מטה משה כ

השתא צלאי דעתאי והריני מזומן ולהשיב בחריפות לכל מי שיש אתי כב"ע שהיה דורש בשוקי טבריא ולא היה בימיו עוקר הרים כמותו עכ"ל. הרי דייק כל מה שכתבתי במה שכתוב להשיב בחריפו' וגם במה שתאר לב"ע בעוקר הרים ותו לא מידי ומה ששינה רש"י הלשון והפירוש בשני מקומות אינו קשה כי כן דרכו שפעם מאריך בפירוש הסוגיא אחד ופעם מקצר בה בעצמה או משנה בפירושה מכל מקום כוונתו בב' המקומות אחת כמבואר

גם במימרא גופא דאביי דלעיל דאיתא נמי בקדושין פרק קמא האריך רש"י ופרשה ע"ד שכתבתי בביאור וז"ל שם אמר אביי הריני כב"ע כי הוה בדיחא דעתיה היה רגיל למימר הכי הריני פתוח ומוכן להשיב לשואלים דבר תורה כב"ע שהיה דר בטבריא שהיה חריף ודרשן ואמר כל חכמי ישראל לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה עכ"ל. הרי דייק בלשונו בב' דברים הא' שלא השוה אביי לב"ע שנית שמעלת ב"ע היה שהיה חריף ודרשן. ואיתא נמי בב"מ פרק הפועלים דאמר ר"ל על רבי חייא רבש"ע לא פלפלתי תורה כמותו הרי מוכח דטבא פלפלא חריפתא ובודאי אותם המבלי' ימיהם בפלפול בדברי רוח תועי רוח המה אבל המחדש בהלכה ומחדד לתלמידיו ואמר ראה זה חד"ש הוא בודאי טבא הוא לא דבר ריק הוא כמו שכתב ר"מ בן גבאי בספר עבודת הקדש וז"ל וגם הדברים שהיו עתידים החכמים והתלמידים לדקדק ולחדש ולהורות עד סוף כל הדורות כלם נגלו למשה וקבלם בסיני להודיע נאמנה כי כל מה שחדשו חכמי' והוציאו מפלפולם הכל היה חקוק וחצוב בחכמה עליונה ושערוהו כמו שהיה משוער בחקיקה ההיא ואין שום דבר יוצא ממנה לחוץ כי הכל כלול בה. ובמסכת מגלה פרק הקורא מאי דכתיב ועליהם ככל הדברים מלמד שגלה הקב"ה למשה בסיני דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שסופרים יחדשו ומאי ניהו מקרא מגלה. ובב"ר פר' אחרי פכ"ב כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל נאמר למשה בסיני משל זה הוא סמך גדול לבעלי פלפול. ומה דאיתא בויקרא רבה נכשל אדם בעבירה אחד ונתחייב מיתה לשמים מה יעשה ויחיה אם היה רגיל לקרא דף אחד יקרא שני דפים או לשנות פרק אחד ישנה שני פרקים וכו' הוא מפני שהגירסא הוא יותר מהפלפול כדאיתא בפרק א' דיני ממונות כי בתחבולו' תעשה לך מלחמה. א"ר אחא ברבי חנינא א"ר יוחנן בחי אמה מוצא מלחמתה של תורה במי שיש בידו חבילות של משנה. ואיתא בסוף הוריות שלחו לתמן סיני ועוקר הרים הי מינייהו עדיף שלחו להו סיני עדיף הכל צריכים למרי חטיא פי' דכ"ע צריכי ליה אכילו עתירי סלעין ודינרין דמאי מהני ליה למרי זוזי אי לא משכח חיטי למזבן בגווייהו אבל מרי חטיא לא צריך לכ"ע כולי האי דא"נ לית ליה זוזי למזבן בהו שאר מילי דצריכי ליה מאחר דאיתליה חיטי יכול למחייא בגווייהו. ועוקר הרים דמי לעתר סלעין דלית ליה חיטי דאי משכה מאן דמזבן ליה חיטים בזוזי תהני ליה זוזי ואי לא לא מהני ליה ולא מידי. ואף ה"נ הוה עוקר הרים דהוה מפולפל צ ומחודד דאי משכח מאן דתאני ליה מתניתא ושמעתתא מהני ליה חדודיה ופלפוליה דיכול למידק מינייהו אגב פלפוליה כמה מילי דלא יכלי שאר אנשי למידק. ואי לא משכח מאן דתנא ליה מתניתא ומהדר קמיה שמעתת' מאי מהני ליה פלפולא

