מטה משה רח

שהיו מתענין על מצוה החביבה כגון לולב ושאר דברים עכ"ל בסימן נג"ש

ומשימין אפר מקלה על ראשו כדאיתא בפ' חזקת הבתים אם אשכח ירושלים וגו' ולא אעלה אותך על ראש שמחתי. מאי על ראש שמחתי. אתר רבי יצחק זו אפר מקלה שבראש חתנים. אמר ליה רב פפא לאביי היכא מנח לה. אמר ליה במקום תפלין שנא' לשום לאבילי ציון פאר תחת אפר פרש"י פאר תחת אפר מכלל שהיו רגילין ליתן אפר במקום פאר דהיינו תפילין כדכתיב פארך חבוש עליך

ד ואח"כ מביאין הכלה ומוסרין אותה להחתן שלשה פעמים. וכתב מהר"ם טעם למנהג זה נגד כי יקח איש אשה ובא עליה ושנאה. וכי יקח איש אשה ובעלה. וכי יקח איש אשה חדשה רמז ג' מסירות. ואחר כך מעמידין אותה לימין החתן וכתב הרוק"ח סמך נצבה“. שגל“ לימינך“ ס"ת כלה“

ה צריכין להודיע להחתן אם היא טהורה מיד אם לאו דשמא חובת בעילה קנין ואלו ידע החתן שאינו יכול לבעול עתה לא היה כונס עתה. אבל אם מודיעים אותו שהיא נדה ואעפ"י כן כנסה לחופה הא ודאי קנויה לו מיד כן כתב המרדכי בשם ר"י פרק אע"פ וכן כ' הגהות אשירי שם וכן הוא בכלבו סי' ע"ה

ו בענין ברכת אירוסין יש שכתבו שצריך לברך ברכת אירוסין קודם הקידושין כדאמרי' כל המצות מברך עובר לעשייתן ויש שכתבו שצריך לברך אחר הקידושין דלמא הדרא בה האשה והוי ברכה לבטלה. ועוד שכל המצות שמברכין עובר לעשייתן היינו לפי שמזכירי' עשיית המצוה אבל כאן אין מברכין אשר קדשנו במצותיו וצונו לקדש את האשה. וכיון שאין המברך מזכיר עשיית המצוה אין צריך לברך עובר לעשייתן

ו נוסח ברכת אירוסין ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לו את הנשואות ע"י חופה וקידושין ברוך אתה ה' מקדש עמו ישראל על ידי הופה וקידושין. וזה ביאורה וצונו על העריות ודוגמא לו ועשיתם לכם פסל תמונת כל אשר צוך ה' אלהיך כלומר צוך שלא לעשות. ואסר לנו את הארוסות פירש רש"י מדרבנן הוא שגזרו על הייחוד פנויה ואף ארוסה לא התירו עד שתכנס' לחופה. ובברכה כדאמרי' כלה בלא ברכה אסור' לבעלה כנדה ע"כ. ואע"ג שאיסור זה הוא מדרבנן נוכל לברך כמו שמברכין על הנר חנוכה ומקרא מגלה והתיר לנו את הנשואות כלו' את נשותינו הנשואות לנו ע"י חופה וקידושין. ורבינו תם הגיה בנוסח והתיר לנו את הנשואות לנו ע"י חופה וקידושין. פי' ע"י ברכת חופה שהיא גומרת הקידושין ואעפ"י שהחופה היא באחרונה הקדים להזכירה לפי שבה היא ניתרת ועליה אנו סומכין. אבל בעל העיטור כתב שצ"ל ע"י חופה וקדושין שהעולם הוא שטעו לומר ע"י חופה וקידושין מפני שבג"ד כפ"ת הסמוך לי' הוא נח. לעולם רפה ובכאן סמוכה היא וי"ו של וקידושין לה"א של חופה וכתב הר"ן ואם תאמר היכא מצינו ברכה כגון זו שמברכין על האיסור והלא אין מברכין שאסר לנו אבר מן החי והתיר לנו את השחוט. ועוד למה אין מברכין במטבע קצר אשר קדשנו על הקידושין כמו שמברכין על כל המצות במטבע קצר על המילה על השחיטה. י"ל דודאי אין ברכה זו ברכת מצוה ממש שא"א לברך כפי מה שראוי לברך בברכת המצוה שאין לברך בשעת קידושין אשר קדשנו במצוותיו וצונו על קידושין משום דאין מברכין על המצוה שאין עשייתה גמר מלאכתה כי הא דאכתי מחסרי מסירה לחופה. ובשעת כניסה לחופה א"א לברך על הקידושין וחופה כיון שכבר קדש מזמן מרובה. וכשבא לקדש וכנוס כאחת נמי לא ראו לתקן לא ברכה בפני עצמה כדי שיהא תופס ברכה לכל שוה. וכיון דברכת המצוה ממש א"א לא רצו להוציא מצוה זו בלא ברכה כלל. ותקנו לברך בה על קדושתן של ישראל והיינו שהקב"ה בחר בהם וקדשן בענין זיווג באסור להם ומותר להם. והיינו שצונו על העריות. וכדי שלא יטעה השומע לומר שבקדושין אלו בלבד הותרו המותרות. הוצרכו לומר ואסר לנו את הארוסות והזכיר היתרן היינו ע"י חופה וקידושין עכ"ל

והרא"ש הקשה גם כן קושיות אלו ותירץ כי ברכה זו אינה ברכה על עשיית המצוה. כי פריה ורביה היינו קיום המצוה ואם לקח פילגש וקיים פריה ורביה בלא קידושין אינו מחויב לקדש אשה. וכן הנושא זקנה או איילונית או עקרה. וכן סריס חמה שנשא מברכין ברכת חתנים ואין חיוב במצוה זו מפני שאין בה קיום מצות פריה ורביה. הלכך לא נתקנה ברכה במצוה אף בנושא אשה לשם פריה ורביה כיון שאפשר לקיים מצות פריה ורביה בלא קידושין. ולא דמי לשחיטה שאינו מחויב לשחוט ולאכול ואפילו הכי כשהוא שוחט לאכול מברך. התם א"א לו לאכול בלא שחיט' אבל הכא אכשר לו לקיים מצות פריה ורביה בלא קידושין וגם התם אפקיה קרא בלשון צווי שנאמר וזבחת ואכלת אבל הכא כתיב כי יקח איש אשה. ועוד דבקדשים א"א בלא שחיטה. הלכך מברכין על השחיטה וברכה זו נתקנה לתת שבח להקב"ה אבר קדשנו במצותיו והבדילנו מן העמים וצונו לקדש אשה המותרת לנו ולא אחת מן העריות. והזכיר בו איסור ארוסו' והיתר נשואות בחופה וקידושין. שלא יטעה אדם לומר שהברכה נתקנה להתירה לו. לכך הזכירו חופה לומר דווקא ברכת חופה היא המתרת הכלה. ולהכי נמי הקדימו חופה לקידושין לומר והתיר לנו את הנשואות ע"י חופה שאחר ברכת הקידושין. עכ"ל. ומקדש אותה בטבעת שאין בה אבן או בפרוטה או בשוה פרוטה. ואומר לה בשני עדים כשרים הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל. כלומר הרי אתה לי ולא לאחרים מזומנת ומוכנת על ידי טבעת זו. והוא מלשון וקדשתם היום כדת משה וישראל כלומר וזה הזימון שתהא מזומנת לי יהיה כדת משה. והוא בזמן שהאשה טהורה ולא בזמן שהיא נדה. וישראל