מטה משה קפא

להתחיל שהיא עיקר המצוה דבדידיה לחוד הוי סגי אי לא הוי בעי למהוי מן המהדרין. אבל מהר"ם מזוזה היה לו בפתחו וא"כ היה צריך להדליק בשמאל הכניסה. ואם כן נר הסמוך לפתח לעולם כנגד שמאלו. וא"ת א"כ מה צורך לטעם דכל פונות תיפוק ליה משום האי טעמא. י"ל דנפקא מינה אם היו הנרות מסודרים מצד הפתח לצד צפון שכנגד הפתח. כמו אם הפתח במזרח והנרות מסודרים ממזרח למערב שאז צריך להפוך פניו לדרום ולהתחיל בנר שסמוך לפתח ולא יהפוך פניו לצפון ויתחיל באותה נר משום דכל פונות כו'. וק"ל למדקדק וכדעת מהרא"י כן הוא דעת מורי הגאון ז"ל. וכתב ע"כ המדקדק יניח לאורכן בטפח הסמוך לפתח שאז כולן שוין בענין טפח הסמוך לפתח שכולן סמוכין בכניסת הפתח ואז ידליק משמאל לימין ויתחיל לברך לעולם בנר שמאלי ויפנה ויוסיף לימין ודו"ק. ומ"ש יניח לארכן בטפח הסמוך לפתח. רוצה לומר יניחם במזוזה בתוך חלל הפתח וכן הגיד לי הפה קדוש בעצמו והראה למש"ה באצבעו כזה ראה

תתקפ המדליק בליל ראשון מברך להדליק נר של חנכה ושעשה נסים ושהחיינו. וסימן לדבר עשה לך “שרף ושים אותו על “נס והיה כל הרואה אותו “וחי. ומכאן ואילך להדליק ושעשה נסים דנס כל יומא הוה. אבל שהחיינו אין לברך כל לילה אע"ג שבכל לילה מתחדש הנס לפי שכבר ברכנו אותו לילה ראשונה על השמן ההוא ואין בשמן מתחדש דבר אלא נעשה בו נס שהספיק א"ח. ונוסח הברכה כתב מורי ז"ל שלחנוכה מלה אחת ולא של חנוכה שתי מילות. ומצאתי כתוב שי"ל לזמן הזה הלמד בפתח משום ה"א שאחריו. וחברו בתרומה משוקדים בקנה האחד הבי"ת בפתח. ובפרשת ויקהל בקנה אחד הבי"ת בשב"א שאין ה"א אחריו ע"כ. ואני הכותב אומר אין יתרון לבעל הלשון הזה המדקדק בלשונו כך. שהרי מצינו כמה פעמים בתורה הפוך מדקדוקו. למשכן עצי שטים הלמ"ד בפתח ואין ה"א אחריה. למקצעות המשכן הלמ"ד בשב"א. מבית לכפורת ארון וגומר הלמ"ד בפת"ח. לפתח האהל בשב"א. יין לנסך בכת"ח. לשבעת הכבשים בשב"א. ואפי' בחד קרא בתתו מזרעו למולך לבלתי המית אותו לכן אין לנו לדקדק בדקדוק הלשון הזה ויותר נכון לומר לזמן בחירק מאחר דאמר הזה דפת"ח מורה על זמן המיוחד ומהו הזה דאמר אחריו

