מטה משה קצה

אמר רבי סימן אריב"ל יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני. העני פושה עם בעל הבית שכך אמרה רות לנעמי שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז. עשה עמי אין כתיב כאן. אלא עשיתי עמו כלומר אני עשיתי עמו יותר ממה שהוא עשה. אמר רבי אבין העני הזה עומד על פתחך והקב"ה עומד על ימינו שנאמר כי יעמוד לימין אביון. אם אתה נותן לו דע שאני עומד לימין אביון ועתיד אני לשלם שכרך. ואם לא תתן לו דע שאני עומד על ימינו ועתיד ליפרע מאותו איש דכתיב להושיע משופטי נפשו. ולא צותה תורה שיפזר כדאי' בכתובות פ' נערה תנו רבנן המבזבז אל יבזבז יותר מחומש שמא יצטרך לבריות. מעשה באחד שבקש לבזבז יותר מחומש ולא הניחו חבירו ומנו רבי ישבב כולי. והממעיט אל ימעיט משלישית השקל בשנה. כדגרסינן בפ"ק דבתרא אמר רב אשי לעולם אל ימנע אדם משלישית השקל לשנה שנאמר והעמדנו עלינו מצוה לתת שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלהינו. והנותן כפי כחו כן ירבה וכן יפרוץ

פרק שלישי בכמות הצדקה

לא צותה תורה שיפזר אדם כל אשר לו וימות ברעב או יבא להתפרנס מן הצדקה. כי חייב אדם להקדים פרנסת נפשו על כל בני אדם ואינו חייב לתת צדקה אלא שיהיה לו פרנסתו. וכשיהיה לו יותר מפרנסתו הוא חייב לתת צדקה לנצרך שנאמר וחי אחיך עמך ואמרו רז"ל חייך קדמו לחיי אחיך. כלו' כשיהיו לו יותר מפרנסתו הוא חייב לתת לנצרך שנ' וחי אחיך עמך וכאשר תשבע השביע רעבים וכאשר תשקה השקה לצמאים. וכן אמרה הצרפי' לאליהו ע"ה ובאתי ועשיתיהו לי ולבני לי בראשונה ואח"כ לבני. והודה לה אליהו ואמר לה ולך ולבנך תעשי באחרונה. הקדים גם הוא חייה לחיי בנה. ואחר שיפרנס נפשו יקדים פרנסת אביו ואמו לפרנסת בניו. לפי שהם ראוים לכבדם. והיא צדקה גדולה למעלה ממנה על כן שכרה אריכות ימים הוא שכתוב למען יאריכון ימיך. ועל צדקה אמר שהע"ה באורח צדקה חיים. ואחר פרנסת אביו ואמו יפרנס בניו. וכן אמרו בני יעקב לאביהם ונחיה ולא נמות גם אנחנו גם אתה גם טפינו. הקדימו את עצמם תחלה ואח"כ אביהם ואח"כ בניהם. וגרסינן נמי במסכת כתובות פרק נערה אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת. וכי אפשר לו לאדם לעשות צדקה בכל עת. רבותינו שביבנה ואמרי לה ר"א אומר זה הזן בניו ובנותיו כשהן קטנים. רבי שמואל בר נחמני אומר זה המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו ומשיאן. ואחר כך נותן לו לקרוביו שנאמר ומבשרך לא תתעלם. ואח"כ לעניי עירו. ואח"כ לעניי עיר אחרת שנאמר פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך בארצך. ואמרו על פסוק זה אחיך קודמים לענייך. וענייך קודמים לעניי עירך. ועניי עירך קודמים לעניי עיר אחרת. ואמרו גם כן במציעא פרק איזהו נשך על פסוק אם כסף תלוה את כמי כו' ענייך ועניי עירך ענייך קודמים. עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמים ומאלה האמורים מקדים אשה לאיש מפני שהאשה בושה לבקש פרנסתה. ומקדים הזקן לבחור. והתולה לבריא לפי שאינן חזקי' ליגע. היו לפניו עניים הרבה ואין לו לתת לכלם. מקדים כל אחד לפי מעלתו. הכהן ללוי ולוי לישראל, וישראל לחלל וחלל לשתוקי ושתוקי לאסופי. ואסופי לממזר. וממזר לנתין. ונתין לגר. וגר לעבד משוחרר. ועבד משוחרר לגוי. כי מפרנסים עניי גוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום. ומה שאנו נותנין לאומות העולם להעמידנו בתורת אלהינו נקרא צדקה שנאמר ושמחי פקודתך שלום ונוגשיך צדקה. וכל אלו האמורים בד"א בזמן בשניהם שווים בחכמה אבל אם היה כהן גדול עם הארץ וממזר ת"ח. ת"ח קודם דכתיב יקרה היא מפנינים. יקרה היא מכהן גדול הנכנס לפני ולפנים

