מטה משה קפה

לא יצאו ידי חובתן שהרי קראו אותם על פה וכן מנהג עכ"ל. והרשב"א כתב בתשובת אני אומר שכל מי שתופס בידו מגלה שאינה כשרה לקרות בה פי' לקרות בה עם השליח ציבור גריעי טובא משני' שקראו אותה מפני שנותן דעת בקריאתו באותה מגלה ע"כ הרי כתב בהדיא דיפה שתיקתו מדיבורו לקרות ממגלה שאינה כשירה. ומה שאנו קוראי' בחומשים בעת קריאת החזן. על קריאת השליח ציבור אנו סמכינן וקורין בחומשים משום דאז טפי יכול לשמוע מלה במלה כמו שכתב הרא"ש בתשובה הביאו הטור סימן נ"ט. אך אותם הקוראים בחומשים בעת קריאת החזן אל יגביהו קולם. רק קול דממה דקה ישמע דאם יגביה קולו שמא יתן לב השומע לזה שקורא בחומש ולא לקריאת החזן. וצריך לגעור במי שעושין כך כמו שכתב באורחות חיים נהגו לגעור במי שמסייע להחזן על פה. וכ"כ הכלבו וז"ל מנהגו לגעור במי שמסייע אל החזן בעל פה. והטעם שמא השומע יתן לב לקריאתו שהוא בעל פה ולא לקריאת החזן ע"כ

תתרב ואם קראה סירוגין פי' שפסק בה ושהה ואח"כ חזר למקום שפסק אפי' שהה כדי לגמור את כולה יצא ואפי' סח בנתיים. ומיהו אין להפסיק בדברים בטלים וגוערים במי שסח בנתיים. וגם לא יפסיק רק כדי נשימ' בין באמצע פסוק בין בין פסוק לפסוק משום דחייב לקרות כאגרת. וצריך לומר עשרת בני המן ועשרת. בנשימה אחת. ויהיב טעמא בגמ' משום דכולן בהדי הדדי נפקין נשמתייהו. ולכתחלה נוהגין לומר בנשימה אחת חמש מאות איש ואת פרשנדתא כו' עד עשרת. והמנהג הזה הוא נפלא בעיני הג"ה מיימוני שכתב שהרי הטעם משים דכולהו בהדי הדדי נפקן נשמתייהו וזה לא היה אלא בי' בני המן. וחמש מאות איש לא שייכא בהאי טעמא ע"כ. וכבר נתעורר על זה ג"כ בעל רוקח ונתן טעם לדבר משום דאי בני המן היו שרי נ' על אותן ה' מאות איש כל א' היה שר ופקיד על נ' עכ"ל. ואם קבלה היא נקבלנה בסבר פנים. וכתבו התוספת דהיינו דווקא לכתחלה אבל בדיעבד אם הפסיק ביניהם יצא

תתרג ונוהגים לומר ד' פסוקים של גאולה בקול רם וכתב התניא דאינו לא חובה ולא מנהג אלא שמחת תינוקות וקולות לפניהן כדי שישמחו. וגם בראותם שנוי בזה שואלים מה זאת ומתוך כך אתה בא לספר גבורותיו של הקב"ה למען ישמחו ולמען ילמדו ליראה אותו כל הימים

תתרד ומנענעים המגלה כשאומרי' האגרת הזאת וכן בס"ת כשאמר ונתן לנו את תורתו ובברכה אחרונה כשאומר תורת אמת

תתרה ואח"כ גוללה ומברך הרב את ריבנו כו'. ופ"א התחיל החזן הברכה קודם שגללו וגער בו מהרי"ל עד אשר ברכו כולה והניחוה אצל הקורא על המגדל ואז הזקיקו לחזור להתחיל ולברך

