מטה משה קפט

שלא יגע בשום עול וחמס. וישמור עצמו שלא יבא ויגלגל שום נזק בגוף חבירו או שום הפסד בממונו על ידו אפי' בגרמ'. ויהא בקי בכל מיני מוסר הנהגת המדות עם כל אדם ויברך את הש"י על כל החסדים שעושה עמו ועם אנשי ביתו בכל יום. ועל זה אמרו במסכת בבא קמא פ' המניח את הכד אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין. ואמרי לה מילי דאבות. ואמרי לה מילי דברכות. כלומר בדברי נזיקין ישמור עצמו מכל דברי נזיקין שלא יבאו על ידו. ובדברי הכתובים במסכת אבות יקנה וילמד כל מוסר וכל מדות טובות. ובדברי ברכות ישבח ויודה לאל יתברך המזמין לו כל צרכו עושה עמו חסד והיא ילמוד לעשות חסד עם בריותיו כיון שהכל שלו. וההפרש שיש בין חסד לצדקה הרמב"ם ז"ל פירשו בחבורו הנקרא מורה נבוכים בפ' נ"ג מהחלק הג' ואמר שחסד ענינו ההפלגה. כאיזה דבר שמפליגין בו ושמשו בו בהפלגת מילות הטוב יותר. ר"ל כי לשון חסד מורה על דבר שהוא יותר מן הראוי לטובה או להפך. אבל ברוב אינו כתוב אלא על טובה יתירה

