך וז"ל במקומות יש שנוהגים לגלות פני הכלה קודם הקידושין ובטולטילה חזרו לנהוג כן וישר כחם ע"כ

ט ואחר הברכה נותנין לחתן לשתות ואח"כ הוא משבר הזכוכית. וכתב הרוקח סימן שנ"ג מה ששוברין כלי זכוכית בנישואין לפי שנאמר עבדו ה' ביראה וגילו ברעדה במקום גילה שם תהא רעדה ואח"כ מברכין ברכת חתנים. וכתב אבן הירחי ברכת אירוסין ונשואין אין לאומרה על כוס א' שהרי בשתי מקומות נתקנו דתניא מברכין ברכת אירוסין בבית האירוסין וברכת חתנים בבית חתני' ר' יודא אומר אף בבית האירוסין מברכין ברכת חתנים וביהודה שנו כדי שיהה לבו גס בה אבל בשאר מקומות בבית חתנים מברכי' אותה. וכיון שנתקנו בשני מקומות א"א להיותה בכוס אחד. ועוד שזה מותר במועד וזה אסור במועד דתנן מארסין אבל לא כונסין. ובברכת אירוסין היא ארוסה ובסקילה הבא עליה. ובברכת חתנים היא נשואה ובחנק הבא עליה. ועוד דאמרינן בירושלמי ובמסכת סופרים אין עושין ברכת אירוסין ונישואין על כוס אחד לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות. ואין לדמות זה ליקנה"ז. דהתם מעלת שבת וי"ט קא חשיבא וקדושא ואבדלתא חדא מילתא היא שהרי בהבדלה עצמה מזכיר קדושת שבת וקדושת י"ט בין קודש חמור לקודש קל והבדלה הוא צורך הקידוש ע"כ וכ"כ רבינו תם שצריך שני כוסות לפי שאומר ברכת אירוסין בבית אירוסין וגם פעמים אדם מקדש אשה ונושאה לאחר זמן מרובה

יא אמרינן בפ"ק דכתובות ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המניין שנאמר ויקח בועז עשרה אנשים וגו'. אי נמי ממה שכתוב במקהלות ברכו אלהים ממקור ישראל. ומפרש התם ממקור ישראל דהיינו על עסקי מקור מלשון את מקורה הערה ומקשינן בירושלמי על ראייה זו של במקהלות תרי קהל משמע. ומתרץ במקהלות כתיב חסר וי"ו. וכתב רב אחאי דברכת אירוסין נמי בעשרה. והנגיד חולק עליו ואומר שאין צריך עשרה אלא לברכת חתנים בלבד שלא הוזכרו עשרה אלא בה. ועוד הרי קידושין בפני שנים ואתה מצריך עשרה. וכתב הרא"ש ולי נראה כדברי רבי אחאי דלמאי דילפינן מבועז הרי בועז עשה גם כן ברכת אירוסין בעשרה ולמאי דילפי', ממקהלות גם ברכת אירוסין על עסקי מקור דא"א לישא בלא ברכת אירוסין ודי בשני' לקידושין ובברכה צריך עשרה. ואם לא היו שם עשרה שרי בב' עדים אבל ז' ברכות א"א לאומרם אלא בעשר'

יב ברכת חתנים הם שבע ברכות. וכתב הכלבו דשבע ברכות אלו הם כנגד שבע חופות שעשה הקב"ה לאדם הראשון בגן עדן. ולי נראה שהם כנגד שבעת ימי בראשית אשר העולם נברא בהם כי סבת הזווג הוא עקר יצירת העולם התחתון שלא נברא אלא לפריה ורביה שנ' לא תהו בראה לשבת יצרה. ולכן הם שבעת ימי המשתה ג"כ

וסדר הברכות כך הוא מתחלה מברך בורא פרי הגפן ואח"כ מברך שהכל ברא לכבודו על שם עושה שלום ובורא את הכל. ופירש"י ברכה זו נתקנה לאסיפת העם הנאספים שם לגמול חסד לכבוד המקום זכר לחסדיו שנהג עם אדם הראשון שנעשה לו שושבין ונתעסק בו ומשעת אסיפה היא ראויה לברך ברכה זו אלא מכיון שיש שם ברכה על הכוס תקנו לסדרה עליו כמו ברכת בשמים וברכת על האור במ"ש כדאמרינן בירושלמי דברכות דר' היה מפזרן וחוזר ובוללן על הכוס ור' חייא היה מכנסן על הכוס הואיל ויש שם כוס. והרמ"ה פי' שנתקנה ברכה זו כדי להזכיר סבת הזיווג שהוא עיקר יצירת העולם כדלעיל. וזהו כבודו של מקום שאין כבוד הבורא נודע אלא ע"י בריאותיו שנ' כל הנקרא בשמי ולכבודי“ וגומר כנגד שהכל ברא לכבודו. יצרתיו“ יוצר האדם. אף עשיתיו' כנגד יצר האדם. ולפי שהיא מטבע קצר וכלה הודאה אחת לא חתמי בה בברוך כמו ברכת הפירות וברכת המצות. וכן יוצר האדם שתקנוהו ז"ל ליצירה ראשונה של אדם הראשון ואינה מסדר ברכת הזיווג שהרי עדיין באותה יצירה לא נבראת הנקבה היא ג"כ אינה חותמה בברוך. ואח"כ מתחילין סדר הברכות שתקנו ז"ל על עסקי הזיוג והוא מאשר יצר ואילך שאותה ברכה מתחלת לדבר בשניהם. אשר יצר את האדם מדבר על הזכר. והתקין לו ממנו בניין עדי עד מדבר על הנקבה כמו שכתוב ויקח אחת מצלעותיו ופי' בניין עדי עד נוהג לדורות. קורא אותו בניין על שם ויבן ה' אלהים את הצלע. ולפיכך ברכה זו פותחה בברוך ואינה נקראת סמוכה לחברתה לפי שממנה מתחיל לדבר בענין זיוג שהוא עיקר ברכות אילו. וכן מוכח בירושלמי שלעולם אין ברכה פותחת בברוך אלא כשהיא התחלת הדבר. ומתוך שאנו מברכין על היצירה הב' שבה היתה יצירת הנקבה תקנו לברך אף על הראשונה. שוש תשיש ברכה זו נתקנה כנגד שמחת ירושלים העתידה שנמשל לזיוג חתן וכלה כמו שנ' ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך והטעם שהקדימו ברכה זו קודם ברכ' זיווג חתונה משום שנ' תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את