מטה משה קעז

שמעתי כי יש שניסו אותו בעופות שרצה לשחוט למחר ובלילה של הושענא רבה לא היה להם צל. והטעם אמרו קצת חכמי הקבלה ואני לא קבלתים עכ"ל. והרב רבינו בחיי בפ' שלח פי' סר צלם יכנה הכח למעלה בלשון צל. לפי שהוא מגין על האומות כצל המגין לפני החמה. שאין אומה נופלת אא"כ שר שלה נופל ומזה דרשו במדרש שיר השירים ונסו הצללים אלו שרי האומות. והרמב"ן ז"ל פי' כר צלם מעליהם שהוכר הצל מעל ראשם ממה שידוע כי בליל החותם. הגדול של הושענא רבה. הוא יום כ"ז לבריאות עולם. לא ימצא צל לראש מי שעתיד למות באותה שנה. וזה כאלו אמר כבר נגזר וזהו כוונתו אעפ"י שאין לשונו. ונראה כי זאת כוונת הכתוב שאמר עד שיפוח היום ונסו הצללים. יאמר כשיגיע הזמן שיפוח האדם שתצא נשמתו אם יסתלק צלו ויתקרב לצל השם הרשום בד' תיבות שכתיב בו ה' צלך עכ"ל

והציוני כתב וז"ל “ישמחו “השמים “ותגל “הארץ ר"ת שם של ד' אותיות ובס"ת “צלמו כאשר האל בראשם אז צלמו קיים. כשסר מעליהם אז צלמם בעיר תבזה. וכן אמר שמואל הנביא ע"ה וה' סר מעליך. ותכף נהרג. וכן יאמר סר צלם מעליהם וה' אתנו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו מתך וזהו כחו ובהיות כחו עמו יש לו צל ובסור כחו מעליו אין לו צלו ראשו יקטין ולא יראה צוארו. ובהג"ה שם וז"ל וצפיחית דבש מצאתי ויאורו עיני ובמטה“ אשר בידי רשמתי להטעים גם לאחרים. שמעוני רעיי בואו וראו ביום שהדין מתעורר בעולם. צריך בן אדם לעורר עצמו בתשובה ולשוב לפני אדוניו. אם זוכה בו האדם שישוב בתשובה שלימה אז קורעין לו כל הפתקים הכתובים עליו. ואם לא ישוב בתשובה שלימה תולין לו עד יום אחרון של חג אם זוכה מוטב. ואם לאו יוצאים מבית המלך ונמסרים ליד הממונה על הפתקין וכיון שנמסרו ליד הממונה ודאי עושה הדין והפתקין אינן חוזרין לבית המלך. מיד הצלם הקב"ה נעדר ממנו ולא נמצא אצלו. וביום שנסתלק ממנו ודאי פסק המלך גמר דין עליו ויטעום כוס של מות. ואותן הצללי' נעדרי' ולא נמצאים. ואם לא נמצאים בו בידוע שיעבור עליו הדין או חלאים וכיוצא בהן. ובספרי הקדמונים אמרו אם נחסר ראשו ימות הוא או בנו או אשתו. אבל אם הוא חוזר בתשובה יטעמו טעם מות וירפאהו. ודווקא בנו שברשותו. ואם הגוף חסר ויראה הראש הן יסתלקו והוא מתקיים. ואם חסר ידו או רגלו חלאים רעים באים עליו. ואם ברח הצל וחזר וברח. עליו כתיב בבקר תאמר מי יתן ערב וגו'. אבל הצדיקים והחסידים הקדמונים בכל יום ויום היו מסתכלין בעצמם כאלו בזה היום היו מסתלקין מן העולם. ועושי' תשובה שלימה לפני אדוניהם ולא יצטרכו לדבר אחר. אשריהם ואשרי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא. בא וראה כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו ע"כ

