מטה משה רד

במסכת כתובות פרק מציאות אשה מר עוקבא הוי ליה ההיא עניא בשבבותיה כנזכר לעיל פרק רביעי דגבי אשה מקרבא הנייתא. וגרסינן במסכת תענית פרק סדר תענית אבא חלקיה בר אחתיה דחוני מעגל הוה חדא זימנא איצטרך עלמא למטרי. שדרו זוגא דרבנן לגביה למבעי רחמי דליתי מיטרא. אזול לביתא ולא תשכחוהו אזול בדברא ואשכחוהו דהוי קרפיק יהבו ליה שלמא לא אהדור להו אפיה. בפניא (פי' לפנות ערב) כי הוה מנקוט ציבי דרא ציבי ומרא בחד כתפא וגלימ' בחד כתפא. כולא אורחא לא סיים מסאני כי מטא למיא סיים מסאני. כי מטא להיזמי והיגי דלינהו למאני. וכי מטא למתא נפקי לה דביתהו לאפיה כי מקשטא ועילא דביתהו ברישא והדר עייל איהו והדר עיילי רבנן. יתיב וכריך ריפתא ולא אמר להו לרבנן איתו כרוכו ריפתא בהדאי. פליג לינוקא ויהיב לקשישא חדא לזוטרתא תרתי. אמר לה לדביתהו ידענא דרבנן אמטול מטרא אתו. קום ונסלק לאיגרא ונבעי רחמי אפשר דמרצי קב"ה ואתי מיטרא ולא נחזיק טיבותא לנפשין. סלקו לאיגרא קם איהו בחד גיסא ודביתהו בחד גיסא וסליק עננא מזויתא דדביתהו. נחותי ואתו אמר להו לרבנן אמאי אתו רבנן. אמרו ליה שדרינן רבנן לגביה דמר למבעי רחמי ויתי מיטרא. אמר להו ברוך המקום שלא הצריך אתכם לאבא חלקיה,. אמרו ליה ידענא דמיטרא מחמת מר הוא דאתא. אלא לימא לן מר הנך מילי דתמיה לן. כי יהבינן שלמא למר לא אהדר לן. ולא אסבר לן אפין. אמר להו אגר יומא הואי אמינא לא איפגר. מ"ט דארי מר ציבי אחד כתפיה וגלימא אחד כתפיה. אמר להו טלית שאולה היתה להכי שאלי. ולהכי לא שאלי. ומאי טעמא כולא אורחא לא סיים מר מסאני וכי מטא למיא סיים. אמר ליה כולא אורחא חזינא במיא לא חזינא. ומאי טעמא כי מטא מר להיזמי וסיגי דלינהו למאניה. אמר להו זו מעלה ארוכה וזו אינה מעלה ארוכה ומאי טעמא כי מטא מר למתא נפקא דביתך לאפך כי קא מקשטת. אמר להו כדי שלא אתן עיני באשה אחרת. ומאי טעמא עייל' איהי ברישא והדר עייל מר בתרא והדר עיילינן אנן. אמר להו משום דלא בדיקתו לי. ומ"ט כי כריך מר ריפתא לא אמרת לן אתו כרוכו אמר להו משום דלא נפישי ריפתא ואמינא לא אחזוק בהו ברבנן טובת חנם. ומ"ט יהיב לקשישא חדא ולזוטרתי תרתי. אמר להו האי קאים בביתא והאי קאים בבי כנישתא ומ"ט קדים וסליק עננא מהך זויתא דהות קיימא דביתהו דמר לעננא דידיה. אמר להו משום דאיתתא שכיחא בביתא ויהב' ריפתא לעניא ומקרבא הנייתא ואנא יהיבנא זוזא ולא מקרבי הנייתא אי נמי הני בריוני דהוו בשיבבותן אנא בעי רחמי דלימח' והיא בעי רחמי דליהדרו בתיובתא

