מטה משה קצ

יום רעה ראה היאך תעשה חסד עמו ולהצילו ממנה. כך היתה אמו של ר' תנחום בר חייא ביום שהיתה לוקחת ליטרא בשר היתה לוקחת שתים אחת לו ואחת לעניים וביום שהיתה לוקחת לו אגודה של ירק היתה לוקחת שתים אחת לו ואחת לעניים. גדולה ג"ח יותר מתלמוד תורה כדגרסינן במסכת ע"ז ת"ר כשנכנס ר"א בן פרטא ור' חנניא בן תרדיון למינו' אמר ר"א לר' חנניא אשריך שנתפסת על דבר א' אוי לי שנתפסתי על ה' דברים א"ל ר' חנניא בן תרדיון אשריך שנתפסת על ה' דברים ואתה ניצול אוי לי שנתפסתי על דבר א' ואיני ניצול. שאתה עסקת בתורה ובג"ח ואני לא עסקתי אלא בתורה בלבד כדרב דאמר רב כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה. שנאמר ימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא כהן מורה ולא תור' מאי ולא תורה אמר רב הונא כל העוסק בתורה בלבד ובנ"ח לא עסק דומה כמי שאין לו אלוה. דבר גדול ארז"ל בג"ח שכל העוסק בג"ח עושין חסד עם זרעו אחריו. ולמדנו מיהונתן בן שאול בשביל שעשה חסד עם דוד ולמד עליו זכות לפני שאול אביו שנאמ' למה יומת מה עשה. גמל דוד חסד עם מפיבושת בן יהונתן אחרי מות אביו שנאמר ועבדת לי את האדמה ויהי לבן אדוניך לחם ואכלו ומפיבושת אוכל על שלחנו כאחד מבני המלך. ובעבור שסילק דוד החסד ממפיבושת נסתלקה המלכות מרחבעם בן שלמה ולא נשאר לו מלכות אלא על שבט יהודה דתני' למה תרבה עוד דבריך אתה וציבא תחלקו את השדה. בשעה שאמר דוד אתה וציבא תחלקו את השדה יצאתה בת קול ואמרה רחבעם וירבעם יחלקו המלכות

גדולה גמ"ח שגזר דין ושבועה נקרע בזכותה. כדגרסינן במסכת ר"ה פ' ארבע ראשי שני' הם א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו נקרע שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם אמר רבא בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה ובג"ח. רבא ואביי מדבית עלי קאתי. רבא דעסק בתורה חיי ארבעין שנין. אביי דעסק בתורה ובג"ח היי שתין שנין. ובזכות ג"ח שאדם עושה מוחלין לו כל עונותיו שנאמר בחסד ואמת יכופר עון. פעם א' היה ר' יוחנן בן זכאי מהלך בירושלים ור' יהושע אחריו ראה בית המקדש שהיה חרב אמר ר' יהושע אוי לנו על חורבן הבית שהיו מתכפרין בו עונותינו. א"ל רבי יוחנן בני אל ירע לך יש לנו כפרה אחרת כמותה ואיזו זו ג"ת שנאמר כי חסד חפצתי ולא מזבח ושכרה הרבה מאד כדגרסינן בפ"ק דב"ק אמר ר' יוחנן משום רשב"י מ"ד אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור כל העוסק בתורה ובגמ"ח זוכה לנחלת שני שבטים. ואין זריעה אלא צדקה דכתיב זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד. ואין מים אלא תורה שנא' הוי כל צמא לכו למים. משלחי רגל וגו' זוכה לנחלה כיוסף דכתיב בכור שורו הדר לו. וזוכה לנחלה כיששכר דכתיב יששכר חמור גרם. וא"ד אויביו נופלים לפניו כיוסף דכתיב בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ. וזוכה לבינה כיששכר דכתיב בי' ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל. וגרסינן נמי בפ"ק דע"ז אר"י מ"ד אשריכם זורעי על כל מים וגו'. אשריהם ישראל בזמן שעוסקים בתורה ובמצות ובג"ח יצרם מסור בידם ולא הם מסורים בידו שנאמר אשריכם כו'. ובזכות ג"ת נותן הקב"ה צדקה ושלום בארץ שנאמר חסד ואמת. נפגשו צדק ושלום נשקו

חלק שני במעלת הצדקה

פרק ראשון

באורח צדקה חיים ודרך נתיבה אל מות. שלמה המלך ע"ה בא לפרסם בכתוב הזה על שבח מדת הצדקה כי בשמרם עקב רב וימים על ימי המחזיק בה תוסיף. והנה היא תשועת הנפש והגוף והיא העולה על משפט מערכת הכוכבים. שהרי בידוע כי חיי האדם נגזרים הם כפי משפט המערכה. ומעיד על זה מה שכתוב או יומו יבא כלומר יתקרב זמנו ויומו האחרות. וכן ויקרבו ימי דוד למות הן קרבו ימיך למות ואין ענין קריבה אלא על עת הנגזר. ואף עפ"י שמערכת הכוכבים מחייבת היום ימי האדם נגזרים. יש על כח המערכה כח עליון כפי השכר והעונש להוסיף על הנגזר. כמו שהוסיף לחזקיה שנאמר הנני יוסיף על ימיך ט"ו שנה. ולקצר מן הנגזר כמו שקצר מן יהורם בן אחזיה בעונש שדרש בחליו לע"ז. שכן אמר לו המבלי אין אלהים בישראל לדרוש בדברו כה אמר ה' יען אשר הלכת לדרוש בבעל זבוב אלהי עקרון לכן המפה אשר עלית שמה לא תרד ממנה כי מות תמות. וע"ב אמר שלמה כי הצדקה היא מדה עליונה ועצומה כחה גדול ופריה חיים. זהו שאמר באורח צדקה חיים כלומר תוספת חיים על הנגזר. וכמו שדרשו רז"ל בבנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה באה לפניו אשה בשני בצורת אמרה לו ר' פרנסני אפר לה העבודה שאין בקופה של צדקה כלום אמרה לו אם אין מפרנסני הרי אשה ושבעה בניה מתים עמד ופרנסה משלו לימים חלה בנימין הצדיק ונטה למות אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע אתה אמרת כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא ובנימין הצדיק שקיים אשה ושבעה בניה ימות בשנים מועטות תנא הוסיפה לו כ"ב שנה. ודרך נתיבה אל מות כלומר וכיון שכן בטוח הוא כי בדרך נתיבה לא ימצא מות כי כל הדורך נתיבה לא יראה מות קודם הנגזר וקודם זמנו לא ימות. וכענין שכתיב וצדקה תציל ממות. כלומר שהיא מגינה עליו שלא ימות קודם זמנו כי מאחר שהצדקה היא מוסיפה על הנגזר כ"ש שתגינ' ותקרב הימים על הנגזר ולא ימצא מות קודם בא זמנו

גם מגינה לבטל כל גזירה כדגרסינן בפ"ק דר"ה א"ר יצחק ארבע' דברים קורעים גזר דינו של