מטה משה קצז

והטעם שהיא גדולה מכולם לפי שההלואה גדולה מן המתנה שהוא מחזיק בידו ואינו מתבייש בזה. ולפיכך נצטווינו במ"ע שבתורה על חיוב ההלואה לעני. וזהו שכתב אם כסף תלוה את עמי את העני עמך. קבלו רז"ל אם זה חובה וכמו אם מזבח אבנים תעשה לי וכן אם כפר יושת עליו ובאור הכתוב “אם “כסף תלוה חייב אתה להלוות ככף. ולמי “את “עמי. שאם בא אוהבך גוי ללות ממך וישראל ג"כ. ישראל קודם. “את “העני שאם בא ישראל וגוי ללות ממך. גוי בריבית ועני בחנם. עני קודם שנאמר “את “העני עמך. עשיר ועני. עני קודם. עניי עירך ועניי משפחתך. עניי משפחתך קודמין שנאמר עמ"ך. עניי עירך ועניי עיר אחרת. עניי עירך קודמין שנ' עמ"ך אותם שעמך “את “העני. אתה עני כלומר חייב אתה להלות לו ואם לאו דע כי העניות עמך. זהו “את “העני “עמך. לא “תהיה “לו “כנושה. לא תהיה לו כמלוה שהוא מושל בלוה כענין שכתוב עבד לוה לאיש מלוה. אלא תהיה לו בכל דבר כאלו לא לוה ממך מעות. ולא תשים עליו נשך. שהוא נשך כסף נשך אוכל. אבל תהיה ההלואה חסד. לא תטול ממנו תועלת כבוד ולא תועלת ממון ואפי' להקדים לך שלום אם אינו רגיל בכך. והוא שכתוב במקום אחר נשך כל דבר אפי' דבור אסור. ובמדרש “אם כסף תלוה את “עמי. כל בריותיו של הקב"ה לווין זה מזה. היום לוה מן הלילה והלילה לוה מן היום ואין דנין זה עם זה כמו הבריות. שנאמר יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם. הלבנה לוה מן הככבים והככבים לוין מן הלבנה וכשהקב"ה רוצה אין מוציא' שנאמר האומר לחרס לא יזרח ובעד ככבים יחתום. האור לוה מן השמש והשמש לוה מן האור שנאמר שמש ירח עמד זבולה. החכמה לוה מן הבינה והבינה לוה מן החכמה שנאמר אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא. השמים לוין מן הארץ והארץ לוה מן השמים. שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת את מטר ארצך בעתו. בריותי לוין זה מזה ומשלמין זה לזה. ובשר ודם לוה מחבירו ומבקש לבלעו בריבית. זהו שאמר הכתוב כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח. בא וראה שכל מי שיש לו עושר ונותן צדקה לעניים ואינו מלוה ברבית. מעלה עליו הכתוב כאלו קיים את כולן. שנ' פושה אלה לא ימוט לעולם. ומי זה. זה עובדיה שהיה עשיר ואפטרופוס של אחאב מלך ישראל. שנא' ויקרא אחאב אל עבדיה אשר על הבית והיה עשיר יותר מדאי והוציא כל ממונו בצדקה שהיה זן את הנביאים. שנאמר ואחביא מנביאי ה' מאת איש חמשים חמשים איש במערה ואכלכלם לחם ומים. וכיון שבא אל אותו רעב הוצרך ללות מן יהורם בן אחאב כדי להציל נפשות ושיהא מספיק לנביאים והיה מחשבתו שלא יתננו. זה קיים כספו לא נתן בנשך. אבל יהורם שחשב בלבו ליטול ברבית אמר הקב"ה יבא יהוא ויהרגנו. שנא' ויהוא מלא ידו בקשת ויך את יהורם בזרועיו ויצא החצי מלט. לקיים מה שנאמר ע"י יחזקאל בנשך נתן ותרבית לקח וחיה לא יחיה לכך מזהיר הכתוב “אם “כסף “תלוה

המדרגה האחד עשר והיא המעלה הגדולה שבכל חלקי הצדקה היא הניתנת לפדיון שבוים. וע"כ מקדימין נתינה זו לפרנסת עניים ולכסותן ולכל דברי צדקה. לפיכך אם גבו מעות לכל דבר מצוה ואפילו לבנין ב"ה יכולין לשנותן וליתנם לפדיון שבוים. ואע"פ שהתחילו לקנות הדברים הנצרכים לבנין הבית מוכרין אותן לפדיון שבוים שהוא נקרא מצוה רבה כדגרסינן בפ"ק. דבתרא איפרא הורמיז אמיה דשבור מלכא שדרה ארנקי דדינרא לקמי' דרב יוסף א"ל ליהוו למצוה רבה. יתיב רב יוסף וקא מעיין בה מה היא מצוה רבה. א"ל אביי מדתני רב שמואל בר יהודא אין פוסקין צדקה על היתומים ואפילו לפדיון שבוים ש"מ פדיון שבוים מצוה רבה היא. א"ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמור רבנן פדיון שבוים מצוה רבה היא א"ל דכתיב והיו כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר ה' אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי ואמר ר' יוחנן כל המאוחר בפסוק זה קשה מחבירו. חרב קשה ממות איבעית אימא קרא וא"א סברא. א"א סברא הא קא מנוול והא לא קמנוול. וא"א קרא יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. רעב קשה מחרב. א"א קרא א"א סברא. א"א סברא הא קמצטער הא לא קמצטער א"א קרא טובים היו חללי חרב מחללי רעב. שבי כולהו איתנהו בו. ועל כל זאת ארז"ל אין פודין את השבוים יותר מכדי דמיהן שלא ימסרו האויבים את נפשם עליהם בראותם שמוסיפין על קצבתם. וגם אין מניחין לקרוביהם לפדותם יותר מכדי דמיהן. אבל פודה אדם את עצמו בכל מה שירצה כי לב יודע מרת נפשו. וגם פודה את אשתו בכל מה שירצה לפי שהיא כגופו. גם למדנו מדבריהם שפודין ת"ח בכל מה שיוכלו לפדותו ואפילו שאינו מובהק אלא אם ראו בו שהוא ראוי להיות ת"ח אם ירגיל עצמו בלימוד פודין אותו בכל עניין. כדגרסינן במסכת גיטין בפרק הניזקין ת"ר מעשה בר' יהושע בר חנניה שהלך לכרך גדול של רומא אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורים יפה עינים וטוב רואי קווצותיו כדורות לו תלתלים הלך ועמד על פתח בית האסורים ואמר מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים. נענע אותו תינוק ואמר הלא ה' זו כו'. אמר מובטח אני בזה שמורה הוראה בישראל. העבודה שאין אני זז מכאן עד שאפדנו בכל דמים שפוסקין עליו אמרו לא זז מכאן עד שפדאו בממון הרבה ולא היו ימים מועטים עד שהורה הוראות בישראל ומנו רבי ישמעאל בן אלישע. גם אמרו אין מבריחין את השבוים כדי שלא יכבידו תפיסות עליהם. גם אמרו מי שמכר עצמו לגוי או ששבה אותו הגוי בחובו. פעם ראשונה ושנייה פודין אותו שלישית אין פודין אותו. אבל פודין את בניו אחר מיתת אביהם. פודין את האשה קודם לאיש. ואם תבעו שניהם לדבר עבירה. פודין את האיש קודם לאשה לפי שאין דרכו בכך. וכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה