מטה משה ר

וצריך אדם לזון את העני כפי מה שהיה רגיל לאכול קודם שנתדלדל. בפרק הנזכר ההוא דאתי לקמיה דרבי נחמיה אמר לו פרנסני אמר לו מה היית רגיל לאכול אמר ליה בשר שמן ויין ישן א"ל רבי נחמיה רצונך שתגלגל עמי בעדשים גלגל עמו בעדשים ומת אמרו עליו אוי לזה שהרגו רבי נחמיה. אדרבא או לנחמי' שהרגו לזה מבעי ליה. אלא איהו לא בעי לפנקי נפשיה כולי האי מפני שגלגל עמו בעדשים. ומפני שלא כלכלו במה שהיה רגיל אמרו עליו שהרגו. והחסד שאדם עושה עם העני אינו משלו אלא משל הקב"ה והוא מזמין פרנס' העני והעשיר כדגרסינן בפרק הנזכר ההוא דאתא לקמיה דרבא אמר לו פרנסני אמר ליה מה היית רגיל לאכול אמר לו תרנגולת פטומ' ויין ישן. אמר לו לא חיישת לדוחקא דציבורא. אמר לו אטו מדידהו קאכילנא מדרחמנא קאכילנא דתניא עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו. בעתם לא נאמר אלא בעתו. מלמד שהקב"ה נותן לכל אחד ואחד מזונתו בעתו. עודם מדברים והנה אחותו של רבא בא' לעיר מעיר אחרת והיה לה שנים רבות שלא באתה לעיר אלא אותו היום והביאה לאחיה תרנגולת ויין ישן מיד ידע רבא כי בשביל אותו עני זימן לו הקב"ה התרנגולת והיין לפרנסו כמו שהיה רגיל לאכול קודם אמר ליה רבא נענתי לך קום אכול

המעלה השישית כשיתבייש העני לקבל צדקה חייבים ישראל לכבדו ולפקדו במתנות ואם אינו רוצה ליקח נותנים לו לשם הלואה ואחר כך נותנים לו במתנה דתנו רבנן והעבט תעביטנו זה שאין לו ואינו רוצה להתפרנס ממה שנותנים לו נותנים לו לשם הלואה וחוזרים ונותנים לו לשם מתנה לא רצה אומרים לו הבא משכון וטול כדי שתזוח דעתו. וכן אמר רבי שמעון בפרק מציאות האשה וגרסינן בויקרא רבה אשרי משכיל אל דל ביום רעה וגו' אמר רבי מונא אשרי נותן אל דל לא כתיב. אלא אשרי משכיל הוי מסתכל בו איך יקבל לזכו' בו. רבי מונא כך היה עושה כשהיה רואה בן גדולים שהיה יורד מנכסים והיה מתבייש ליקח היה הולך אצלו ואמר ליה שמעתי בשבילך שנפלה לך ירושה במדינת הים הא לך חפץ זה. וכיון שאתה נוטל דמיה אתה נותנה לי ובשעה שהיה נותן לו אומר לו במתנה נתונים לך. אמר ר' אלעזר כתיב נותן לחם לכל בשר ובא זה והטף את המצוה אמר ליה הקב"ה עלי לשלם לו גמולו הה"ד וגמולו ישלם לו. ויש לך אחר שאינו רוצה לקבל בהלוואה ממש על משכון או בלי משכון עד שירויח לאומנתו או עד שימכור את שלו ופורע מיד. מי שהוא מטיל לכיסו זהו מצוה גדולה בלי חסרון כיס שאינו בוש העני בדבר דגרסינן במסכת שבת פרק במה אשה אמר רבי שמעון בן לוי גדול המלוה יותר מן העושה והמטיל לכיס יותר מכלם. פירוש המטיל לכיס מעות ומלאי להשתכר מהן למחצית השכר

