מטה משה רה

מעשרות אברהם הפריש תרומה גדולה דכתיב הרימותי ידי אל ה' וגו'. ואין הרמה אלא תרומה דכתיב והרמותם ממנו תרומה לה'. יצחק הפריש מעשר ראשון דכתיב ויזרע יצחק בארץ ההיא וגו'. א"ר אבהו בר רב והלא אין ברכה שור' לא על דבר המדוד ולא על דבר השקול ולא על המנוי ולמה מדד אותן כדי לעשרן הה"ד ויברכהו ה'. יעקב הפריש מעשר שני הה"ד וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. וגרסינן נמי התם תאני בשם ר' נחמיה בנוהג שבעולם אדם יש לו שדה אחת ונתנה לאריס לעבדה למחצה לשליש לרביע. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא הוא משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומפריח טללים ומגדל צמחים ומדשן פירות ולא אמר להפריש אלא אחד מעשרה

גם בזכות המעשרות תפלתו של אדם נשמעת כדגרסי' התם מי עלה שמים ויחד. מי הוא שעולה לשמים תפלתו ומוריד גשמים זה המחלק מעשרותיו בחפניו שמוריד טל ומטר לעולם. מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה ומי הקים כל אפסי ארץ. מי הוא זה שאין תפלתו עולה לשמים ואינו מוריד גשמים זה שאינו מחלק מעשרותיו בחפניו שהוא עוצר השמים מלהוריד טל ומטר. וגרסינן נמי במסכת אבות ס"ה ד' מיני פורעניות באין לעולם על ד' גופי עבירות מקצתן מעשרין ומקצתן אין מעשרין ואלו הן רעב כו' גם מצינו במדרש תנחומא פ' ראה מעשה בחסיד א' שהיה לו שדה שמעלה לו אלף מדות בכל שנה והיה אימר די לי במה שנתן לי הקב"ה ואני נותן המעשר שהוא ק' מדות לשנה. כשהגיע למות אמר לבנו בני הוי זהיר במעשרות שע"י המעשר זכיתי לאלו הנכסים. שנה ראשונה נתן המעשר מאלף מדות מאה. בשנה השנית אמר למה אתן כל כך חיסר מהמעשר י' חיסר השדה מאה. לשנה השלישי חיסר מהמעשר י' חיסר השדה ק' לשנה. וכן בכל שנה ושנה עד שחזרה השנה למאה מדות. והיה מתעצב מאוד. באו אליו אחיו ובית אביו מקושטין בלבושים נאים אמר להם וכי לשמחה אתם באתם היה לכם לנחמני. אמרו לו מה לא נשמח שמתחלה היית אתה בעל הבית והקב"ה כהן. ועכשיו נעשה הקב"ה בעל הבית ואתה כהן. מיד נתן המעשר כהוגן וחזרה השדה לכמו שהיתה בתחלה. ואיתא במדרש מעשה באחד שהיה כונס יין ושמן ולא היה מוציא מעשרותיו כראוי. נכנס בו רוח חזזית ונטל המקל והתחיל משבר החביות. גער בו בנו מה עשה נטל את המקל ופצעו על ראשו. א"ל הרוח מסייע יתי ואתה גער בי. א"ל תן לי המקל בידי ואשבור אף אני ונתן לו המקל. הוא מתבר חדא חדא. והוא מתבר תרי תרי מי גרם לו זה ע"י שלא הוציא מעשרותיו כראוי ועליו נאמר אוהב יין ושמן לא יעשיר. א"ר לוי מעשה באחד שהיה מעשר פירותיו כראוי והיתה לו שדה אחד ונתן הקב"ה בלבו ועשה חציה זרע וחציה בית מקואות מיד באתה שנת בצירת והיה מזבין סאה חסין בסלע וסאה מים בתלת סלעים והיה מכריז ואומר אנא זבין סאה דמיא דעבדתא תלת סאה דחיטין מי גרם לו ע"י שהוציא מעשרותיו כראוי. וגרסינן באלה הדברים רבה ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה א"ר יצחק שלא יאמר אדם אלו נתן לי הקב"ה שדה הייתי מוציא מעשרות מתוכה. אלא אם אין לו שדה יתן ממה שיש לו בעיר. לפיכך אל ירפה אדם מן המעשרות ויתנם כראוי מן השדה ומן הבית. ואפילו המשתכר הן לכתוב הן לעשות מלאכה או ימצא מציאה או יתנו לו מתנה או מכל דבר שיבא לידו הן כסף הן שוה כסף מן הכל יפריש מעשר. כדאי' בספרי עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה. אין לי אלא תבואת זרעך שחייב במעשר. ריבית ופרקמטיא וכל שאר רווחים מנין. ת"ל את כל דהוי מצי למימר את תבואתך מאי כל. לרבות את ריבית ופרקמטיא וכל דבר שמרויח בו. הביאו התו' פ"ק דתענית. ואם לחשך אדם לומר הרי אמר הש"י עשר תעשר והבטיח שיתעשר בשביל המעשר. ואנו רואים כמה ב"א הנזהרים במעשר ולא יגיע להם מזה שום עושר ורבוי טובה. אף אתה אטר לו מי שלבו נקפו יאמר זה שכבר אמר שהע"ה כבד את ה' מהונך ומראשי' כל תבואתך וימלא אסמיך שבע מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו פי' אם לא יהיה לך כן להמלא אסמוך שבע בתתך מהונך ומראשי' כל תבואתך לעבודת הצדקה אבל יאחזוך ימי עוני אל תמאס מוסר ה'. ודע כי גם זה לטובתך כי את אשר יאהב ה' יוכיח להטיב באחריתך להיות תמורת שכר העוה"ז ותחת כבודו שכר אמת והטוב הצפון העומד לעד לעולם. ואם אין לו מעות מעשר ובאו עניים לביתו. לוה ונותן להם משלו וכשיהי' לו חוזר וגובה מה שנתן בלי נטילת רשות כך העלה מהר"י מול בתשובתיו סימן נ"ד

פרק תשיעי בהכנסת אורחים

גדול מצוה זאת שהתחיל בה אברהם אבינו כדכתיב ויטע אשל ופירשו חז"ל אש"ל ר"ת “אכילה “שתיה “לויה וי"א “לינה. ועל דא שנינו במסכת אבות יוסי בן יועזר אומר יהי ביתך פתוח לרווחה ויהי' עניים בני ביתך. ר"ל שתדור במקום המזומן לעוברים ושבים ותהיה ביתך פתוחה תמיד לקבלם בסבר פנים יפות. וגרסינן בב"ר פ' נ"ב שרשי פתוח עלי מים וטל ילין בקצירי. אמר איוב ע"י שהיו דלתותי פתוח לרווחה היו הכל קוצרין יבשות ואני מלילות שנ' שרשי פתוח עלי מים ונאמר בחוץ לא ילין גר דלתי לאורח אפתח. ואם היו האורחים ת"ח שכרו גדול כדגרסינן במסכת ברכות פ' ראשון אמר ר' יוסי בר חנינא משום ראב"י כל המארח ת"ח בתוך ביתו ומאכילם ומשקם ומהנה אותם מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו מקריב תמידין. שנאמר הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא עובר עלינו תמיד וכשיבואו אורחים לביתו של אדם ואפילו עמי הארץ יכניסום בסבר פנים יפות. ומיד בבואם ישים לפניהם לחם לאכול כי פעמים שהעני רעב ומתייבש לשאול על ק צריך ליתן לחמו ומימיו מיד בפנים מאירות. ואפילו היה עצב ובלבו