מטה משה קעו

תתקנב ערבית מתפלל כל התפלה כליל ראשון ואם מ"ש מתפללים ותודיענו ומקדשים על הכוס בבה"כ יקנה"ז. ועל השלחן מסיק הא"ח ואביו לברך שהחיינו קודם לישב בסוכה כי אין צריך לברך שהחיינו יותר על הסוכה רק ליל ראשון ואחר כך בליל שני הוי הפסק. לכן מברכין זמן ואחר כך לישב בסוכה וכן הוא מסקנת בית יוסף וכן נוהגים

תתקנג ביום שני אין מברכין שהחיינו על הלולב רק אם חל יום ראשון בשבת אז לכל הדעות מברכין זמן אלולב ביום שני. וא"ת מאי שנא שמברכין שהחיינו על השוכר ב' ימים. וי"ל זמן ליל ר"ה מדרבנן משום דאבעי' לן אי ר"ה וי"כ הוי כרגלים ולא אפשיטא לכן אין פוטר את השופר מלברך זמן אבל זמן ליל חג הסוכות דאוריי' לכן פוטר הלולב מלברך זמן. וא"ת א"כ יום ראשון לא יברך זמן אלולב וי"ל דליל ראשון צריך זמן משום סוכה לבד מי"ט לכן אינו פוטר הג"ה במנהגי מהרא"ק ז"ל. עוד טעם אחר שאין צריך לברך זמן ביום שני אלולב וגבי קידוש אומר מספק דשאני זמן דלולב דאף אם היה חול יצא כדאמ' העושה לולב לעצמו מברך שהחיינו עיין בהגהות סמ"ק ובכלבו

תתקנד קורין כדאתמול ולא מצינו למימר בי"ט שני פרשת וביום השני דא"כ עבדינן ליה חול. רש"י שלהי החליל: תתקנה בחול המועד מברך על התפילין כן מסיק הא"ח והאשירי. יעלה ויבא בתפלה. וגומרין הלל. קדיש שלם. ומוציאין ס"ת. אם הוא יום ג' דסוכות קורין לכהן ביום ב'. לוי ביום שלישי. ישראל ביום הרביעי לרביעי חוזרין למעלה וקורין ביום השני וביום השלישי שהן ספיקא דיומא. וכן כל חול המועד קורין לרביעי ספיקא דיומא ואומר הושענא אערוך שועי משום גליתי בצום פשעי שייך בחול הסמוך ליה"כ

תתקנו סדר הושענות דחול המועד אערוך שועי אל למושעות. אדון המושיע. ואם יבא ערבה ביום ראשון אז אומרים בששי שהוא שבת אום נצורה ואז יש לומר זה הסדר אערוך שועי. אום אני חומה. אל למושעות. שאין אומרים אדון המושיע שמיירי במים קודם ששי לחג כי המים הם סימן קללה בחג. אבל בששי אין קפידא דכבר רומז הכתוב ביה נסוך מים דכתיב ביה ונסכיה. ר"ל שני ניסוכים. ועוד נרמז מים בשני ובששי כדפרש"י פרשת פנחס. וכשחל יום ראשון בשבת אומר זה הסדר אום נצורה. למען אמתך אערוך שועי. אבן שתייה. אל למושעות. אדון המושיע

עניין הושענא רבה

תתקנז יום שביעי הוא הושענא רבה. ולמה נקרא שמו הושענא רבה. אמר הקב"ה לאברהם אני יחיד ואתה יחיד אתן לבניך יום המיוחד לככר בו עונותם וזהו הושענא רבה. פירש שמי אהיה גי' כ"א. ואתה בכ"א. עשרה דורות מאדם ועד נח וי' דורות מנח ועד אברהם והושענא רבה כ"א ימים לחודש תשרי. אמר לו הקב"ה לאברהם אם אין כפרה לבניך בר"ה יהיה בי"כ. ואם לאו יהיה בהושענא רבה. וזהו איחדתי על שמי. וסוד החתימה שהיא בליל הושענא רבה ולא בי"כ היה לה להיות בצום. אבל הכוונה בזה דע כי י"כ הוא בי' לחודש. וי"ט של סוכות אחר ה' ימים הרי ט"ו יום. והושענא רבה אחר ו' הרי כ"א. ארבע כ"א פעמים כ"א. יעלה תמ"א למכרע הוא אמ"ת וחותמו של הקב"ה אמת ולזה החתימה הוא בליל הושענא רבה. ועוד כי י"כ היא בי' לחדש כנגד י' של שם. ואחר ה' ימים הוא סוכות כנגד ה'. והושענא רבה אחר ו' ימים הרי תשלום שם ד' דה' אחרונה כפולה. וכתב הרוקח בסי' רכ"א בר"ה וביום ז' של סוכות כתיב כמשפטם. לומר מה שגוזר בר"ה וחותם בי"כ. מראה בצל הושענא רבה. לכך כתיב בתהילים ב' פעמים לפני ה' כי בא כי בא לשפוט את הארץ. למה ביום שבעה לפי שאין מקריבין נדריהם ובעון נדרים גשמים נעצרים וכל שבעה ימים מנסכים מים ונרמז “מים בשני בששי ובשביעי בפרשת פנחס על שם שופך “בוז על נדיבים. לפי שבחג עת המים והוצרכו בלילה שלפניו לראות כמ" קרקפתא דגברי צריכים לפרנסה ומראים בצל. ואומרים המלאכים פלוני לא יחיה הרי אינו צריך למים ולפרנסה. סר צלם מעליהם וה' אתנו “סר “צלם “מעליהם בגמטריא “סר “שנה למי שסר צלו לא יחיה שנה ע"כ. וכתב הרקנט פרשת שלח סר צלם מעליהם כתב הרב ז"ל יתכן שירמוז למה שנודע כי בליל החותם לא יהיה צל לראש האיש אשר ימות בשנה ההיא. ולכך נאמר כי סר צלם מעליהם ונגזר עליהם מיתה וה' אתנו ע"כ

והטעם הענין ארמוז כבר הודעתיך שאין דבר קטן וגדול למטה שאין לו כח למעלה. ובהיו' כחו עמו מגין עליו ויש לו צל כענין ה' צלך על יד ימינך. ובסור כחו מעליו הירח או השמש או האור שולטין עליו בכל צדדיו ואין לו צל. ובעבור כי הנהגת העולם השפל ע"י השכינה שנאמר והוא ישפוט תבל. “בצדק וכל מעשהו “באמונה. והיא פועלת למטה בהשגחה פרטית על כל אדם ומעבהו כענין שנאמר היפלא מה' דבר. וא"כ כשצילת' עלינו ה' שומרנו ויצילנו כענין ובצל ידי כסיתיך. אמנם כשהוא מונח למקרים מפניך אסתר אין צלה על ראשו רק הוא הפקר. אף כי הכל תלוי בתשובה ומעשים טובים. אמנם החולה צריך זכות ותכלה שירפאהו הש"י יותר מן הבריא שלא יבא עליו חולי. וכך היא המדה בעני ובעשיר מאיר עיני שניהם ה'. וכבר שמעתי מחסידי' ואנשי מעשה שראו באדם אחד שלא היה לו צל ובאותו הלילה עצמה עשה תשובה וינחם ה' ובאותו הלילה ראה צילו להצילו מרעתו

אמנם הטעם בליל הושענא רבה יותר משאר הלילות הבנתי מדברי הרוקח כי בחג נדונים על המים. והוא יום אחרון שבחג שאז נחתם לחיים כי כפי צורך החיים כך המים באים לעולם. ותמיה אני