מטה משה קעט

היודע דעת עליון ומה להשיב אל האפיקורס. וזולת זה מהבלת דברי העולם השפל ומדריכה אל היושר ויראת אלהים ואהבתו באומרו סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא. והוא יראתו ית'. ומצוותיו שמור והוא אהבתו ית'. אשר בעבורה ימשך עשיית המצות. לכן נהגו לקרותה בחג הסוכות עת החיוב לקרוא הספר תורה והדומי' לו מהמדריכי' אל א"ח למעלה ומהמשכילי' לסור משאול מטה מהעניינים החומריים אשר טבע האד' דבק בהן. ולכן באולי נקרא שמו קהלת להיותה דברי' נאמרים בהקהל כספר התורה הנקרא בחג הסוכות בהקהל את העם עכ"ל. וכן כתב האבן שועיב בדרשותיו שלכך נקרא קהלת שדבריו נאמרו בהקהל. ואם חל יום שמיני בשבת אז אומרי' בו קהלת

תתקסז על כל המגלות מברכין על מקרא מגלה חוץ מעל קהלת במסכת סופרים וכן כתב ר' שמחה. וכן נהג מהר"ם וכן ה"א בהג"ה מיימוני בהלכו' ת"ב. וטעמא משום דאינו מטמא את הידים לענין תרומה כמו שאר כתבי קודש שגזרו חכמים עליה' כדאי' פ"ק דשבת והא לא גזור משום דשלמה בחכמתו אמר ולא ברוח הקודש במגלה דף ז'

תתקסח בשבת דחה"מ מפטירין ביום בא גוג לפי שעתיד תהיה מלחמות גוג בתשרי א"ח. ומברך לקדושה ולמנוחה לששון ולשמחה וחותם מקדש ישראל והזמנים. משא"כ בשבת דחוה"מ של פסח עיין לעיל סימן תרע"ח

ענייני שמיני עצרת

תתקסט בשמיני עצרת בקידוש ובתפלת י"ח ביום שמיני חג העצרת הזה. וטעם למנהגם דבכל המצות מברכינן על המצוה כגון חג המצו' חג השבועות חג הסוכות ואי אמר הכא שמיני לחוד לא נדע מאיזה שמיני הוא לכן אומר נמי העצרת. ואי אמר חג העצרת לחוד ה"א שבועות הוא דנמי מתקרי עצרת. דשבועותיכם מתרגמינן בעצרותיכן לכך אומר שמיני כן כתב המהרי"ל. וכתב עוד ושוב מצאתי וז"ל אם בא לומר חג יאמר את יום שמיני חג העצרת הזה דאז משמע שהוא טפל לחג ולא חג בפני עצמו כדאמרינן בריש יומא מי איכא מידי דעיקר רגל לא בעי פרישה טפל דידיה בעי פרישה, ואפי' למאן דאמר שמיני רגל בפני עצמו הוא הני מילי לענין פז"ר קש"ב אבל לענין תשלומין תשלומי ראשון הוא. הלכך האומר את יום שמיני העצרת הזה טעות הוא בידו שמשמע שהוא חג בפני עצמו כשאר חגים עכ"ל. ויש שאין אומרים רק את יום שמיני עצרת הזה ואין אומרים חג שלא נמצא בתורה שנקרא יום שמיני חג. ומורי ז"ל היה אומר יום שמיני העצרת חג הזה כמו שכתב בתשובותיו ולא נהוג עלמא כוותיה

