מטה משה קצא

אדם. ואלו הן צעקה. צדקה. שנוי השם. ושנוי מעשה. צדקה דכתיב וצדקה תציל ממות כו'. וגרסי' נמי בפ"ק דבתרא א"ר יודא אמר רב מפני מה נענש דניאל מפני שהשיא עצה לנבוכדנצר מלכא שנ' להן מלכא מלכי ישפר עליך וחטאך בצדקה פרוק. וכתיב כולא מטא על נבוכדנצר מלכא ולקצת ירחין תרי עשר על היכל מלכותא דבבל מהלך הוה. מלמד שהאריך שנה א' גזרתו בצדקה וכ"ש אם היה שב בתשובה ואם זה מצינו בגוי כ"ש בישראל שתתבטל הגזרה מכל וכל. למדנו שהצדקה מבטל' הגזרה וגם מצלת ממיתה עצמה כההיא דבנימין הצדיק דלעיל. וגרסינן בב"ר פ' נ"ח ר' מאיר אזיל לחדא נמלא ראה אותן שחורי ראש אמר להם שמא ממשפחת עלי אתם דכתיב וכל מרבית ביתך ימותו אנשים. אמרו ליה התפלל עלינו אמר להם הטפלו בצדקה ותהיו זקנים שנ' עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא. וגרסינן בפ"ק דב"ב מיתה קשה צדקה מבטלתה שנאמר וצדקה תציל ממות. וגרסינן נמי במסכת שבת סוף פרק מי שהחשיך דשמואל ואבלט הוי יתבי חזנהי להנך אנשי דקאזלי לאגאי אמר אבלט לשמואל האי גברא אזיל ולא אתי דקטריק ליה חויא ומאית. א"ל שמואל אם מישראל הוא אזיל ואתי אדהכי והכי אזיל ואתי קם אבלט שדיי' לטיני' אשכח ביה חויא דפסיק ושדי בתרתי גובי. פי' ב' חתיכות א"ל שמואל מאי עבדת א"ל כל יומא הוי מרמינן ריפתא בהדי הדדי ואכלינא. האידנא הוי איכא חד גבן ולא הוה ריפתא בהדי' הוי קמכסיף. אמינא להו אנא קאמנא ומרמינא ריפתא כי מטאי לגביה שווי נפשאי כמאן דשקל מיניה כי היכא דלא ליכסף אמר מצוה עבדת נפק שמואל ודרש וצדקה תציל ממוח ולא ממיתה משונה בלבד אלא אפי' ממיתה עצמו. ואמרינן נמי התם ר' עקיבא הוה ליה ברתא ואמרו ליה גלדאי פי' חוזי כוכבים ההיא יומא דעיילי לבי גננא טריק לה חויא ומתה והוי דאיגא מילתא טובא. ההיא יומא קרי עניא אבבא הוי כולי עלמא טרידי בסעודתא ונפקת איהי ושקלת לדיסתנא. פי' חלק ויהבת ליה. כי חטאת לבי גננא שקלת לאכבנת' דצתה בבצעא דגודא. פירש תחבה בחור הכותל. איתרמא לה בעינה דחויא למחר כי קא שקלה קא כריך ואתי בתרה אפיקתא קמיה דאבוה. אמר לה מאי עבדת א"ל הכי והכי הוי עובדא א"ל מצוה עבדת. נפק ר' עקיבא ודרש וצדקה תציל ממות לא ממיתה משונה אלא אפילו ממית' עצמה. ולא עוד אלא אף יזכה לבנים בעלי חכמה בעלי עושר בעלי אגדה כדאיתא בפ"ק דב"ב רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. ריב"ל אמר זוכה לבנים בעלי חכמה בעלי עושר בעלי אגדה. בעלי חכמה דכתיב ימצא חיי' ובחכמ' כתי' כי מוצאי מצא חיי'. בעלי עושר דכתיב צדק'. בעלי אגדה כתי' הכ' כבוד וכתי' התם כבוד חכמים ינחלו

