מטה משה רב

ושאר יומו ולילו יעסוק בתורה. נראה דבכדי חייו דווקא הוא היינו בשאין לו מה יאכל. הא אם אין לו מה יאכל דכתב הרמב"ם על כרחין לאו דווקא הוא דאפי' אם יהיה לו מה יאכל הנה צריך לבגד ללבוש ולכל הדברים הצריכים לכל אדם לבד האכילה. ואדרבה הרי אחרו חכמים בפ' כסוי הדם לעולם יאכל קדם וישתה בפחות ממה שיש לו וילבוש ויתכסה ממה שיש לו עוד אמרו דאמרי אנשי עשיק לגבך ושוי לכריסך. וזהו ג"כ דעת רש"י בפ' ויצא שפי' ונתן לי לחם לאכול כמי שאמר לא אעזבך. והמבקש לחם קרוי נעזב שנאמר ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם אעפ"י שאמר יעקב אבינו ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש והיכן הבטיחו הש"י על בגד שהרי אינו בכלל לא אעזבך רק לחם. אלא דעת יעקב אבינו ע"ה מאחר שהבטיחו הש"י ליתן לו לחם לאכול במה שאמ' לא אעזבך בכלל זה הוא ג"כ בגד ללבוש. דאם לא היה נותן לו בגד ללבוש כראוי כנוהג שבעולם היה ודאי מצמצם בתכלית באכילת לחם כדי למכור המותר ולקנות בגד ללבוש כראוי כנוהג שבעולם. והמבקש לחם כלו' שאין לו כל צרכו לחם נקרא נעזב. א"כ על כרחיך לומר דגם דעת הרמב"ם במה שכתב אם אין לו מה יאכל אף בגדים במשמע ומכ"ש דאף אם היה לו מה לאכול אם אין לו בגדים צריך למכור ולקנות להלביש ולהתכסה ע"ד עשוק לגבך כנזכר. ובפרט הת"ח שצריך להיות יותר מצויין בבגדים מעם הארץ כאשר אמרנו לעיל בעמוד התורה שער ד'. והנה הרב ז"ל כתב שם בסמוך וז"ל כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל השם ובזה את התורה וכו' ע"כ ולא נתנ' תורה למלאכי השרת שאין צריכין לדבר מצרכי העול'

כללא דמילתא דנקיטנ' מכלל דבריהם דבני רבוות' דת"ח שעושה את תורתו קבע ואינו מתבטל מלמודו כ"א לזון את בניו ואת בני ביתו ולפרנס' ואפי' שהוא עשיר הרי הוא פטור מכל מיני מסים וארנוני'. מיהו מצאתי כתוב בשם הראב"ן ז"ל דאותן ת"ח הלומדים עם התלמידי' בשכר אין מן הדין לפוטרן מן המס דבשכ' הם לומדי'