תתקפא ואין להדליק עד שיגמור כל הברכות כמו שעושים בקריאת מגלה ונטילת לולב דכולא בעינן עובר לעשייתן. ומיד אחר גמר הדלקת הנר הראשון שהוא עיקר יאמר הנרות הללו ויגמור הדלקתן בעוד שאומר הנרות כו'. ומה דאיתא במסכת סוכרים די"ל הנרות קודם שיברך שעשה נסים כתב מהרי"ל בחשובה סימן קמ"ה דאיכא למימר דמ"ס סבירא כמאן דאמר בירושלמי בשעת עשייתן ואנו אין לנו אלא תלמוד דידן דעיקר וכ"ש דאין מנהג פשוט לומר והיאך נפסיק בטפל לבין העיקר. והרב מורי הגאון ז"ל נוסח הנרות הוא הנרות הללו אנו מדליקין על התשועות ועל הניסים ועל הנפלאות שעשית לאבותינו על ידי כהניך הקדושים וכל שמונת ימי חנוכה הגרות הללו קודש הן ואין לנו רשות להשתמט בהן אלא לראותן בלבד כדי להודות לשמך על נפלאותיך ועל נסיך ועל ישועתיך לא תשנה ולא תוסיף ולא תגרע. והטעם מפורש וסימן ל"ו תיבות לבד הנרות הללו כאלו אמר הנרות הללו ל"ו הן ע"כ. ויש חסרון בספרו וצריך להיות לבד הנרות הללו אנו מדליקין דאי לאו הכי אין החשבון מכוון. או נאמר שיש תוספות בנוסח ואי אפשר להמלט מאחד משני דרכים אלו. ואף לפי זה יש מלה יתירה והייתי חושב אחד אינו מן המנין. עד שמצאתי בספרי דפוס בנוסח מורי ז"ל ושם לא היה כותב על הנסים ועל הנפלאות רק על הנסים והנפלאות ואז הוא מכוון ל"ו זולת הנרות הללו אנו מדליקין. ושמחתי כמוצא שלל ר"ב ונוסח הרא"ש הוא מ"ד תיבות כמספר נרות חנוכה עם השמשים

תתקפב נשים חייבות בנר חנוכה ומברכין אם אין לה בעל או אם אינו בעיר משום דאף הם היו באותו נס. וכתב הר"ן שגזרו היונים על כל הבתולות הנשואות שיבעלו להגמון תחלה וע"י אשה עשה נס. דאמרינן במדרש דבתו של יוחנן האכילו לראש האויבים גבינה לשכרותי וחתכ' את ראשו ועל זה נהגו לאכול גבינה בחנוכה עכ"ל

תתקפג אורח יכול להשתתף בפרוטה עם בעל רבית כדי שיברך עליו. ואם אשתו מברכת עליו בביתו אין צריך יותר. ואע"פ שמדליקין עליו בודאי בתוך ביתו אם הוא במקום שאין בו ישראל מדליק בברכות לפי שחובה הוא על כל אדם לראות הנרות הללו א"ח. ואם הוא בין היהודים ואינו רוצה לצאת בהדלקת אשתו שמדלקת עליו. בזה יש פלוגתא דרבוותא מהר"י מולי"ן בתשובה ומהרא"י בתרומת הדשן כתבו דאפ"ה יכול להדליק בברכות. ומהר"י קארו ומורי ז"ל הסכימו שאין לברך ומהר"ם בהגהותיו כתב דנוהגין לברך. ונראה דטוב לברך בלי הזכרת שם ומלכות

תתקפד ואסור להשתמש לאורן לא שנא תשמיש של קדושה כגון ללמוד ולא שנא שאר תשמישים אפילו תשמיש עראי בעלמא כגון לעיין מעות לאורם וכיוצא בו אסור. וצריך להוסיף נר אחד והוא נקרא שמש וכתב המרדכי פרק במה מדליקין דנוהגין לעשות השמש יותר גדול מהאחרים שאם בא להשתמש ישתמש לאותו הנר. ויש נוהגין לתוחבם למעלה מכל הנרות וסימן שרפי"ם עומדים ממעל ל"ו. והגהות מרדכי החדשות נתנו סימן להוספת שמש. נחש"ת נוטריקון “נר “חנוכה “שמש “תדליק. ולי הכותב נראה דיפה כיוון החכם שנתן סימן מלת נחשת. דאיתא בתנחומא זהב כסף ונחשת אילים מאדמים נחשת זה יון והרוקח כ' א"ת ב"ש נחשת טסבא בגימטריא יון

תתקפה נרות חנוכה שהדליק אחד בסתם לשם שמש ולא פירש איזה מהם שהיה