מטה משה קעח

כי ביום הזה הוא קיום החתימה שאנו מבקשי' מלפני הבורא ביום הכיפורים שיחתמנו לחיים. ולכן נהגו להדליק נרות של יום הכיפורים. (בק"ק פרנקפורט א"א פסוקי דזמרה של שבת ולא נעריצך ואין משנין שום דבר כלל רק אדון עולם מנגנין כמו בי"כ וקדיש אחרון מנגנים בניגון י"ט)

תתקסא וקורין לכהן וביום החמישי לוי וביום הששי. ישראל וביום השביעי. לרביעי חוזרין וקורין וביום הששי וביום השביעי. וא"א להתחיל לקרות וביום הששי כהילוך ימים הראשונים שא"כ נמצא ישראל קורא וביום השמיני שהוא קודש והאיך ראוי לקרוא קודש ביום שהוא חול. אלא מוטב לנו לדלג הסדר שיתחיל כהן פ' א' למעלה ויכוין שלישי לקרא ביום השביעי. ולא לעשות ע"י קריאתו את הקודש חול וכל המשנה ידו על התחתונה

תתקסב ומקיפין ז' פעמים זכר ליריחו שסבבוהו ז' פעמים ולפי שכתוב במלכים אצל יריחו אם יהיה טל ומטר כ"א לפי דברי. מכלל שבשביל טל ומטר צריך להקיף כמו ביריחו. ומהר"ם ז"ל מביא ראיה מן המסורו' ואסובבה ב' במסורו' אקומה נא ואסובב' בעיר ואידך ואסובב' את מיזבח ה'. כלו' כנגד שסבבתי את העיר ז"פ זהו יריחו אסובבה את מזבח ה' וכנגד ז"פ בכתוב בתורה ענן וכתיב ונתתי גשמיכ' א'. למטר השמים תשתה ב'. ונתתי מטר ג'. לתת מטר ארצך ד'. יערוף כמטר ה'. כשעירים ו'. כרביבים ז'. וז' קולות על המים. וז' עניות. וז' הללוהו בתקע שופר בתהילים. ובפרשת אליעזר ז"פ עין העין העיינה. וז' שאיבות. וז' בארות ביצחק וז' באר כתוב ביעקב וז' בור כתיב ביוסף. ובבראשי' שבעה מים ממרחפת על פני המים עד ולמקוה המי'. ובענין הענן שבעה ע"פ ה'. וגם ז' ממי"ן בסופי תיבות בפרשת וביום השביעי ומנחתם“. ונסכיהם“. לפרים“. לאלים“. לכבשים“. במספרם“. כמשפטם“ והאבודרהם כחב כנגד שבעה רקיעים. ורוקח כתב עוד הרב' רמזי' מזה

תתקסג וכל אדם יקח שנים או שלשה בדי ערבה לחים ויקשרם זה לזה. ולזה קורין הושענא. ואין יוצאין בערבה שבלולב. ומנענע אותה או חובטה ב' או ג' פעמים והוא מנהג נביאי' ואין מברכי' עליה. ומהר"ש לקח ז' בדים להושענות נגד ז' הושענות. ואינו נוטלה בידו אלא כשאומר הושענות

