מטה משה קצו

סלקא חזייה לאכלבא דמליא חטי וקא נפיק בצינורא דדשא כי אתא מבי מדרשא אמרה ליה בא וראה מה עשה לך אוהבך. אמר ליה העבודה הקדש הן עליך ואין לך בהן אלא כאחד מעניי ישראל. וברור הוא שצדקת יתום ויתומה שכרו גדול

פרק רביעי באיכות הצדקה

מתן בסתר יכפה אף ושוחד בחיק חימה עזה. שע"ה בא לשבח מדת הצדקה שהיא דוחה את הצרות ומסלקת את הפורענות כשהיא נעשית בסתר. ומתן בסתר הוא שלא ידע הנותן למי נותן גם העני לא ידע ממי נוטלה. ודרכי נותני הצדקה נחלקים לי"א חלקים והם י"א מדרגות זו למעלה מזו

המדרגה הראשונה קטנה שבכולם והיא הנותן צדקה ברבים או נודר ברבים לעשות לו שם. שכרו קטן שבכולם וכ"ש הנודר ברבים ואינו נותן כדגרסינן בתענית אמר ר"י אין הגשמים נעצרים אלא בשביל פוסקי צדקה ברבים ואין נותנין שנ' נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר

המדרגה השנייה גדולה מן הראשונה והוא הנותן או נודר וכוונתו לשם שמים כדי שיהי' לו שכר אף כי דעתו גם כן שיהללוהו בני אדם שכרו גדול מן הראשין הואיל וזאת הוא לשם שמים

המדרגה השלישית גדולה מן השנייה והוא נותן צדקה בסתר לש"ש ואין שום אדם בעולם יודע צדקה זו אלא נותנו ומקבלו לבד אך נותן לו בעצבון: המדרגה הרביעי גדולה מן השלישית שיתן בסבר כנים יפות פחות מן הראוי

המדרגה החמישית גדולה ממנה שיתן לו בסבר פנים יפות וכראוי רק אחר שישאל

המדרגה הששית גדולה ממנה שיתן לעני בידו קודם שישאל כדגרסינן במסכת שבת פ' הבונה אמרו ליה רבנן לר' יהושע אתו דרדקי האידנא מבי מדרשא ואמרי מלין דאפי' בימי יהושע בר נון לא אתאמר כוותייהו אל"ף בי"ת אלף בינה. גמ"ל דל"ת גמול דלים. מ"ט פשטא כרעא דג' לגבי ד' שכן דרכם של גומלי חסדים לרוץ אחר דלים. מ"ט פשטא כרעא דד' לגבי ג' דלמצי ליה נפשיה ולא לצעוריה. מ"ט אהדר אפיה דד' מג' דליתן ליה בצנעא כי היכי דלא ליכסף מיניה. ה"ו שמו של הקב"ה. ז"ח. ט"י. כ"ל. אם עושה כן הקב"ה “זן אותך “וחן אותך “ומטיב לך ונותן לך “ירושה וקושר לך “כתר “לעה"ב. ואעפ"י שהנותן צדק' בסתר טוב יש לך אחרת גדולה הימנה והיא: המדרגה השביעית שיתן לעני וידע העני ממי נטל. ולא ידע הנותן למי נתן. כעובדא דר' אבא דגרסינן בפ' מציאת אשה ר' אבא הוה צייר בסודריה זוזי ושדי ליה לאחוריה וממציא לנפשיה בין עניי ומצלי עיניה מרמאי והיה עושה כדי שלא יתביישו

