מטה משה רז

העניים בלכתם לבית עולמם שעושין ממנו ארון ולוחות שנקברים בהם. וכל זה לעורר ולקבוע בלבבות כי האדם אלו יגיע שיאו לעב ויעל' עשרו לעושר המלך שלמה לא ישא בידו מאומה מעמלו שיעמול תחת השמש כי אם הטוב שעושה והצדקה שהוא מרחם את העניים כמו שאמר והלך לפניך צדקך עכ"ל. וכ"כ בפ' תרומ'. ואם ילינו אורחים אצלו ישכיבום במיטב מטותיו כי גדולה מנוחת העיף בהיותו שוכב במטה נאה ויותר נחת רוח עושה לו המשכיבו היטב יותר מן המאכילו ומשקהו. שנאמר מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל וגלגל הוא שחוזר בעולם. וביציאת האורחי' מאתו לדרך יצא עמהם וילווה בברכה וימתין להם כמלא עיניו. ובצאתם מביתו יתן להם פת צדה לדרך כי על פת לחם יפשע גבר שאם לא יזדמן לו פת לדרך יהרוג לרעהו למלאות נפשו כי ירעב ובשביל שלא נתן יהונתן פת לדוד לדרך בהפרידו מאתו נתגלגל הדבר ונהרגו כהני נוב שמונים וחמשה איש נושאי אפוד בד והוכתה העיר לפי חרב מנער ועד זקן טף ונשים. ומי שאינו מלוה לאורח בצאתו לדרך ואינו נותן לו צדה כאלו שפך דמים שנאמר ידינו לא שפכה את הדם הזה שלא ראינוהו לתת לו קצבה לדרך. ועינינו לא ראו ללותו בברכה. וידינו לא שפכה כתיב בה"א שלא כמשפט הלשון ללמד שבעל הבית חייב לאורח שלו ה' דברים שכולם מסיימי' בה"א אכילה“ שתיה“ לויה“ לינה“ מתנה“ ודע כי מצות לויה היא גמר המצוה באכסנאי' ותכלית השכר וכן כתוב ואברהם הולך עמם לשלחם. ומתרגמינן לאלו אינן וסמוך לו מיד וה' אמר. לבאר כי בזכות הלויה בא אליו הדבור בענין סדום. וכן כתוב כי יעקב בחר לו יה קרי בחר לוי"ה. וכן נרמז באליעזר אל“ תאחרו“ אותי“ ויי“ הצליח. ושיעור לויה דרשו רז"ל חבר לחבר עד עיבורה של עיר. הרב לתלמיד עד תחום. תלמיד לרב עד ג' פרסאות. בעל בית לאורח מיל שנאמר כי “מלאכיו “יצוה “לך. והזהיר בה יזכה לרב טוב הצפון בג"ע. וראיה מן המסורות ב' ויטע ריש פסוק. א' ויטע גן עדן מקדם. ב' ויטע אשל ללמדך כל המחזיק במצות אכנסאי' יורש גן עדן

