מטה משה קפו

פורים מחזירין אותו כן פסק מורי הגאון ז"ל בתשובתיו בשם גדול בדורו מהר"ר יעקב פולק. ואם חל פורים ביום ו' אוכלין סעודת כורים שחרית ולא בערב אחר מנחה כי אין להפסיק בע"ש בין מנחה לערבית מפני כבוד שבת וגם שלא לקלקל סעוד' של שבת. ומהר"ר איסרל"ן ז"ל כתב שהוא ורבותיו נהגו בכל השנים עיקר סעודה שחרית

התריב מצוה להרבות בסעודת פורים וצריך שישתכר עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי מימרא דרבא בפ"ק דמגלה. וכתבו התוספת דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל הרשעים ברוכים כל היהודים. וכ"כ הר"ן כלומר דאי בין ארור המן לברוך מרדכי לחוד אפילו שתה טובא לא טעי ביה. ובגי' מיימוני דהאי מימרא למצוה קאמר ולא לעכב וכן השיב מהר"י מולן ז"ל בתשוב' וז"ל הא דאמר רבא חייב אינש לבסומי ודאי מצוה בעלמא הוא. והכי משמע לישנא חייב אדם ולא קאמר דסעודת פורים הוי דינא הכי דימי משתה כתיב ואיכא משתה בלא שכרות תדע דלרב יוסף יליף מינה שאסור בתענית מכלל דנפיק בלא שכרות ובסומי כולי האי. וכן אמר מהר"ש דלמצוה קאמר ולא לעכב עכ"ל. ובקובץ מהרי"ל אני שאלתי אמ"ץ א"כ הוא צריך להשתכר ביותר והשיב לו דבספר אגודה פי' ר"ל ברוך מרדכי וארור המן שוין בגימ' ואפילו שתוי דאינו שיכור כל כך בקל הוא טועה בחשבון. והאבודרהם כתב וז"ל ובעל המנהגים כחב ונראה בעיני שפיוט היה שעל הבית האחד עונים ארור המן ועל הבית אחד עונים ברוך מרדכי וצריך צילותה שפעמים שאין אדם מתכוון וטועה. והר"י עשה פיוט בדוגמא זו או שמא מפני שלא היו רגילין לשתות יין כדאמרינן בירושלמי רבי יונה שתי ד' כסי בלילי דפסחא וחזיק רישיה מדפסחא ועד עצרת. רבי יודא ברבי אלעאי שתי ארבע כסי וחזיק רישיה עד החג. וע"כ היו מתבסמין ומרגישין במעט יין. אבל אנחנו שרגילין בו ואין אנו משתכרין מהרה אין לשתות יין כ"כ ע"כ

וא"ת היאך יחייבו חכמים להשתכר בכורים והלא בכמה מקומות בתורה מזכיר שהוא מכשול גדול השכרות כמו נח ולוט. וי"ל מפני שכל הנסים לישראל בימי אחשורוש היו ע"י משתה כי בתחלה נטרדה ושתי מן המלכות ע"י משתה היין. שנאמר ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אמר להביא ושתי וגומר. ובאה אסתר תחתיה ע"י משתה שנאמר ויעש המלך משתה גדול לכל שריו ועבדיו את משתה אסתר וגומר. וכן עניין המן ומפלתו ע"י משתה היין היה. לכן חייבו להשתכר בפורים מפני שבא הנס בעבור משתה יין שעשתה אסתר. ועתה יהיה נזכר הם הגדול בשתיות היין. והכלבו כתב לא תשתכר שהשכרות אסור גמור הוא ואין לך עברה גדולה מזו שהיא גורמת לגלוי עריות ולשפיכות דמים ולכמה עבירות זולתן. אך ישתה יותר מלמודו מעט כדי שירבה לשמוח ולשמח האביונים וינחם אותם וידבר ש לבם וזו היה השמחה השלמה עכ"ל. גם הרמב"ם כתב ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו ולא כתב עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. וכתב עוד וז"ל מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות איש לרעהו שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים שהמשמח לב האומללי' האלה דומה לשכינה שנאמר להחיות לב נדכאים עכ"ל. ואף אותם המשתכרים יהיו כל כוונתם לשם שמים כדי לזכור הנס שבא במשתה היין. ולא כאותה המשתכרים כדי למלאות גרונם כאשר ראיתי רבים בני אדם אשר המה ביין שגו פקו פלילי' ומרבים בימי הכורים האלה לעשות שחוק וקלות ראש ואינם חוששים להתפלל בימים האלה ואדרבה מרימים קולות בשעת התפלה לקריאת מגלה ומערבבים החזן עד כי קולו לא ישמע גם באכלם לבם ועיניהם שם על מעדניהם ולא נשאו את ראשם לא הביטו העולם העליון אשר ה' אלהי ישראל בא בו. ולא יחושו לא על נטילת ידים. ולא על ברכת המוציא. ולא על בהמ"ז. עד כי נדמה לרוב המון שבשני הימים האלה הותר לכל אדם לפרוק עול תורה מעליו ומצות. וכל המרבה להיות משוגע הרי זה משובח. וכל זה הוא בלי ספק רע ומר והוא עון פלילי כי לא הותר לנו רק שמחה לא שחוק וקלות ראש. וכל המבטל תפלה ואינו שומע מקרא מגלה מלה במלה הרי זה חוטא ומתחייב בנפשו ואי אכשר לכל אשר בשם ישראל יכונה לפרוק מעליו עול מלכות שמים אפי' שעה אחת ולא מצינו לראשוני' שהיו מתעסקים בקלות ראש בפורים ח"ו אבל בדברי מצוה היו מתעסקין כמו שאמרו רבותינו ז"ל בסנהדרין מכדי מפוריא לפסחא תלתין יומין ובכורים דרשינן בהלכות הפסח כו'. הרי שביום הכורים היו דורשין בהלכות פסח

והנה ביום ט"ו נצטוו לישב בכל עיר להזכיר לכל אדם לתת מחצית השקל. גם מהרי"ל היה כותב תשוב' על שאלות בפורים ולא היו חס ושלום מבטלים שמחת כורים. אבל זה דרכם היו מתפללים תפלתם בבה"כ בכל דיני תכלה ובכוונה הראויה כבכל שאר הימים. והיו שומעים קריאת מגלה מלה במלה מכי החזן ולא משיחים אפילו שיחה קלה. והיו מחלקין צדקה איש כפי מסת ידו בשמחה ובטוב לב. והיו הולכים לבתיהם והיו אוכלין ושותין ומדקדקים בנטילת ידים ובברכת המוציא ובבהמ"ז שמחים בזכרם את כל הנסים אשר עשה ה' לאבותינו. ומשבחים לשמו הגדול אשר בכל דור ודור מפליא חסדו עמנו ושמחים בת"ת כמו שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב. וקודם כל שמחה מטיילים בשמחת לימוד תורה כדדרשינן ליהודים היתה אורה זו תורה ושמחה כלו' אח"כ שמחה. וחוזרין ומתפללין בכוונה ובשמחה וכי יחזרו לקרות המגלה ישמעו בכוונה ובלי הפסק שום שיחת חולין ח"ו והכל בעבודת ה' וביראתו כמו שאמר עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה. וכל היוצא בעקבי הרעים לעשות את כל המעשים האלה ע"פ דרכ' כמוה' יהיו צאצאי מעיו וכל אשר חפץ ה' בידו יצליח. וה' הוא האומר אליך. לך אכול