מטה משה קפג

הכא אם ידליק של שבת ברישא יהא אסור להדליק של חנוכה אח"כ כ"כ בהג"ה וכן נוהגין. ומברכים אפי' מבע"י מהרא"י סימן ק"ב בתרומת הדשן. ובמ"ש כתב מהרא"י בסימן ס' מדליקין נר חנוכה קודם שמבדיל וכן הוא במנהגים. וטעמא דידהו דכל מה דמאחרין לצאת מן השבת טוב. וקשה בעיני הלא תדיר קודם וטעמא דידהו דמאחרים לצאת מן השבת הלא בזה שמדליק נר חנוכה מראה שהוא חול. ומאי שייך עוד לומר דמאחרין לצאת מן השבת והוי כטובל ושרץ בידו מראה שהוא מאחר לצאת מן השבת ומדליק נר שהוא אב מלאכה. ולא רציתי למעבד עובד' ואח"כ מצאתי בקובץ אחד וזה לשונו במ"ש היה מהרי"ל מבדיל ואומר זמירות של מ"ש ואח"כ היה מדליק נרות חנוכה כך מצאתי בהגהות בן מהרי"ל שהגיה והעיד על אביו שנהג כך. וכן מצאתי בתשובת להראב"ד והאגור כתב שמהרי"ל היה נוהג להדליק קודם הבדלה אבל הנכון להדליק אחר הבדלה ע"כ וכ"כ האבודרהם

תתקצג אמר מהר"ם שרבוי הסעודה שמרבים בחנוכה הם סעודות הרשות שלא קבעו' אלא להלל ולהודות לא למשתה ושמחה. ומורי הגאון ז"ל כתב דמצוה לשמוח ומשום הכי קראו י"ט והם ימי שמחה וכן פסק הרמב"ם והמרדכי ארוך ואנו נוהגין לזמר זמירות ושבתות בסעודות שמרבים בהם והוי סעודת מצוה לדעת כולם. וכן מצאתי בהגהות מרדכי שיש קצת מצוה וז"ל אני י"ט הכותב קבלתי סימן אחר בפרשת ויהי מקץ וטבוח טבח והכן החי"ת מטבח“ והתיבה והכ"ן הם אותיות חנוכה. וסמך לסעודות שעושים בחנוכה. ואותיות טבו"ח טב"ח בגימטריא מ"ד כמו הנרות ע"כ

תתקצד נוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות. וכתב רא"ש ז"ל הטעם כדי להכיר שאסור להשתמש לאורה. ועוד שמא יכבה נר אחת שמשתמשים לאורה וע"כ יכשלו להתמש לאורה. ולפ"ז המנהג שמענו שיש נשים שאין עושין מלאכה בכל שמנה ימים ומקום שנהנו איסור אין להקל. ונ"ל דדווקא הנשים החמירו על עצמם יותר מפני שהתשועה באה ע"י מעשה ידי אשה

תתקצה גומרין הלל כל שמנה ימי חנוכה ואומרים על הנסים בהודאה בתפלה ובבהמ"ז בברכת הארץ. וכתב בא"ח יוחנן הוא חשמונאי כמו שאמר בספר יוסיפו"ן. וי"א חשמונאי על דרך ואתו חשמנים והוא דרך גדולה. וכתב עוד שם י"א הרשעה בחירק הרי"ש והביאו לזה מה שמצאו בזכריה זאת הרשעה (פי' בעלת הרשעה) כי מלת רשעה הוא שם דבר כמו כי בערה באש רשעה אבל יותר טוב לקרות הרשעה בחטף פתח תחת הרי"ש על דרך הכתוב ביחזקאל מדרכו הרשעה והוא שם התואר. וא"ת למה אומר וזדים ביד עוסקי תורתך ולא אמר דבר והפכו כמו שאמר בכל האחרים. וי"ל כי דרך הפסוק לקח דכתיב זדים הליצוני עד מאוד מתורתך לא נטיתי ע"כ. וכתב הרא"ש והטור אם לא אמר אין מחזירין אותו. ומיהו אם נזכר באותו ברכה כ"ז קיא הזכיר את השם ש אפי' נזכר בין אתה להשם חוזר. וכתב הכלבו היינו כשסיי' אבל אם לא סיים כשיגיע להרחמן יאמר הרחמן עשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי מתתיה כו'