ועוד אמר וידוע שג"ח הטוב כולל ב' ענינים. הא' מהם לגמול הטוב למי שאין לו חק עליו כלל והב' להטיב למי שהוא ראוי לטובה יותר ממה שהוא ראוי. ורוב שימוש ספרי הנבואה במלת חסד הוא בהטבה למי שאין חק עליו כלל. ועל זה כל טובה שתגיע מאתו ית' תקרא חסד אמר חסדי ה' אזכיר ובעבור זה המציא' כלו. ר"ל המצאת הש"י אותו הוא חסד אמר עולם חסד יבנה ענינו בנין עולם חסד הוא. ואמר ית' בסיפור מדותיו ורב חסד. ומלת צדקה היא נגזרת צדק והוא היושר. והיושר הוא שהגיע מכל בעל חק לחקו ולתת לכל הנמצא מן הנמצאים כפי הראוי. ועל זה הדרך מה שאדם נותן ממונו לעני הדחוק בפרנסתו שהוא מחויב עליו נקרא צדקה. אבל מה שהדם נותן מממונו יותר מהראוי לו. וגם למי שאינו עני כ"כ אלא שאינו יכול עתה להתפרנס משלו. וגם מה שאדם מסוי' מגופו לחבירו. וגם לעשיר ולחולה ולחתן ולמת או לכל מי שאינו מחויב בעשייתו נקרא חסד. לפי שהיא צדקה הנעשית במדת חסד בלי שום חיוב וג"ח היא גדולה ממצות הצדקה. כדגרסינן בפ' לולב וערב' א"ר אליעזר גדולה ג"ח מן הצדקה שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד. אם אדם זורע ספק אוכל ספק אינו אוכל קוצר ודאי אוכל. ואמר ר"א אין צדק' משתלמת אלא לפי ג"ח שבה שנאמר זרעו לכם לצדקה וגו'. פירש אלא ג"ח שבה. הנתינה היא הצדקה. והטורח הוא החסד כגון מוליכ' לבית' או טרח שתעלה לו להרבה. כגון נותן לו פת אפויה או בגד ללבוש או מעות בעת שתבואה מצויה שלא ילכו מעות לאיבוד זהו חסד שנותן לבו ודעתו לטובתו של עני בנאמר זרעו לכם לצדקה הצדקה היא הזריעה שזורעה כדי לקצור לקבל שכר. וקצרו לפי חסד תקבלו השכר לפי החסד שבה. ת"ר בג' דברים גדולה ג"ח יותר מן הצדקה. שהצדקה בממונו. ג"ח בין בממונו בין בגופו. צדקה לעניים. ג"ח בין לעניים בין לעשירים. צדקה לחיים ג"ח בין לחיים בין למתים. ואמרינן נמי התם א"ר חנינא בר פפא כל אדם שיש עליו חסד בידוע שהוא ירא שמים שנאמר וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו. ובעבור שהמלמד לאחרים לשם שמים עושה עמהם חסד אמרינן שם עלה אמר ר"א מ"ד פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה. וכי יש תורה של חסד ותורה שאינה של חסד. ללמוד זו היא תורה שאינה של חסד. ללמוד וללמד זו היא תורה של חסד. וגרסינן בויקרא רבה (סדר בהר) ר' סימון בשם ר"א אומר ד' שטין מי שעושה חסד אפי' עם מי שאינו צריך חסד. אברהם עם מלאכי השרת דכתיב והוא עומד עליהם וכי היו אוכלין אמר ר' יוחנן נראין כאלו אוכלין והראשון ראשון מסתלק מה פרע לו הקב"ה לו ולבניו המן והבאר והשליו וענני כבוד מקיפים עליהם. והלא דברים ק"ו ומה מי שהוא עושה חסד עם מי שאינו צריך לו פרע לו כך הקב"ה שכרו. מי שהוא עושה חסד עם מי שהוא צריך על אחת כמה וכמה. ור' סימון בשם ר"א אומר שטה אחרי ומה עם עמון ומואב לפי שלא עשו חסד עם ישראל דכתיב על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים וכי צריכי' היו והלא כל אותן מ' שנה שהיו במדבר היה המן יורד והבאר עולה וענני כבוד מקיפין עליהם. אמר ר"א דרך ארץ הכא מן הדרך מקדימין לו מאכל ומשתה. ראה מה פרע לו הקב"ה לא יבא עמון ומואב בקהל ה'. והלא דברים ק"ו ומה מי שאינו עושה חסד עם מי שאינו צריך פרע לו הקב"ה כך. מי שאינו עושה חסד עם מי שצריך חסד על אחת כמה וכמה. רבי סימון בשם ר"א אומר שטה אחרי מי עושה חסד עם מי שחייב לו כיתרו עם משה דכתיב ויאמר אל בנותיו ר"א אומר יתרו עשה חסד עם משה דכתיב למה זה עזבתן את האיש קרחן לו ויאכל לחם. וא"ר סימן אין כאן חסד בשכרו נתן לו ובשכרו האכילו דכתיב גם דלה דלה לנו מתי פרע לו הקב"ה. ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי אמר בימי שאול דכתיב ויאמר שאול אל הקני לכו סורו רדו מתוך העמלקי פן אוסיפך עמו ואתה. עשית חס עם כל בני ישראל. וכי עם כל בני ישראל עשה חסד יתרו והלא עם משה בלבד עשה. אלא ללמדך שכל מי שעושה חשד עם אחד מבני ישראל מעל' עליו הכתוב כאלו עשה חסד עם כל בני ישראל והלא דברים ק"ו ומה מי שעושה חסד עם מי שהוא חייב לו ראה מה פרע לו הקב"ה שכרו. מי שעושה חסד עם מי שאינו חייב עאכ"ו. ר' סימן בשם ר"א אמר שטה אחרי מי שעושה חסד עם מי שצריך חסד כבועז עם רות דכתיב ויאמר לה בועז לעת האוכל גשי הלום ואכלת מן הלחם וגו'. א"ר יונתן מכאן שהחומץ יפה לשרב ויצבט לה קלי קליל זעיר בראשי אצבעותיו. והכתוב אמר ותאכל ותשבע ותותר א"ר אתיליף מינה תרתי. או שרתה ברכה בידו של אותו צדיק או במעי של אותה צדקת

וחייב אדם לשמח עם חבירו ביום שמחתו ובהשפעת טובו. וביום צרתו צריך שישתתף עמו בצרתו וישתדל להצילו ממנה כדגרסינן בפסיקתא ביום טוב היה בטוב. א"ר תנחום בר חייא ביום טובתו של חבירך היה עמו בטובה. וביום רעה ראה. אם נזדוג לחבירך