וכתב עוד הציוני וז"ל ועוד מצאתי בסודי רזי כשתשי' מי מעיין בכלי מצוחצח וזך. ועיין בו בליל הושענא רבה אם יש לחיות אותה שנה אפי' פיו סתום ועיניו סתומות יראה בבואה שלו שהם פתוחים. ואם יהיו פיו ועיניו סגורות ימות וזה דבר ברור וסימן “בוז “מים לכן יראה במים. עוד יש יהודים שמדליקין נירות ביום כפור בשמן זית ומביטי' בשמן בבואה שלהם. אם עיניהם ופיהם סגורים לא יוציאו שנתן ויש רואים בליל הושענא רבה בצל הלבנה. וטעמא קלילא אית להו אנן דמינן שנותינו לשנות הלבנה. וכהג"ה שם שמעתי ממקובלי' האומרי' כי זה צריך לעשות בשעת שכוכב לבנה שולטת באותו לילה ובשעה ההיא הנסיון אמיתי ע"כ. עוד שם ולאדם שיהרג בר מינן בשנה ההיא יראה ראשו על כתפיו. והרוקח בסימן רכ"א יהיב טוב טעם ודעת למה בצל הלבנה. ומה מאוד נמלצו לחכי דברי פי חכם חן דברי הרב רבי דוד אבודרהם שכ' וז"ל וזה הצל אינו צל האדם ממש. כי העומד אצל הלבנה או אצל האורה א"א שלא יהיה לו צל. אלא הוא צל הצל הנקרא בדברי רבותינו בבואה דבבואה. ויש סעד לדברי מדאמרינן בפרק בתרא דהוריות האי מאן דבעי למיפק לאורחא ובעי למידע אי הדר לביתא אי לא. ליקום בביתא דהברא (פי' בית חשוך) אי חזי בבואה דבבואה לידע דהדר לביתיה. ואח"כ אומר שם ולאו מילתא היא דילמא חלשא דעתיה ומתרע מזליה. מכאן אני אומר שאין ראוי לנהוג מנהג זה ע"כ. ועוד אני אומר דאין אנו בקיאין בצל הצל. ולאידך נמי שיש מי שיראה צלו שלם אז החי לא יתן אל לבו להיות יראת ה' על פניו תמיד לזכור יום המיתה רק יבטח כי יעלה שנתו ולא יהרהר בתשובה. והירא דבר ה' וחרד לדברו אל יהא לו עסק בנסיון הזה רק כל יום ויום חייב להראות את עצמו כאלו נסתלק ממנו הצל וישוב בתשובה כמו שאמרו חכמי האמת שוב יום אחד לפני מיתתך ואז אשרי לו וטוב לו

תתקנח ומשכימין לבית הכנסת והוא אחד מה' בקרים שמשכימים לתפלה. שנאמר “ותפקדהו לבקרים ולרגעים “תבחננו זה ר"ה ויום כפורים שבהם נפקדים כל מעשה אדם. הושענא רבה שנא' “חדשים לבקרים “רבה “אמונתך. פורים שנא' “לבקרים אצמית כל “רשעי ארץ וזהו המן. ט' באב “הי' זרועם “לבקרים אף ישועתינו “בעת צרה. וסי' לדבר וישכם “אברהם בבקר. אברהם נוטריקון א' זהו ט' “באב. ב' זו “בריאת עולם היינו ר"ה שבתשרי נברא העולם. ר' “רבה זו צומא רבה. ה' “הושענא רבה. מ' “מגילה דהיינו פורים. ענין אחר א' זו ס"ת של הושענא“ רבה. ב' ס"ת של ט' באב“. ר' ס"ת של יום כפור“. ה' ס"ת של ראש השנה“. מ' ס"ת של פורים“

תתקנט ורגילין הצנועים לטבול או לטהר בתשעה קבין אפי' פושרים והוא רי"ו ביצים. וכן עשה מוהר"ם בי"כ נמי כי אין הטבילה אלא משום טהרה תשב"ן

תתקס ואומרים השמים מספרים כבוד כמו בשבת וי"ט. אין כמוך שמע. אחד. על הכל כמו בשבת וי"ט. ונעריצך. והטעם מפני שהוא סוף החג וההקפה ותשלום שבעים פרים. ועוד