המעלה השביעית אם יהיה עני תלמיד חכם חייבים לתת לו כפי כבודו. ואם אינו רוצה לקבל מתעסקים לו לסחורה מוכרים לו בזול וקונים ממנו סחורתו ביוקר כדי שיתפרנס בכבוד. ואם היה יודע להתעסק בפרקמטיא בעצמו מלוין לו לעשות בו סחורה. וזהו נקרא מטיל מלאי לכיס תלמיד חכם ושבחוהו רבותינו ז"ל בכמה מקומות ושכרו הרבה מאוד כנ"ל בשער ה' מעמוד התירה. והרוצה שיזכה לעה"ב יתעסק בצרכי התלמידים והרבנים העוסקים בתורה לשם שמים ויעזור לשכירות הרבנים כדי שיעמדו בעירו והיו עוסקים בתורה על ידו. ופרשו רבותינו ז"ל בספרי עץ חיים היא למחזיקים בה. ללומדיה לא נא' אלא למחזיקים בה והם המחזיקים בצורכי הרבני ותלמידיהם. ואם מחויבים להטיל מלאי לכיס של ת"ח קל וחומר שאין להכביד עליהם במסים וארנונים. והמטיל עליהם והכופה אותם עובר אדאורייתא ואדנביאי ואדכתיבי כדאיתא בהדיא בפרק השותפין רב חנן רמי כרגא אדרבנן אמר ליה רב נחמן בר יצחק עבר מר אדאורייתא אדנביאי אדכתיבי כו'. וכמו שכ' הרמב"ם בתשובתו לרבי אפרים מציר ז"ל בחתימת דבריו. ודבר ידוע הוא שהגובה מסוחר כסף גולגלת' או סעודת מלך וכיוצא בזה מן התלמיד חכם. שהוא עובר על דברי תורה ודברי נביאים ודברי כתובים כמו שאמרו חכמים עבר מר אדאורייתא אדנביאי אכתובי כו'. ולא דיין שאין עוסקי' במלאכתך וטורחין להרויח לך כמו שראוי להם להטיל מלאי לכיס של ת"ח. אלא שהן גובין ממך קשה עלינו הדבר הזה מחוד כו' עד וכל מה שיטלו ממך גזל הוא בידם. ובפי' מסכת אבות פ"ד כתב וז"ל הקילה התורה מת"ח חק המלכות מן הארנונית ואכסניות החיל וחוקים המיוחדי' בכל איש ואיש והם הנקראים כסף גולגלתם יכרעו בעבור' הקהל. וכן בניין החומות וכיוצא בהן. ואפי' היה ת"ח בעל ממון לא יתחייב מכל זה. וכבר הורה רבינו יוסף הלוי לאיש במקום אחד שהיה לו גנות ופרדסים שהיה חייב בעבור' אלפים זהו' ואמר שיפטר מתת בעבורם דבר מכל מה שזכרנו מפני שהיה ת"ח ואעפ"י שהיה נותן במס ההוא אפי' עני שבישראל עכ"ל. וכן כתב בפ"ה מהל' ת"ת וז"ל אין מחייבים אותו ליתן מס בין מס שהוא קצוב על בני הכיר בין מס הקצוב על כל איש ואיש. וכן כתב הרא"ש בפ"ק דבבא בתרא בשם ר"י הלוי דשמעינן מההוא עובדא דכובס דאיתא. התם ומדאמר רב נחמן עבר מר אדאורייתא כו' דכל מיני מסים ותשחורת המוטלים על הציבור בין קביעו' בין אינן קבועים אין ת"ח חייבים לסייע בהם את הציבור עכ"ל ומדסתם ולא חילק נראה דאפי' אמר המלך שיתן כל אחד כסף גולגלתו ומעשר תבואתו. פטורים הת"ח. וכן גלה דעתו בתשובותיו שהביא תשוב' הרמ"ה וכתוב בה כל מיני מסים וארנונים ותשחורת בין קבועים בין שאינן קבועים אין ת"ח חייבים בהם לסייע בהם את הציבור כלל. ואפי' המס הקצוב על כל איש ואיש בפני עצמו הציבור חייבים לפרוע משלהם כדי המס הקצוב על תלמיד חכם כדי לפוטרן דהא כרגא דהיא כסף גולגלתא אקרקף גברא מנח כדמוכח בכמה דוכתא ואמרינן דרבנן פטירי ואי לא משלמי ציבורא עלייהו