תתרו כתב באורחות חיים כשמזכיר הקורא שם המן ובניו מנקשים התינוקות באבנים או בלוחות עץ שבידם וכתוב בהם שם המן ובניו וע"י הניקוש הם נמחקים. ולמנהג הזה יש שורש בהגדה דאמרינן כי מחה אמחה את זכר עמלק אפי' מעל העצים ומעל האבנים “מחה “אמחה בגימ' “זה “המן לכן אין להלעיג על המנהגות כי לא לחנם נקבעו והמנהג הזה נוהגים בצרפת ובפרובינצא ונותני' טעם ע"ש ושם רשעים ירקב וסמן לדבר והיה“ אם“ בן“ הכות הרשע ס"ת המן

תתרז הקורא לחולה וליולדת אעפ"י שכבר יצא בב"ה מברך לפניה ולאחריה אעפ"י שאין מניין. אבל אין לברך שהחיינו הואיל וכבר יצא מהר"י ויי"ל

תתרח כתב בתרומת הדשן מי שהוא אנוס קצת שלא יכול לילך לבית הכנסת לקריאת המגלה וצריך להמתין עד לאחר שקראו הקהל וקשה עליו לישב כ"כ בתענית. יכול לשמוע קריאתה מבע"י לאחר תפלת ערבית מפלג המנחה ואילך דהיינו שעה ורביעי קודם הלילה: תתרט מגלה בזמנה ביחיד ושלא בזמנה בעשרה. ופר"ש שלא בזמנה כגון כפרים המקדימים אין קורין אותה אלא בעשרה דבעינן פרסומי ניסא. וכתב הר"ן דלא נהירא דבימי רב ורב אסי כבר בטלה הקדמת הכניסה. אלא שלא בזמנה כשחל י"ד לבני עיירות או ט"ו לבני כרכין בשבת שמקדימין וקורין בע"ש ע"כ. ומ"ש כשחל י"ד לבני עיירות לפום ריהטא לא דק דאלו י"ד לעולם לא יבא בשבת כמו שכתב הטור א"ח סימן תרפ"ח. והנכון בעיני דשלא בזמנה היינו מי שיצא בשיירא או דנפיק בספינת' ואינו יכול לקרוא בי"ד קורא אותה בי"א בי"ב בי"ג כמו שכתב הטור בסימן הנ"ל. וכ"כ הרוקח והמרדכי פ"ק דמגלה וכ"כ בהגהות אשיר"י בשם א"ז וכן הוא כמנהגי מהרא"ט

תתרי שחרית אומר על הנסים בהודאה. וקורין בפ' בשלח ויבא עמלק שלשה גברי עד כוף הסדרא. אע"ג דאינו אלא ט' פסוקים כיון דסליק עניינה שפיר דמי כ"כ הטור א"ח סימן קל"ז. והאורחת חיים כתב פרשת עמלק ט' פסוקים ולא הוסיפו בו מלמעלה ולמטה מפני שאמר הקב"ה עמלק גורם להיות שמי וכסאי חסרים כך פרשיותיו חסרים וקורין המגלה ומברכין לפניה ולאתריה ומברכין שהחיינו דעיקר ביום דכתיב הימים האלה וא"א אשר הניא

תתריא במנחה מתפללין על הנסים. ואח"כ אוכלין סעודת כורים ומתחילין לאכול הרוב ביום ואם משכ' סעוד' בליל' כתב הרא"ש ז"ל שא"א על הנסים. אבל הגהות מיימוני כתב בפ"ב דהלכות מגלה בשם הר"ם שצריך לברך על הנסים כדאשכחן רב צלי של שבת במ"ש וכ"כ בא"ח בשם הר"י מקור בי"ל. ומהר"ר איזק טירנא כתב מידי דהוה אסעודה שלישית של שבת שמשכה בלילה שמזכירין שבת ה"נ על הנסים הואיל והתחיל ביום ולא התפלל ערבית. ואם שכת על הנסים אף על גב דבתפלה אין מחזירין אותו בסעודות