מטה משה קפ

סעודה בסוכה וחצי השאר בבית. יש ראייה למנהג' ממדרש תנחומא פרשת פנחס ילמדינו רבינו כו' עד ולמה התירו חכמים להפטר מן הסוכה בי"ט האחרון של חג. לא כל שבעה ימי החג מתפללין לטללי' ויום האחרון מתפללי' לגשמים ולכן נפטרי' מן הסוכה כדי שיתפללו על הגשמי' בלב שלם

תתקעד כשאירע בשבת אכל סעודה שלישית בסוכה תשב"ץ פירש מיד אחר בהמ"ז של שחרית עיין לעיל סימן ת"ץ איך יש לנהוג תתקעה לדידן דמורידין כלים מן המנחה ולמעלה בי"ט אחרון. אין לערוך השלחן והכלים במקום מושבם שלא להכין מי"ט לחבירו. אך יביאם בבית ובלילה יסדרם. ולעולם בליל מוצאי סוכות הלך ונטל ממנו רשות ואומר יהי רצון שנזכה לשנה הבאה לישב בסוכות לויתן תשב"ץ

תתקעו יום שני הוא שמחת תורה ולמה נקרא שמחת תורה על שם שבשעה שסיימו ישראל את התורה בא שטן לפני הקב"ה לקטרג עליה' ואומר ישראל לומדים תורה ואין גומרין אותה. וכי שמסיימים אותה אומר לו הקב"ה הלא סיימוה. והוא משיב אעפ"י שסיימוה אין מתחילין אותה וכשמתחילין אותה ע"י פרשת בראשית משיב לו הקב"ה הלא התחילוה נמצא שאין יכול לקטרג על שם זה נקראת שמחת תורה. וגם רגילין לעשות סעודת שמחה לכבוד התורה. וחתני התורה רגילין לעשות לשושבנים סעודה ומזמנין את הקהל. ונותני' להם מאכלים טובים. ומצאתי עקרו של מנהג במדרש חזית בתחלת שיר השירים ויבא ירושלים ויעמוד לפני ארון ברית וגו' ויעש משתה לכל עבדיו. אמר רבי יצחק מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה הג"ה מא"ז באשיר"י סוף מסכת סוכה וכן כתב הרוקח סימן רכ"ב

ענין חנוכה ונרותיה

תתקעו איתא במדרש כיון שהקריבו שנים עשר שבטים ולא הקריב שבט לוי וראה אהרן וחלשה דעתו כשלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו. אמר ליה הקב"ה למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו יש חנכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל ע"י בניך נסים ותשועות. וחנכה שקרויה על שמם והוא חנכת בית חשמונאי ולפיכך הסמיך פרשת בהעלותך את הנרו' לפרשת זאת חנכת המזבח. ואית' נמי בילמדנו ובמדרש רבה אמר ליה הקב"ה למשה לך אמור לאהרן אל תתירא לגדולה מזאת אתה מוכן לקרבנות כ"ז שבהמ"ק קיים הם נוהגים. אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה. ודייק הרמב"ן והנה דבר ידועה שכשאין בהמ"ק קיים והקרבנות בטלים מפני חורבנו אף הנרות בטלים אבל לא רמזו אלא לנרות של חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר החרבן בגלותינו. הנה רמז גדול בסמיכות פרשה זו לנרות חנוכה. ונ"ל הכותב דלכן בפרשה ראשונה שמנה פעמים לשון נר בהעלותך את הנרות ראשון. אל מול פני המנורה שני. יאירו שלישי. שבעת הנרות רביעי. ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה חמישי. העלה נרותיה ששה. וזה מעשה המנורה שבעה. כן עשה את המנורה שמנה. רמז לשמנה נרות של חנוכה. ובפ' אמור אל הכהנים התחיל שבת ורגלים פסח עצר' ר"ה ויוה"כ סוכות וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל וסמיך ליה ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור רמז לחנוכה שמן זית זך מן המובחר. ואמר להעלות נר יערוך את הנרות. ללמד לילה ראשונה נר אחת ואח"כ נרות סמוך שמן זית לסוכות מה סוכות שמנה ימים אף חנוכה שמנה ימים ובפרק במה מדליקין ת"ר בעשרים וחמשה בכסליו יומין תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. כשנכנסו יוונים טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברו מלכות חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אח' של שמן שהיתה מונחת בחותמו של כהן גדול ולא היה בו להדליק אלא יום אחד ונעשה בו נס והדליקו ממנו שטנה ימים. לשנה האחרת קבעום ימים טובים בהלל ובהודאה. וא"ת למה קבעו חנוכה על שם נס השמן ולא קבעו על שם שאר הניסים שנעשו בימים האלה כי נתנו רבים ביד מעטי' כו'. יש לומר שאותן הנסים יש פתחון פה למינים לומר מקרה הוא ולא ה' פועל כל זאת ח"ו כי יקרה עניין כזה ליפול רבים ביד מעטים לאיזה סבה. אבל נס אשר כזה ששמן אשר בו להדליק רק לילה אחת ונתרבה מעצמו עד שיספיק לשמנה לילות אין צד לומ' כי מקרה הוא. אבל כלם יודו ויאמרו מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו ולזכר נש זה תקנו חז"ל להדליק נרות בכל לילה מלילות אלו

תתקעח מדליקין נר חנוכה בכה"כ בדרום זכר למנורה שהיתה בדרום ומסדרין אותם ממזרח למערב ויפנה משמאל לימין כ"כ מורי הגאון מהר"ש ז"ל ם

תתקעט ובבית מדליקין הנרות אצל הפתח מבפנים בטפח הסמוך לפתח לימין ביאתו. ואם יש מזוזה בפתחו יניח בשמאל ביאתו כדי שיכנס בין שתי מצות. וכתב בהגהות מרדכי ברוב השנים חנוכה חל בפרשת מקץ וסימנך מקץ שנתי"ם נוטריקון “שמאל “נר “תדליק “ימין “מזוזה וכתב מהר"ם שמתחיל להדליק משמאל ומסיים בימין דהיינו משמאל לימין כי כל פונות שאתה פונה היינו דרך ימין. וכגון כהנים בדוכנן וז"ל מהרי"ק א"כ ראוי להתחיל להדליק בנר הראשון בנר היותר ימיני ויברך. ובליל שני שמוסיף נר אחר סמוך יתחיל ויברך על הנוסף שהוא יותר שמאלי. כדי לפנות לצד ימין כדברי מהר"ם. וכן בליל שלישי יברך על הנוסף ויפנה לצד ימין. וכן תמיד על הנוסף שהוא מורה על הנס ומהר"י כתב בסימן ק"ו דהאידנא ברוב מקומות ורובא דרובא דעלמא אכי' תלמידי חכמים אין להם מזוזות בבתי חורף שבהן מדליקין. א"כ צריכין להדליקן בימין הכניסה בצד הטפח הסמוך לפתח. אף לדידן דמדליקין בפנים כדאיתא במרדכי ואם כן אותו נר שהוא כנגד ימינו הוא הסמוך לפתח לעולם. וכן צריך