תתקע ואוכלין בסוכה ואין מברכין על ישיבתה דמסיק בגמרא והלכתא מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן. וכתב הרא"ש והיינו טעמא דלא מברכינן דכיון דיום שמיני עצרת הוא א"א לברוכי בסוכה. דקשין אהדדי אי יום ו לאו שמיני עצרת הוא. ואי שמיני עצרת הוא לאו יום סוכה הוא.. ומשום דספקא תרווייהו עבדינן לחומרא יתבינן בסוכה ולא מברכינן. ונוהגין בו מנהג י"ט דהוא יום שמיני עצרת ועבדינן לחומרא. אבל בלולב לא רצו לתקן שיטלוהו בלא ברכה מספק מפני שהוא מוקצה לטלטל ומינכרא מילתא שהוא נוהג בה מנהג חול. אבל סוכה פעמים שסוכתו עריבה עליו ואוכל בה בי"ט האחרון שלא לשם מצו' סוכה ולא שייך בישיבתה שיעשנו חול ועוד דלולב כל שבעה הוא דרבנן שנ' ולקחתם לכם ביום הראשון. ולכך אין צריך ליטול הלולב ביום ח' בלא ברכה מספק אבל סוכה שהיא דאורייתא אוכלין בה מספק. ולכן בליל שמיני עצרת לא היה מהר"ר טעבי"ל ז"ל אוכל ביום דא"כ היה צריך לברך לישב בסוכה ולומר בקידוש יום חג הסוכות כי עדיין יום הוא. וכ' המרדכי יתובי יתבינן ברוכי לא מברכינן פי' ראבי"ה כיון דאיכא היכרא דלא מברך כאשר עשה כל שבעה ימים לא הוי כמוסיף. אבל לישן בסוכה אסור משום דמחזי כמוסיף ע"כ וכן הוא במהרי"ל ובמנהגים

תתקעא כתב בעל הגהות מנהגים מה שמתחילין להזכיר זכירת גשם במוסף של שמיני עצרת דחג. ומוריד הטל במוסף ראשון דפסח כדי שיצאו כל המועדים בטל. כי טל הוא סימן ברכה לעולם. אבל גשם בחג סימן קללה הוא לכך מתחילין בשמיני עצרת ע"כ. ואני אומר דמה שאומרים טל ביום ראשון של פסח הטעם הוא כמו שכתבתי לעיל סי' תרס"ג. ומה שאומרים גשם בשמיני עצרת דחג דאז נדונין על המים כדכתבתי לעיל סי' תתקס"ה לכן מתפללין עליו. וכ"כ האבן שועיב וז"ל תן חלק לשבע' שבעה ימי הסוכות שהם עיקר השמחה. וגם לשמנה זה שמיני עצרת כמו שארז"ל כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ כלומר אם אינך עושה כן אינך יודע מה רעה תהיה בארץ מהגשמים הנגזרים בזה היום כמו שאמרו חז"ל. ולכן אנו אומרים הגשם בזה היום אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו וגו' לשון אם כמו ואם תקריב מנחת ביכורים ואם יהיה היובל שאינו אפשרי אלא ודאי כלומר אם תתן חלקו לשמיני ימלאו העבים גשם ויריקו בכל העולם בדרום ובצפון. אע"פ שבראש השנה נגזרה הכל כמו שאומרים ועל המדינה בו יאמר. הדין הוא בר"ה כמו שמוכח במעשה של אותו חסיד. אבל הגמר דין הוא ביום זה כמו שדינו של אדם הוא בר"ה וגמר דינו הוא ביום כפור. וא"ת מה הוא דין ומה הוא גזר דין. הדין הוא שיאמרו בראש השנה פלוני זכאי ופלוני חייב. אבל הפסק מה יהיה השכר או העונש הוא ביום כפור. וכן הגשמים בר"ה גוזרין אותן מרובים או מועטים. אבל בעצרת חותמין שיתכן שיהיו מרובים ויפלו למקום שאין בו ישוב או שלא בעתן בעצרת נגזרין היאך יבואו והיכן יבואו ע"כ: תתקעב במוסף מכריז השמש משיב הרוח ומוריד הגשם כן קיימא לן לנהוג כדי שגם הציבור מתפללין במוסף משיב הרוח כן מסיק בא"ח ובמנהגי מהרא"ק עיין לעיל סימן קכ"ה קכ"ו קכ"ז

תתקעג הא דנהיגי מקצת בני אדם לאכול חצי