חלק שלישי בהכנסת כלה פרק ראשון בהנהגת הכנסת כלה וטעמם

משנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה איש להיות נושא אשה שיקנה אותה לו תחלה בפני עדים ואחר כך תהיה לו לאשה. ומצות עשה של תורה שיקח איש אשה שתהיה מיוחדת לו לאשה לפרות ולרבות. ותהיה כונתו בזה לקיום המין לא להנאת עצמו. ובאחד משלשה דברים האשה נקנית אליו בכסף בשטר ובביאה. ואחר שנקנית באחד מג' דברים נקראת מקודשת. כלומר שנאסרה לכל זולתו כהקדש. ואם ירצה לגרשה שצריכה גט שהרי היא אשת איש גמורה. ונהגו כל ישראל לקדש בכסף ולא באחד משני דרכים אחרי' ואין מקדשין בביאה והמקדש בביאה מכין אותו מכוח מרדות אע"פ שקדושיו גמורים, ובזמן חכמי התלמוד ע"ה היו מקדשין מיד ששדכו ולא היו נושאין עד אחר זמן. והאידנא אין נוהגין ליארס אלא בשעת חופה ומברכין ברכת אירוסין וברכת נישואין יחד זה אחר זה, וצריך כוס לכל אחד ואחד כמו שכתב הטור א"ה סי' ס"ב. והחופה הוא שחופפין אותו בטלו או בסודר ומכניסין אותם תחתיו וזהו נקרא נשואין ועוד שכל המנהגים של חתן וכלה אנו למדין ממ"ת שהשם היה מראה עצמו כחתן נגד כלה שהם ישראל כמו שכתב התשב"ץ סימן תס"ז. ולכך מכניסין אותם תחת החופה כויתיצבו בתחתית ההר. וביש מקומות עושין החופה בטלית והרמז כי יקח איש אשה וסמיך ליה גדילים תעשה לך. ונוהגין לעשות החופה תחת השמים לסימן טוב שיהיה זרעם כככבי השמים לרוב ב וכשמוליכין החתן להכניסו לחופה. אזי ב' שושבנים מוליכים אותו אחד מימין ואחד משמאל כדאיתא בב"ר פ' שבעה א"ר יודא בר סימן מיכאל וגבריאל היו שושביניו של אדם הראשון. והתשב"ץ כתב החתן דומה למלך אש חייליו מקיפי' אותו אף חתן שושביניו מקיפים אותו. ויש מקומות שנוהגים שכל השייכים בה נושאים נרות הרבה לפניו וביש מקומות זורקין נרות דולקות כמו שכתב התשב"ץ רמז למתן תורה שנאמר ויהי קולות וברקים. וביש מקומות אין המנהג הזה רק השני שושבינים כל אחד יש לו נר אחד בידו. ונראה לי הטעם לשני נרות אלו כי לאשה יש לה רנ"ב אברים ולאיש רמ"ח ובדבוק איש ואשה הם ת"ק ב"פ נר. לכן נושאין שתי נרות לפניה' לרמוז לזיווג איש ואשה. ועוד ב' פעמים נר בגי' פר"ו ורב"ו הוא סימן שיהיו פרין ורבין. ומתעטפין החתן בטלית לבנה כדי לקיים בכל עת יהיו בגדיך לבנים כן כתב הכלבו סימן ע"ה. ומטעם זה מלבישין אותו הקיטל בשעת כניסות חופה. ולי נראה טעם למנהג זה על דרך דאיתא במדרש שלשה מוחלין להם עונותיה' מלך נשיא וחתן. מלך דכתיב בן שנה שאול במלכו פירוש כבן שנה בלא עון. נשיא דכתיב מפני שיבה וגו' וסמיך ליה וכי יגור אתכם גר וגר שנתגייר כקטן הנולד דמי. חתן דכתיב וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת וכי מחלת שמה והלא בשמת שמה שנאמר ואת בשמת בת ישמעאל. אלא מלמד שנמחלו לה עונותיה ומהר"ם כתב סמך לזה מהמסורת דמצינו ונקה שלשה במסורת כנגד אלו שלשה שמוחלין להם עונותיהם. חתן דכתיב ונקה האיש מעון. נשיא דכתיב אשר שלח ידו במשיח ה' ונקה. חולה דכתיב על משענתו ונקה. ומאחר שנמחלין עונותיהם לכן הוא לבוש הקיטל להראו' הסליחה על דרך אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ומטעם זה נוהגים גם כן שיתענה החתן יום שלפני חופתו כי הוא יום כפור שלו. ויש אומרים כדי שלא ישתכר ויבא לידי קדושי טעות. והרוקח כתב מה שמתענין החתנים עד לאחר הברכה מצאתי באגדה שמצוה חביבה עליהם כדרך שעושין חסידים הראשונים