תתקסד ולמה ערבה בהושענא רבה לפי שהערבה גדילה על המים ואז נדוני' על המים. ולא היה יום מרובה בקרבנות כיו' א' של סוכות שבו עובר בבל תאחר על נדרו אם עבר החג. ובעון נדרים גשמי' נעצרי' נשיאי' ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר. ורמז לדבר מן המסורות ויכלא ב' במסירת ויכלא הגשם מן השמים. ואידך ויכלא העם מהביא. רמז שאם יכלא העם להביא את נדריה' אז יכלא הגשם מן השמים. ולכך רוח צפון תחולל גשם. כי הקרבנות שחיטתן בצפון וכתיב אמת מארץ תצמח וגו'. וגם בעבור האמת שמדברים בארץ אז צדק משמי' נשקף והעריפו שמים ממעל. לכך בסוף כל נדרי' יושב בדין על המים. לכך סמוך לסוכות איש כי ידור נד לה' שיושב בדין אם לא עברו נדריהם יתן להם מים מדה במדה שדיבור נקרא מטר ופיהם פערו למלקוש. יערוף כמטר לקחי. אם יתן נדרי' בעתו ונתתי מטר ארצכם בעתו. ומביאי' קרבניה' בהושענא רבה אז הכרוז יוצא פי יעברו בל תאחר והיו קושרי' הבהמות בענפי ערבה אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח ואומר רבש"ע מה שנדרנו הבאנו והענפי' שאסרנו בידינו הם הואיל ולא עצרנו מתת. גם אתה אל תעצור הגשמים. ודר תלוי ברוח פינו ישב רוחו יזלו מים. נדר תלוי בקול קל ה' על המים. עשינו ה' מה שצויתנו כשם שזאת גדילה על המים כך תן לנו מים. ועושין יום גדול שהוא סוף השנה ואומר הושיעה את עמך כו'. על שם זה היו קורין אותו הושענא רבה. רוקח

תתקסה אין מקיזין דם בהושענא רבה שהוא יום רבה. ולא בשום עי"ט דגזרינן כל עי"ט משום ערב שבועות. ומיהו כיון דהורגלו רבים שומר פתאי' ה' מידי דהוי אע"ש אע"ג דקאי מאדים בוזי כדאיתא בפ' מפנין מהר"ר פרץ בהג"ה בתשב"ץ סי' רס"ו. וכל מקום שאסור להקיז דם משום סכנה כתב מהרי"ו דאסור להקיז גם שקורין שרעפפין (פי' בל"א קעפף) מה"ר דוד לנצהוט ור"י העידו על מהרי"ל שהתיר להם להקיז בריבד' דכוסילתא בעי"ט דלית ביה כנתא. ובהושענא רבה יש רוצים לומר אסור שהוא יום דין. מזה משמע קצת דבעי"ט האחרון של פסח כשיטא דמותר להקיז הואיל ותלוי בזה דהוי יומא דדינא

תתקסו בשבת דה"ה נוהגי' לומר קהלת לפי שיש בקהלת תן חלק לז' וגומר וזה נדרש על החג. ויש מי שכתב הטעם לפי שסוכו' הוא זמן שמחתנו וספר קהלת משבח השמחה כי כל השמח בחלקו ואינו רודף אחר ממון ונהנה ממה שיש לו מתת אלהים היא. והר"ר יוסף אבן יחיי' כתב יען כי תורה צוה לנו משה שמקץ ז' שנים במועד שנת השמטה בחג הסכות בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלהיך כו'. תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל כו'. הקהל את העם הזה האנשים והטף וגרך אשר בשעריך כו'. שר"ל כי אז להיותו מועד נעלה אשר יבא כל ישראל לשלש רגלים ולא ישאר פרסה. הן להיותו היותר משובח משלשתן כאשר אמרנו. והן להיות זמנו בזמן האסיף אשר אפי', עניי' והדלים לא היו חסרים דבר להיות מצוי הלקט שכחה ופיאה. והן להיות הזמן שוה בחמימות וקור אשר הנערים והחולים וחלושי המזג הנרתעים אחור מפני הקור או החום או הגשמים וסכנת הדרכים הטיסייה בסור הסבה המונעת היו הולכים כלם בשמחה ובטוב לב היה מצוה לקרוא התורה נגד כל העם ולהזהירם לשמור את מצות ה' אלהים למען יטב להם. ולהיות כי מגלת קהלת היא שאלות ותשובו' מאשר אין להם לב אשר ענייני העולם בעיניה' כמתועתעים ובלתי מיושרים היטיב אבוארם עם החכם