מטה משה יט

חיים היא למחזיקים בה. לומר לך מה עץ קטן מדליק את הגדול אף תלמידי חכמים קטנים מחדדים את הגדולים ואמר רבי חנינא הרבה למדתי מרבותי ומחבירי יותר מרבותי ומתלמידי יותר מכולן. וכבר אפליגו בזה רבן שמעון בן גמליאל ורבנן חד אמר סיני עדיף וחד אמר עוקר הרים עדיף ופרש"י עוקר הרים הוא חריף ומפולפל. גם בן עזאי היה משתבח עצמו בחריפות ובפלפול כדאיתא בפרק בתרא דבכורים תניא בן עזאי אומר כל חכמי ישראל דומים עלי כקליפות השום חוץ מן הקרח הזה. כוונת בן עזאי היא מבואר במה שידענו ממדתו שהיה שקדן גדול כמו שנ' במשנה במסכת סוטה משמת בן עזאי בטלו השקדנים. גם בכמה מקומות בתלמוד נאמר עליו שנפשו חשקה בתורה מגודל חושקו זה יש ספק בסוטה בפרק א' אם נשא בת ר"ע או לא אפילו למאן דאמר שנשאה גרשה. וע"פ מדתו זאת כונתיו בדבריו אלה מבוארת ובוודאי שלא היתה כמו שכתב הברבנא"ל בפי' למסכת אבות פרק ד' שהיה כוונתו להלהיב לבות האנשים שיקנאו בכבודו כי אין ראוי לחסיד כמוהו ליחס לעצמו שום כבוד וכל שכן במקום שיש בזיון לאחרים מצד כבוד וזה אפילו שיהיו הדיוטי' וכל שכן כשהם חכמי ישראל ע"ה אלא ודאי רוח אחרת עמו וכל כונתו לא היה לרמוז לכבודו כלל אלא להלהיב לבות האנשים שיהיו דבקים בחשק התורה ושוקדים על דלתותיה תמיד כל מה שאפשר כי הנה הוא להיותו שוקד יומם ולילה כה להיותו גדול בתורה והיה בוטח בעצמו שישיג האמת בכל הדינים וטעמם ומצד שקידתו יותר מכל חכמי ישראל זולתו ר"ע. והמימרא גופא ודוכתא בגמרא בפ' בתרא דבכורות מוכחי נמי הכי ר"ל דמשום שקידתו אמר וזה שבפי' הנר' מהמימרא דוכתא שלא היה הוא משבח עצמו בחכמה ובבקיאות יותר מכל חכמי ישראל כ"א בפלפול והסברה שהגיע. ושוקד בתורה מוצא אותם כדאמרינן במגילה פ' קמא אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמן כו' ולא אמרן אלא לחדודי אבל לאקומי גירסא סייעת' דשמיא שנראה כן מהמימרא יתבאר במשל ששם כי לפה דמה חכמי ישראל לקליטת השום ולא כקליפות פרי אחר כגון קליפות אגוזי' וכדומה וא"ל משום דקליפו' השום הוא יותר גרועה מכל שאר קליפות הפירות כי אין השכל נותן דכולי האי לאין דומין כל חכמי ישראל קמיה ושיכוין הוא להגדיל כבודו ולמעט בכבודם כ"כ. אלא נראה דהטעם הוא מפני חריפות השום שהיה בו יותר מכלם והם היו כמו הקליפ' דעם היות שאין בקליפ' אותו החריפות כמו בפרי הרי היא מעמדת הפרי ומקיימ' אותו. ככה הם היו בקיאי' וחכמים בתורה ומעמידים חריפתו ולכך כתוב כל חכמי ישראל דומים עלי שהיה שם אותם עליו לומר שלפי האמת הם עליו בחכמה אלא שהוא היה יותר חריף יותר מהם שהוא השום והם הקליפה שעליו המקיימת ומעמדת השום. גם במקום שהובא המאמר בגמרא על זאת הכונה הביאוהו להורות שהיה חריף ובעל הסברא רחבה הוא דכלה דההיא מתניתין דתני בן עזאי אומר האלולים מתעשרים בפני עצמם קאמר בגמרא סניא אמר