המעלה השמינית תיקון עניי העיר לתת לכל אחד ואחד כפי ענייתו וכפי חסרונו וכפי מעלתו וכפי עניינו שלא לכלכלם בשוה מצאו רז"ל שמות מיני העניים בכתוב. ואמרו שבעה שמות יש לו לעני ואלו הן דל. תכך. דך. עני. ורש. מסכן. אביון. דל. מי שהיה עשיר ונתדלדל ועליו נאמר ודל מרעהו יפרד. מלמד שהיו לו אחים ורעים ואהובים כשהיה עשיר וכשנתדלדל נתפרדו ממנו חבריו ויודעיו לפנים. וע"כ ראוי לפרנסו ולעשות עמו חסד ולנהלו במנהגו כמו שבארנו. תכך. הוא הבינוני שיש לו פרנסתו בצימצום וכשאירע לו חולי או שום מקרה יתרושש מיד ונגלה עניותו ועל זה נאמר רש ואיש תככים נפגשו כלומר התכך חבר לרש על כן ראוי לתמוך ידו קודם שיתרושש. רש. הוא שהיה מתפרנס בכבוד ונסתר ואח"כ נתדלדל ונגלה עניות ולא נשאר לו כלום עליו הכתוב אומר כל אחי רש שנאוהו אף כי מרעהו רחקו ממנו. מך. הוא הנצרך לבריות כל ימיו מפני קורות הזמן וגלגליו שסבבוהו ועליו הכתוב אומר וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו וגו'. עני. פי' יגע ועמל שיגע כל ימיו לבקש כל פרנסתו ולא ישיג אלא מקצת צרכו בטורח גדול ול יספיק לו וכל ימיו מכאובים. ועליו נאמר כל ימי עני רעים. מסכן. המצפה למתנת בני אדם והם לועגים עליו ובוזים אותו ואפי' יהיה חכם ובעל תורה ועליו נאמר וחכמת מסכן בזויה. אביון. הוא המתאוה לפרנסה ולא ישיג אליה והוא אדם שאינו יודע לעשות מלאכה ולא להתעסק בסחורה ואפי' לבקש צדקה אינו יודע לדבר כהוגן. ולפיכך הוא כל ימיו מתאוה ואינו משיב מפני שהוא עצל ועליו נאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. וחייבין שיהיו הגבאים חכמים ונבונים ויודעים כל אלו הענינים ומיני הענינים ושיעור הראוי לתת לכל עני ועני מהצדקה

פרק ששי ענין גבאי צדקה

כל עיר שיש בישראל חייבת להעמיד בהם גבאי צדק' ידועים ונאמנים. וצריכים הגבאים שיהיו חכמים ונבונים שידקדקו על כל עני ועני ליתן לו הצריך. וידקדקו עליהם שלא יהיו רמאים חוץ ממי שמבקש שיאכילוהו שאין מדקדקין אחריו כנזכר לעיל פרק ד'. ויש לדקדק על העני שמא יש לו קרובים שיש סיפק בידם לפרנסו דעני שיש לו קרובים עשירים שיכולים לפרנסו אין גבאי העיר חייבין לפרנסו כדאיתא בנדרים פ' פותחין כל הנופל אינו נופל על הגבאי תחלה. ופי' רא"מ ז"ל כלומר אינו מוטל על הגבאי לפרנסו אלא הקרובים מחויבים לפרנסו ועליהם מוטל עשה דוחי אחיך עמך תחלה עד שיעיינו ב"ד אם אין סיפק לקרובי' מוטל על הגבאי הביאו המרדכי פ"ק דב"ב וכן הוא בתשובת הרשב"א. ואם הוא מחלק בצדקה צריך ליזהר שלא ירבה לקרובו יותר משאר בני אדם כההיא דפרק כל כתבי דא"ר יוסי יהא חלקי מגבאי צדקה ולא ממחלקי צדקה. ופרש"י שהמחלק מרבה לקרוביו וגוזל שאר עניים. וכשחסר בכיס של צדקה צריך הגבאי ללות כמו שמוכח מהירושלמי הביאו הגהות מרדכי פ"ק דב"ב וכתב שם בשם ראבי"ה מדקרי ליה הלואה ש"מ שנפרעי' מכיס של צדקה כשימצא בו לאחר זמן ואין צריך ליטול רשות מהנותנים בכיס. וכתב המרדכי שם פסק ר"מ דהגבאי שאמר בעודו גבאי כך וכך הלויתי לתוך כיס של צדקה נאמן בלא שבועה. ואיתא נמי בפ"ק דב"ב אין מחשבין בצדקה עם גבאי צדקה ולא בהקדש עם הגזברים ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר לא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעושי מלאכה כי באמונה הם עושים. וזהו דוקא כשהם בחזקת כשרים הא לאו הכי מחשבין כחו שדקדק הטור י"ד סי' רנ"ז. וכן משמע בתשובת מהר"י וויי"ל סימן קע"ג ולא די שמחשכין עמהם אלא כל זמן שאינן בחזקת כשרות אסור אכי' לתת צדקה על ידם. כדאי' בפ"ק דב"ב ראב"י אמר לא יתן אדם פרוסה לכיס של