מטה משה קצט

עליו ואמרתי עיני שלא חסו עליך כך וכך תפלה להן. ידי שלא מהרו לפרוק מן החמור כך וכך תעלה להן. ולא נתקררה דעתי עד שאמרתי יהיה כל גופי מלא שחין א"ל אוי לנו שראינוך בכך. א"ל אוי לי אם לא ראיתוני בכך. ע"כ אמרו רבותינו ז"ל אם אמר העני פרנסני אין בודקין אחריו אלא מאכילין אותו מיד

ולא יתן לו בפרהסיא כי אם בצנעא כנזכר. אבל אם נותן כדי להתייהר לא זו שאינו מקבל שכר אלא נופל בגיהנם כדאיתא בפ"ק דב"ב רבן גמליאל אומר מאי צדקה תרומם גוי אלו ישראל. וחסד לאומים חטאת. כל צדקה וחסד שאומות העולם עושין חטאת היא להם שאין עושין אלא להתייהר וכל המתייהר נופל בגיהנם שנאמר זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון. ואין עברה אלא גיהנם שנאמר יום עברה היום ההוא. ואם יבאו כמה עניים אל ידחה לשום אחד מהם כדתניא א"ר עקיבא אם עני בא אצלך בשחרית ונתת לו איסר והלך לו ובא אחר במנחה. אל תאמר כבר נתתי לראשון ודי לי. אלא תן לשני ואל תחזירהו ריקם שנאמר בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך ואין זריעה אלא צדקה. והנותן לעשרה עניים יש לו יותר שכר מהנותן עשרה פרוטות לעני אחד. והטעם לפי שכשנותן עשרה פעמים לבו מתעורר לטובה בכל פעם ופעם. אבל כשנותן בפעם אחת אין לבו מתעורר אלא פעם אחת ונראה כאדם המשליך מעליו המשוי. ולזה כוונו רז"ל במה שאמרו במסכת אבות והכל לפי רוב המעשה. פירוש לפי רוב מספר המעשים שאם יתן אדם אלף זהובים בבת אחת למי שראוי לא יעלה בידו מדת הנדיבות כמי שהתנדב אלף זהובים באלף פעמים שעשה אלף פעמים מעשה הנדיבות כי ברבוי מספר המעשים מצד ההרגל קנה קניין מעלת הנדיבות ויהיה קיים בנפשו. ואם אין לו מה ליתן לא יגער בו ויגביה את קולו עליו אלא יפייסנו בדברים ויהא מראה לו שדעתו ליתן לו אלא שאין ידו משגת. ובזה שכרו גדול כדאמר רב יצחק כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות. והמפייסו בדברים באחד עשר ברכות שנאמר ותפק לרעב נפשך וגומר. וזרח בחשך אורך ומונה ואזיל אחד עשר ברכות כנזכר לעיל. ואם אתה מראה לו פנים שוחקות ומאירות במעשה הצדק שלום. אז יאר ה' פניו אליך וישם לך שלום

פרק חמישי בשיעור נתינתה

מלכינו וצורינו השוכן את דכא צוונו בתורה לתת צדקה לעניים לכל אחד ואחד די מחסורו. שנאמר כי פתוח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו. ולא נתברר לנו שיעור הצדקה כמה יהיה. וממעתיקי השמועה קבלו ולימדונו שיעור הצדקה שהוא על שמונה מעלות

המעלה הראשונה כמה נותנים לעני המחזר על הפתחים. איתא בפ"ק דב"ב ההוא עניא דהוי מחזר על הפתחים דאתא לקמיה דרב פפא לא מזדקק ליה אמר ליה רב סמא בריה דרב ייבא לרב פפא אי מר לא מזדקק ליה אינש אחרינא לא מזדקק ליה נימת ליה והתניא עני המחזיר על הפתחים אין נזקקין לו אמר ליה אמי אין נזקקין (אין נזקקין) למתנה מרובה אבל נזקקין למתנה מועטת ופרש"י אין נזקקין ליה לתת מעות מן הקופה אחרי שלמד לחזר על הפתחים דיו בכך ולא אזקק ליה אפילו לפרנסו וכן פירשו התוספת והרא"ש דרב פפא גבאי צדקה הוה ולא נתן לו מן הקופה. אבל כל יחיד ויחיד אל ישוב דך נכלם ולא יחזירהו ריקם. ואם יתן הרבה שכרו הרבה מאוד

המעלה השנייה כמה נותנים לעני האורח העובר ממקום למקום. תנן במסכת פאה אין פוחתים לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מד' סלעים בסלע ביום. ואם לן נותנין לו פרנסת לינה. שבת נותנין לו מזון ג' סעודות. בפ"ק דב"ב ובפרק כל כתבי מאי פרנסת לינה. פוריא ובי סדיא פי' כר. ובתוספתא דסוף פאה תניא לן נותנין לו פרנסת לינה שמן וקטנית. ונראה דפירושו דהתוספתא לינה לחוד ושמן וקטנית לחוד דלינה הוא פוריא ובי סדיא כדמפרש בגמרא וכן כתב הטור יורה דיעה סימן ר"ץ

המעלה השלישית כמה יתנו בנשואי יתומה ענייה. אין נותנין לה פחות מחמשים זוז כדתנן בפ' מציאות אשה כשמשיאים את היתומה לא יפחתו לה פחות מחמשים זוז. ואם יש בכיס מפרנסים לה לפי כבודה וכתב הר"ן אפשר דחמשים זוז נותנים לה אפילו אינם בכיס שמחייבים את הגבאים ללות דאי בישנן בכיס דווקא מאי אריא נ' אפילו טובא נמי לפי כבודה ופלוגתא היא בירושלמי

המעלה הרביעית שיעור מה שיתנו ליתום עני כשנושא אשה חייבים להשכיר לו בית דירה ולתת לו מטה ושלחן וכלי תשמיש ובגדים שילבש כדאי' בספרי די מחסורו אשר יחסר לו. למה נאמרו כולם ללמדך שהראוי ליתן לו פת נותנים לו פת. עיסה נותני' לו עיסה. מעה מעה. הראוי ליתן לו פת חמה חמה. צונן צונן. להאכילו לתוך פיו מאכילו. אין לו אשה ובא לישא משיאים לו אשה ושוכרים לו בית ומציעים לו מטה וכלי תשמישו ואחר כך משימין לו עד כאן

המעלה החמישית כמה נותנים לעני בן טובים. ארז"ל די מחסורו אתה מצווה לפרנסו ואי אתה מצווה עליו לעשרו. אשר יחסר לו אפילו סוס לרכוב ואפילו לרוץ לפניו כדגרסינן במסכת כתובות בפרק מציאות האשה ת"ר די מחסורו אשר יחסר לו אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו אמרו על הלל הזקן שלקח לעני אחד סוס לרכוב ועבד לרוץ לפניו כעם א' לא מצא לו עבד לרוץ לפניו ורץ הוא לפניו שלשה מילין. ת"ר מעשה באנשי גליל העליון שלקחו לעני אחד בן טובים מציפר' ליטרא בשר בכל יום ויום. מאי רבותן אמר רב הונא ליטרא משל עופות.