המדרגה השמינית שיתן וידע למי נתן אבל העני לא ידע ממי נטל כעובדא דמר עוקבא הוי איכא עניים בשבבותיה דהוי רגיל כל יומא דשדי ד' זוזי בצנורא דדשא. יומא חד אמר אזיל ואחזי מאן קעביד בי ההוא טיבותא. ההוא יומא נגה ליה למר עוקבא ביה מדרשא אתיא דביתהו בהדי' כיון דחזינהו דקא מצלו ליה לדשא נפיק בתרייהו רהיט וקם בהדי אתונא דהוי גרופא נורא הוי קמקליין כרעיה דמר עוקבא אמרה לה דביתהו שקול כרעך אותיב אכרעי חלש דעתיה ואמרה ליה אנא שכיחנא בגו דביתא ומקרבא הניית'. ומאי כולי האי אמר מר זוטרא בר טוביא אמר רב חנה בר ביזנא אמר ר"ש חסידא ואמרי לה א"ר יוחנן משום רשב"י נוח לו לאדם שימסור עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנ"ל מתמר דכתיב היא מוצאת כו'

המדרגה התשיעית והיא גדולה מכל אלו שיתן צדקה לעני ולא ידע הנותן למי נותן ולא ידע העני ממי נטל. והנה זאת המצוה לשמה כגון לשכת חשאים שהיתה במקדש שהיו צדיקים נותנין בה והעניים בני טובים מתפרנסים בה בחשאי. וקרוב לזה הנותן לתוך קופה של צדקה שהיא צדקה הנתנת בחשאי שאין הנותן יודע למי נותן ואין הנוטל יודע ממי נוטל. ועל צדקה כזו אמר שלמה מתן בסתר יכפה אף. יאמר כי גם אם הפורענוח ראויה לבא עליו זכות מתן בכתר יסלקנו מעליו. והנה זה בהפך מפעלת השוחד שהוא אבן תן אצל הנוטל. וכן אמר שלמה אבן חן השוחד בעיני בעליו אל כל אשר יפנה ישכיל. ובאור הכתוב כי הנותן מתן בסתר שהוא מחסר לעצמו. הלא בחסרון זה תרויח שידחה הפורענו' מעליו שהוא ראוי לבא עליו. והשוחד שהוא נוטל בידו ומביאו אל חיקו בסתר וביתרון הזה יפסיד שיבא על עצמו חימה עזה. והא למדת שהחסרון הזה למצוה גורם לו שכר. והיתרון הזה בגזל וחמס גורם לו הפסד

המדרגה העשירית והיא המלוה לעני ממון או ישתתף עמו כדי להחזיקו שלא ימוט ויהא נצרך לבריות. שנאמר כי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו יד גר ותושב וחי אחיך עמך. ואומר וחי אחיך. וגרסינן במסכת שבת פרק במה אשה יוצאה א"ר אבהו אר"ש ב"ל גדול המלוה מן העושה צדקה. ומטיל לכיס יותר מכלם. והמלוה לעני לטוב לו ולהרחיב לו מצרתו נקרא חונן. שנאמר טוב איש חונן ומלוה. ורז"ל אמרו גדול המלוה לעני בשעת דוחקו מן הנותן צדקה. וצדקת המלוה מתקיימת לעד שנאמר וצדקתו עומדת לעד. איזהו צדקה שעומד לעד. זה המרגיל עצמו להלוות לעניים. וכשישובו לו המלוה ילונו לעניים אחרים. וכשישיבנו אחרים ילונו לאחרים נמצאת הקרן קיימת לעד וזוכה כמה פעמים בה. ובצדקה אין לו אלא שכר מצוה אחת. וי"א זה הכותב או הקונה ספרי' להשאיל לתלמידים. ואם יקשה בעיניו להלוות בלא משכון ילוה להם במשכון ויקבע לו זמן להלוואתו ובתוך ימי ההלואה לא יקרא אותו לעשות מלאכתו או כל דבר אם לא יתן לו שכירתו מפני שמחזי כרבית. וגרסינן במסכת סנהדרין פרק הנשרפים וביבמות פרק הבא על יבמתו ת"ר האוהב את שכניו והמקרב את קרוביו והנושא בת אחותו והמלוה סלע לעני בשעת דחקו עליו. הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה וגו'.