ולמדנו ממעשה דאבא חלקי' כמה דברים. הא' שתפלת הצדיקים רצויה. והב' שלא יעשה אדם מלאכת אחרי' רמיה דלא אהדר שלמ'. והג' שלא יהא שואל שלא מדעת. והד' שלא יתן אדם עיניו באשה אחרת כלל הה' שלא יגנוב דעת הבריות שלא אמר להם שיאכלו. והו' שישמור האיש מכל אדם שאינו מכיר שתכנס אשה ראשונה. והז' שלא יחזיק טובה לעצמו. והח' שתפלת האשה רצויה מן האיש. והט' שהצדקה שהן עושות יותר רצויה ממה שעושין האנשים. ואחת מעשרה תקנות שתקן עזרא לישראל שתהא האשה משכמת ואופה כדי שתהא הפת מצויה לעניים בבואם לביתו בבוקר למען תהיה להם מן הפת החמה ולא תתן להם מן היבשה. אבל מ"מ אם ידעה שלא ניחא ליה לבעלה אין לה ליתן בלא רשותו והמקבל ממנה הרי זה גזל. אבל בסתמא מקבלין מהן דבר מועט דאמרינן מסתמא אין הבעל מקפיד על דבר מועט כזה. וכמה הוא דבר מועט הכל לפי עושר הבעלים ועניותן כדאי' בסוף מסכת ב"ק דף קי"ט גבאי צדקה לוקחים מהן כלומר מן הנשים דבר מועט אבל לא דבר מרובה. רבינא איקלע לבי מחוזא אתו נשי דבי מחוזא רמו קמי' כבלי ושירי. כלומר שרשראות וצמידות זהב קביל מינייהו אמר ליה רבה תוספא' והתניא גבאי צדקה מקבלין מהן דבר מועט אבל לא דכר מרובה. אמר הנהו לבני מחוזא דבר מועט נינהו. לכן נכון לכל איש ישראל ליתן רשות לאשתו ליתן צדקה כפי רצונה הואיל וצדקות שלה רצויה ויהא שכרו יותר הואיל והדבר תלוי בו. וגם הוא מציל את העני המקבל מן הגזל. ועל זה נאמר כי בגלל הדבר הזה ר"ל בשביל שאתה מגלגל הדבר הזה שבאה הדבר על ידך יברכך ה' אלהיך. ואמרו רז"ל גדול המעשה שהוא מגלגל ומסבב הדבר יותר מן העושה שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום: פרק שמיני ענין מעשר

גרסינן בפ"ק דתענית א"ר יוחנן מ"ד עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר ר' יוחנן אשכחיה לינוקא דריש לקיש א"ל אימא לי פסוקך. א"ל עשר תעשר. א"ל פרשיה לי מר. א"ל עשר בשביל שתתעשר. א"ל ומי שרי למיעבד הכי קמי קב"ה והכתיב לא תנסון את ה' אלהיכם. א"ל הכי אמר ר' יושע חוץ מזו שנ' הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף וגו' עד בלי די. מאי עד בלי די אמר רמי בר פפא עד שיבלו שפתותיהם מלומר די אמר אי מטינא להתם לא איצטרכנא לך ולר' אושיע רבך. וגרסי' עשר תעשר. עשר בשביל שתתעשר עשר עד שלא תתחסר. אמר הקב"ה עשר את שלי ואני מעשר את שלך. תבואת זרעך אם זכיתם סוף אתם יוצאים לזרוע בשדה. ואם לאו. סוף שאיש שדה מתגרה בכם ואיזהו זה עשו דכתיב ביה איש שדה. היוצא השדה. אם זכיתם סופה לצאת לשדה ורואה העולם צריך למים ותשאלום ויבואו. ואם לאו סוף ששונאי ישראל יוצאין לקבור בניהם בשדה. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר בזכות שני דברים ישראל מתחננין לפני המקום ברוך הוא. בזכות שבת ובזכות מעשרות. בזכות שבת מנין דכתיב אם תשיב משבת רגליך מה כתיב בתריה אז תתענג על ה' וגו'. ובזכות מעשרות מנין דכתיב ושמחתם בכל הטוב אשר נתן לך וגו': אמר רב הונא אבות הראשונים הפרישו