ואף אחרי מותו מצילתו מדינה של גיהנם כדגרסינן בפ"ק דב"ב תניא היה ר"מ אומר אם יש לו פתחון פה לבעל דין להשיבך ולומר אם אלהיכם אוהב את העניים למה אינו מפרנס ואף אתה אמור לו כדי שתנצל אנו מדינה של גיהנם. וזאת השאלה שאל טורנוסרופוס את ר' עקיבא א"ל אם אלהיכם אוהב את העניים מפני מה אינו מפרנסן. כדי שתנצל אנו מדינה של גיהנם א"ל אדרבה צו שמחייבת אתכם לגיהנם. אמשול לך משל למה"ד למלך ב"ו שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורים וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו והלך אדם א' והאכילו והשקהו כשישמ' המלך לא כועס עליו ואתם קרוים עבדים שנ' כי לי בני ישראל עבדים. א"ל עקיבא אמשול לך משל למלך ב"ו שכעס על בנו וחבשו בבית האסורים וגזר עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו ובא אדם א' והאכילו והשקהו וכששמע המלך לא דורן משגר לו ואנו קרוים בנים שנ' בנים אתם לה' אלהיכם. א"ל אתם קרוים בנים ואתם קרוים עבדים. בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אתם קרוים בנים. ובזמן שאין אתם עושים רצונו של מקום אתם קרוים עבדים. ועכשיו אין אתם עושין רצוני של מקום. א"ל הרי הוא אומר הלא פרוס לרעב לחמך וגו' אימתי עניים מרודים תביא בית האידנ' וקאמר הלא פרוס וגו'. וקאמרי עלה א"ר חייא בר אבא רמי כתיב לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות. וכתיב לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות. ב' צדקות הללו למה. א' שמצלת ממיתה משונה וא' שמצלת מדינה של גיהנם. ההוא דכתיב ביה עברה דכתיב יום עברה היום ההוא. ואיזה היא שמצלת ממיתה משונה נותנה ואינו יודע למי. נותנה. ניטלה ואינו יודע למי נוטלה. נותנה וא"י למי נותנה לאפוקי מדמר עוקבא נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה לאפוקי מדר' אבא כדלקמן פרק ד' ואלא היכי לעביד ליתבי בארנקי של צדקה: וגרסינן נמי התם בפ"ק דגיטין תנא דבי ר' ישמעאל כל המגיז מנכסיו ועושה מהן צדקה ניצול מדינה של גיהנם. וגרסינן נמי בפ"ק דב"ב וילבש צדקה כשריון מה שריון זה מגין על לבושו של אדם במלחמה. אף הצדקה מגינה על בעלה מדינה של גיהנם. וגרסינן נמי התם ונהי כטמא כלנו וכבגד עדים כל צדקתינו. מה בגד זה מגין על בעלה בחמה מפני החמה ובגשמים מפני גשמים. אף צדקה מגינה על בעליה מדינה של גיהנם. ולא כד שמצלת מדינה של גיהנם אלא אף זוכה להקביל פני השכינה. כדגרסינן נמי התם דרש ר' דוסתאי בר ינאי בא וראה שלא כמדת ב"ו מדת הקב"ה. מדת ב"ו מביא דורן למלך ספק מקבלין ממנו ספק אין מקבלין ממנו וא"ת מקבלין ממנו ספק רואה פני המלך ספק אינו רואה פני המלך. והקב"ה אינו כן אדם נותן פרוסה לעני זוכה ומקבל פני השכינה שנאמר אני בצדק אחזה פניך. ר"א יהיב פרוטה לעני ומצלי אמר אני בצדק אחזה פניך. ואמרינן נמי הנותן צדקה לעני זוכה ומקבל פני השכינה. שנאמר כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנימו. ואפשר שלזה אמרו בכתובות פ' מציאות האשה תנא חייא בר רב מדפתי כל המעלים עינו מן הצדקה כאלו עובד פ"ז. כתיב הכא השטר