מטה משה קפח

סימן נ"א. אך אם אין בעיר אלא האבל עם אחר חייב לשלוח לאבל כדי לקיים משלוח מנות. אלא א"כ מחל האבל על מנתו

תתריט עניין קריאת הלל גרסינן בגמרא א"כ הלל נמי נימא א"ר יצחק לפי שאין אומרים הלל על הנס שנעשה בחוצה לארץ. מתקיף לה רב נחמן והרי נס דיציאת מצרים נס העשויה בחוצה לארץ וקאמרי הילולא. התם כדתניא עד שלא באו לארץ הוכשרו כל הארצות לומר בהן שירה משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר בהן שירה. רב אמר קריאותה זו הי' הילולא. מתקיף לה רבא מי דמי התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה. הכא מאי נימא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן. הלכך לא אמרינן הילולא בפורים

תתרכ אם יש מילה בפורים מלין בין קריאת התורה לקריאת מגלה וכן נהג מהרי"ל משום דכתיב במגלה ליהודים היתה אורה ואם לא מלוהו קודם לא היה בכלל יהודי. וגם כתיב בה אורה וששון אורה זו תורה שנאמר ותורה אור וששון זו מילה שנאמר שש אנכי על אמרתיך ודרשינן ויקר זו תפילין. לכן נ"ל שלא לחלוץ תפילין עד אחר קריאת מגלה: תתרכא כתב הרשב"א שאלת אם מותר לישא אשה בפורים מסברא שהוא מותר דושמחת בחגיך כתיב בחגיך ולא באשתך אבל בכורים מותר ועוד דה"ל חד יומא ומשום חד יומא לא משהי אינש נפשיה וכמ"ד משום פריה ורביה. ובענינים אלו הולכין בהן להקל דמדרבנן הם

תתרכב יום י"ד וט"ו שבאדר הראשון אין נופלין על פניהם ואין אומרים למנצח. ואסור בהספד ותענית. ויש אומרים שחייב להרבות משתה ושמחה בי"ד שבאדר הראשון ואין נוהגין כן מכל מקום ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים וטוב לב משתה תמיד

תתרכג בעיבור רגילין לקבוע תענית לסימן שובבי"ם פירוש “שמות “וארא “בא “בשלח “יתרו “משפטים וי"א גם ת"ת “תרומה “תצוה. וממהר"י בצלאלש שמעתי גם כו"ף פי' “כי תשא “ויקהל “פקודי. וכל יום ה' מתענין וקורין פ' השבוע שחרית ואומר שומר ישראל. ובמנחה ויחל ודרשו ולכך מתענין לפי שהשנה ארוכה ויש יותר מחצי שנה בין בה"ב שמתענין אחר סוכות לבה"ב שמתענין אחר פסח מהר"ש

ובזה נשלם עמוד העבודה ועתה אתחיל בעמוד השלישי להביעה מדבר בצדקה ורב להושיעה

עמוד גמילות חסדים פרק ראשון

עמוד גמילות חסדים פרק ראשון

אחד מהעמודים שעומד עליהם הארץ ויושביה היא גמילות חסדים עם כל אדם. כמו ששנינו בפ' קמא שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. וגרסינן בפרקי ר"א אמר להם הקב"ה למלאכי השרת בואו ונגמול חשד לאדם ולעזרו שעל מדת ג"ח העולם עומד שנא' אמרתי עולם חסד יבנה. ואמר הקב"ה חביב לפני ג"ח מזבחי' ועולות שהן מקריבין לפני על גבי המזבח שנאמר כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלהים מעולות. ועוד גרסינן בפרקי ר"א פי"ז ג"ח מאין אנחנו למדים מהקב"ה שהוא בעצמו גמל חסד למשה ואהרן וקברן בידו ואלמלא הדבר כתוב א"א לאומרו שנאמר ויקבר אותו בגיא. רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר לא על משה בלבד גמל הקב"ה חסד אלא אף על אהרן כשעלה על הר ההר היו מרננין כל שבטי ישראל הניחו את אהרן בהר ההר וירדו להם ולא האמינו שגוע לגמול לו חסד. מה עשה הקב"ה נטל ארונו של אהרן והעביר אותו מעל המחנה וראו כל ישראל ארונו של אהרן פורח באויר והאמינו כי גוע וגמלו חסד עמו שנאמר ויראו כל העדה כי גוע אהרן וגו' למשה לא גמלו חסד אלא אנשים בלבד שנאמר ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב. ולאהרן גמלו לו חסד האנשים והנשים והטף שנאמר ויבכו את אהרן כל בית ישראל. ומצינו שהתורה תחלתה ואמצעיתה וסופה ג"ח. כדאיתא במסכת סוטה ובתנחומא. תחלתה ג"ח דכתיב ויעש אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור. באמצעית' וירא אליו לבקר את החולה. ויברך את יצחק זו ברכת אבלים. וסופה דכתיב ויקבור אותו בג"י וראיה דבר בג"י בגימטריא י"ה

והיא אחד משלשה סמנים שזרע ישראל הקדושים נכרים בהם כדגרסינן ביבמות בפרק הערל ג' סמנין יש באומה זו ביישנים רחמנים גומלי חסדי'. רחמנים דכתיב ונתן לך רחמים ורחמך והרבך. ביישני' דכתיב למען תהיה יראתו על פניהם לבלתי תחטאו גומלי חסדים דכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגו'. מי שיש בו ג"ח הוא מזרעו של אברה' אבינו ואוהב את מדותיו שהיה בו מדת חסד כדגרסינן במסכת כלה פרק כיצד מרקדין דרש רבא כל מי שיש בו ג' מדות הללו בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו רחמן וביישן וגומל חסדים ' בשלמא גומל חסדים דכתיב תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. ביישן נמי כדדריש רבא דדריש רבא הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את ולא עד עכשיו. אלא רחמן הא אברהם לא רחים על בריה. היינו רבותי' דאברהם להודיע חבתו בהקב"ה. וג"ח היא אחד מהדברים ששכרם בעה"ז ובעה"ב. כדתניא במסכת פאה פרק קמא תניא אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעה"ז והקרן קיימת לעה"ב. ואלו הן כבוד אב ואם וגמילות חסרים כו'. והרוצה ליכנוס במדת החסידות ורוצה לידבק במדה הנקראת ג"ח. יעשה לכל אדם לפנים משורת הדין כדי