ובפרק מי שמת קרי ליה לבעל פלפול עתיר סלעים. וקרי ליה לבעל שמועות עתיר משח. ומסיק בה התם הכל צריך למריה חטיא נמצא אף שהתלמוד עדיף אבל אחר התלמוד והשמעתות יש לאדם לחדודי עצמו בפלפול והוא עדיף מלימוד אגדות מדקתני בפרק מי שמת ברישא עתיר נכסי עתיר פימבי זה בעל אגדות והדר קתני עתיר סלעים עתיר תקוע זה בעל פלפול והדר עתיר משח עתיר כמוס זה בעל שמועות משמע דבעל פלפול עדיף מבעל אגדות לפי הסדר ההוא וכן כתב מהר"י קולון בתשובותיו סימן קס"ט וכן רצינו בגדולי עולם בעלי פלפול שלא היו בקיאים באגדות כמו שמצינו כמה פעמים בתלמוד. ואי' בפ' הפרה שא"ר הייא בר אבא לרבי חנינא בר עגיל כלך אצל רבי תנחום שהיה רגיל אצל ריב"ל שהיה בקי באגדה שמעינן מהא תרתי דרבי חייא בר אבא לא היה בקי וריב"ל היה בקי. ובמסכת סופרים איתא אמר ריב"ל אנא מן ימי לא אסתכלת גו סברא דאגדתא אלא חד זמן אסתכלית וכו' וסתרי אהדדי אלא י"ל הא דמסכת סופרים אמר בזמן שהיה עוסק בתלמוד ובפלפול לא היה עסק באגדה ואחר שמילא כריסו מהם היה לומד באגדה והיה גם כן בקי באגדה. והא דפרק הפרה על סוף ימיו נאמר דלא כאותן שאין להם סדר למשנת"ן ומבלים ימיהם באגדות וחושבים כשהוא יכול באגדה לדרוש אין כמוהו מור"ה ומתנשא עצמו לכל לראש. אף שבשדה התלמוד אינו יכול לזרוע ולחרוש ואחר לימוד האגדה יכנוס לפני ולפנים במעש' בראשית ומעשה מרכבה כמו שכתב בעל עבודת הקדש מתוך מדרשו של רשב"י ע"ה. וז"ל למדנו שצריך האדם להתעורר מעצמו להיות מאוהבי התורה וחושקיה ולשקוד על דלתותיה יום יום ובזה הכין עצמו לקראת' והיא בראותו טוב לבבו תאהבנו ותמשכנו אליה ותעוררנו מעט מעט למטה בתחלת התעוררותו תאכילנו הקל קל תחלה דברים פשוטים דרך דרש שאין בהם זולת פשוטם בהרבה דרשות שבאו בתלמוד. וכשתראה שעדיין נכספה וגם כלתה נפשו אליה ושוגה תמיד באהבתה וחפץ להיות מבני ביתה ומשרתיה תטעימנו דברים יותר עמוקים ברמז ותמשיל לו משלים וחידות יהיו לו אותות ורמזים אל דברים נסתרים ונעלמים אשר בלבה והיא הנקראת אגדה בהרבה דברים הבאים בתלמוד ובמדרש רז"ל וחוברו בה ספרי' מזכירי' אותם במדרשו של רשב"י ע"ה יאמרו וכספרא דאגדתא מהם יעמוד החכם על סתרי תורה וחכמות אלהית ואמרו בספרי אתה רוצה להכיר את מי שאמר והיה העולם יעסוק באגדה. הרי שמתוך האגדה יעמוד החכם על סתרי תורה שהוא מעשה בראשית ומעשה מרכבה כמו שפרש"י בפרק אין דורשין ובפירושו דמעשה בראשית ומעשה מרכבה יש דעות חלוקות דעות