תתקצו ר"ח טבת מפקין ב' ספרי תורות וקורין באחת בפרשת פנחס. פ' ר"ח קודם דחנוכה. משום דר"ח תדיר וקודם וראייה דתדיר קוד' מפרשת פנחס שמפרש ומסדר תחילה קרבנות תמידין ואח"כ שבת ואח"כ ר"ח כו'. וששלהי הוריות במתני' מפיק מדרשות הקרא וכתב הרוקח פעם אחת שכת וקרא ארבע בפ' החודש שכא בחנוכה ואמר ר' אם לא היה הס"ת מבחוץ לא היינו צריכין לקרות החמישי בשל חנוכה דהא אמרינן אין משגיחין בחנוכה ופורים לקרות כל עיקר. כלו' אם לא יקרא כל עיקר אין לחוש אבל עכשיו שס"ת שני מבחוץ קורא עוד אחר וקורא בשל חנוכה. ולא יחזור ויקרא הרביעי שקרא כבר שלא מצאנו כן אלא כשקרא כהן במקום לוי עכ"ל א"ר יצחק נפחא ר"ח טבת שחל להיות בשבת מוציאין שלשה ספרי תירות וקורין ו' בעניינו של יום. השביעי קורא בתירה שנייה וביום השבת ובראשי חדשיכם. קדיש. ומפטיר קורא בתורה שלישית פ' חנוכה. ולפיכך מקדימין בדר"ח משום דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. ומפטיר בנרות זכריה ושמחי עד חן חן לה דממאי דסליק מיניה הקורא בתורה מפטרינן לפיכך פטיר בנרות זכריה ולא בשל ר"ח. ועוד משום פרסומי ניסא עדיף. וא"ת למה לא נאמר ג"כ תדיר קודם ומפטיר בשל ר"ח. וי"ל דהיכא אמרינן דתדיר קודם כשאפשר לקיים את שניהם כגון בקריאת הפרשיו' אבל בכאן ח"א לקיים את בניה' שאין קורין שני הפטרות. ולפיכך אמרינן פרסומי ניסא עדיף כ"כ האבודרהם. ואי מיקלע בתרי שבתות. שבת ראשונה מפטיר בנרות זכריה. שבת שנייה בנרות שלמה מן ויעש חירום. ואעפ"י דנרות שלמה קדימי והיה בדין לקרותן בשבת ראשונה. כיון דנבואת דזכריה הייתה על חורבן בית שני שבו היה נס חנוכה. קורין בו בשבת ראשונה כל 'בו. ופעם אחת אירע חתונה והפטירו ויעש חירום ולא של חתונה. ונראה למהרא"ק ז"ל להפטיר של חתן וכן איתא באור זרוע קטן. וצ"ל דמהרא"ק ז"ל לטעמיה אזיל שכתב שנוהגין להפטיר בשניה' אפילו בתרי נביאים כמו שנוהגין באתרא דמר בווינ"א דשירה וחתונה הפטירו ודבורה ושוש אשיש ולא חשו לתרי נביאי. אבל היכא דנהגו שלא לדלג מנביא לנביא נראה באין להפטיר רק בשל חנוכה. וכן משמ' ברוקח. שכתב בשבת ראשון מפטירין בשל חנוכה ולא של ר"ח ולא שוש אשיש. ומסתמא הוא הדין בשבת שנייה דסתמא אמרו אין שוש אשיש דוחה חנוכה ולא חילקו כן הורה מהר"ט ז"ל

ענין ארבע פרשיות

תתקצז לעולם אין אדר בא אלא בזבד"ו, פי' אדר הסמוך לניסן לעולם לא יבא כ"א בשבת או בשני או ברביעי או בששי בשבת