וכן מצינו בר' בשני בצורת שהקדים כל לומד מקרא או משנה או תלמוד לעם הארץ. דגרסינן בפ"ק דבתרא ר' פתח אוצרותיו בשני בצורת אמר יכנסו בעלי מקרא בעלי משנה בעלי תלמוד ועם הארץ אל יכנס. דחק ר' יונתן בן עמרם ונכנס א"ל ר' פרנסני. א"ל קרית א"ל לאו. א"ל במה אפרנסך. א"ל פרנסני ככלב וכעורב פרנסיה. לבתר דנפיק יתיב ר' וקא מצטער אמר אוי לי שנתתי מפתי לעם הארץ. אמר לפניו ר' ישמעאל בר' יוסי שמא יונתן בן עמרם הוא שאינו רוצה ליהנות בכבוד תורה. בדקו ומצאו כדבריו. א"ר יוסי רבי לטעמיה דא"ר אין פורענות בא לעולם אלא בשביל עם הארץ. והצדקה שאדם נותן לפרנסת יתומים היא מצוה גדולה לפי שהם קטנים עגומים ואין להם אב שירחם עליהם. ועל זה קראוה עושה צדקה בכל עת. וחייבין לתת להם מזונות ולהשיאן. והיתומה קודמת ליתום כדגרסינן בפ' מציאות האשה דף ס"ז ת"ר יתום ויתומה שבאו להתפרנס מפרנסין את היתומ' ואחר כך מפרנסין את היתום מפני שהאיש דרכו לחזור ואשה אין דרכה לחזור. יתום ויתומה שבאו לישא משיאין את היתומה ואחר כך משיאין את היתום מפני שבושתה של אשה מרובה משל איש. תנו רבנן יתום שבא לישא. שוכרים לו בית ומציעין לו מטה וכל כלי תשמישו ואח"כ משיאין לו אשה שנאמר די מחסורו אשר יחסר לו. די מחסורו. זה בית. אשר יחסר. זה מטה וכסא ושלחן. לו. זה אשה וכן הכתוב אומר אעשה לו עזר כנגדו. גם מצינו לחסידי ישראל שהיו זהירין מאד בצדקת יתום ויתומה כדגרסינן בפ' סדר תעניות האלו דף כ"ד אלעזר איש כפר ברתותא כד הוו חזו ליה גבאי צדקה טשו מיניה דכל דהוי נקיט הוי יהיב להו. יומא חד סליק לשוקא למיזבן ליה נידוניא לברתיה חזייה גבאי צדקה טשו מניה. אזיל בתרייהו אמר להו במאי עסיקתו אמרי ליה ביתום ויתומה אמר להם העבודה שהן קודמין לבתי שקל כל דהוי בידו יהב להו פש בהדיה חד זוזא. זבין ביה חטי ואסיק שדיא באכלבא. אתא דביתהו אמרה לה לברתיה מאי אייתי לך אבוך א"ל כל מאי דאייתי באכלבא אסיק.