בן עזאי הואיל והללו אומרים והללו אומרים כך האלולים מתעשרים לעצמן. ומקשה עלה ולחזי טעמא דמאן מסתבר וכ"ת כ"ע לא מצי קאי אטעמייהו והתניא ב"ע אומר כל חכמי ישראל דומים עלי כקליפות השום חוץ מן הקרח הזה אמר רבי יוחנן מפי השמועה אמרוה מפי חגי זכריה מלאכי פרש"י הואיל והללו אומרים כך דר"מ אומר בא' באלול ור"א ור"ש אומרים בא' בתשרי אני איני יודע הלכה כמי הלכך האלולים כו' חוץ מן הקרח הזה היינו ר"ע כו'. אלמא דב"ע היה חכם גדול והיה יודע להבחין זה טעם יפה וה"נ הוה מצי למיק' אטעמייהו הי מסתברה שפיר מפי השמועה אמריה דבין ר"מ ור"א ור"ש אמרי מלתייהו מפי השמוע' מכי חגי זכריה מלאכי ולכן לא היה רוצה ב"ע לסמוך על מעשיו ולקבוע הלכה בהכרעתו עכ"ל. הא קמן דשבח בן עזאי כפי מקומו הות שהיה חכם גדול והיה יודע להבחין כי זה טעם יכה והמאמר עצמו מורה על כך א"כ אין לנו להוסיף על המדה בכל השבח שהיה משבח עצמו יותר מכל חכמי ישראל לא היה כ"א בסבר' ודעת רחבה שזה יושג בודאי מצד השקידה. זה נראה אמתי ויפה להציל לב"ע מדברי גאוה אלא שצריך עם זה ההיא מימרא דקאמר בערכין פ' בתרא אמר אביי הריני כבן עזאי בשוקי טבריא ופרש"י הריני משבת במקומי שאני דרשן ובקי כב"ע שהיה משתבח בשוקי טבריא כדתניא בבכורות פ' בתרא ב"ע אמר כל חכמי ישראל לפני כקליפת השום עכ"ל. הרי נרא' מגמרא ומלשון רש"י כנגד מה שכתבתי מהגמרא שהרי אביי היה משבח עצמו כב"ע ואינו יכול לומר שהיה מצד שקידותו כמו בן עזאי שלא מצינו שהיה הוא שקדן יותר משאר חכמי ישראל ומהרש"י שהרי כת' בפי' שאני דרשן ובקי כבן עזאי משמע שב"ע היה משבח עצמו גם בבקיאות על כל חכמי ישראל והוא הפך ממה שכתבתי

ואני אומר דלכאורה הכי משמע אבל כי מעיינים ביה שפיר הוא בהפך ורש"י מקיים שכתבתי מכח קושייא שיש במימרא והיא יחור הל' שאם כוונת אביי לשבח עצמו לומר שהוא חכם כב"ע למה האריך לומר בשוקי טבריא והרי מי שהוא חכם מכל חכמי ישראל בכל העול' הוא חכם זה קשה לרש"י. ותקן שח"ו שאביי ישבח עצמו לו' שהוא גדול כב"ע ומה שהזכיר ב"ע לומר שהיה לו מקום לשבח עצמו במקומו אע"פ שאינו מדרך המוסר כמו שמצינו בב"ע שהי' משבח עצמו בטבריא שהיה מקומו ולא להשוות שבתו לשבח ב"ע שב"ע היה אומר שהוא גדול מכל החכמים וח"ו שיאמר אביי ככה ומפני שעתה עם זה חסר במאמר במה היה משבח עצמו הוסיף רש"י ואמר שאני דרשן ובקי כי זה הוא השבח הצריך למנהיג הציבור שיקבלו דבריו במקומו. וגם ב"ע ודאי שהיה דרשן ובקי אבל לא יותר מכל חכמי ישראל כי בבקיאות הם היו גדולים ממנו אפילו לדעתו ומה שהיה משבח עצמו על כלם הוא בפלפול והסברא שזכה אליה מתוך שקידתו יותר מהם הרי שהמאמר הזה ודברי רש"י אינם סותרים דברי וכן משמע בפי' רש"י בערובין וז"ל אמר רבה הריני כב"ע בשוקי טבריא ופרש"י הריני כב"ע בשוקי טבריא יומא בדיחא הוה ליה לרבא ואמר להו לתלמידיו