מטה משה קעג

דתרתי בעינן שיעור ושיעלה עמוד השחר שאם עלה עמוד השחר ולא הקיץ אין מקיצין אותו. או אם הקיץ ולא עלה עמוד השחר אין מטריחין אותו לעלות ואפי' ירדו גשמים מועטים יצא דבגשמים כל דהו מצטער שלא יוכל ליבן מהרי"ו

חתקיז וכל זה בשאר ימים אבל בלילה ראשונה חייב לאכול כזית בסוכה אפי' ירדו גשמים סמ"ק וכן באשיר"י משמו. וכ"כ הכלבו וז"ל והר"ם ז"ל ורבינו יודא בכתב ידו בתוספתא דסוכה דאף על גב דמותר לאכול בבית משום ירידת גשמים מ"מ בליל ראשון של סוכות צריך לאכול בסוכה אפי' ירדו גשמים דגמרינן ט"ו ט"ו מחג המצות מה להלן לילה ראשונה חובה מכאן ואילך רשות. אף כאן לילה ראשונה חובה מכאן ואילך רשות. ועל כרחין בירדו גשמים קאמר דאי בשלא ירדו מאי קאמר מכאן ואילך רשות והלא בי"ט ראשון מיהו חובה לאכול בסוכה ביום משום כבוד י"ט. אף על גב דבחולו של מועד אי בעי אכיל פת אי בעי לא אכיל פת כ"א פירות מ"מ בי"ט צריך לאכול פת משום כבוד י"ט וא"כ אי הוי מיירי בלא ירדו גשמים מאי אירי' בלילה אפי' ביומו עצמו. אלא ש"מ דמיירי בירדו גשמים דהוי רשות אפי' בי"ט ראשון ואפ"ה קאמר בלילה ראשונה חובה דומיא דמצה. דהתם אי אפשר להפטר בשום ענין ממצה בלילה ראשונ'. ומיהו כזית פת בסוכה סני דומיא דמצה אך צריך שיהא ודאי לילה ולא להקדים דומיא דמצה כדמפרש הר"י מאו"ר ליינו"ש פרק ע"פ עכ"ל. אבל בליל שני כתב בתרומת הדשן דנוטה שא' ירדו גשמים כל זמן אכילה עד עת הכינה דהשתא א"א לאכול בסוכה בלא מצטער דסמכינן אגאונים המתירין

תתקיח כתב מהר"י וויי"ל כשיורדי' גשמים יש נוהגי' לברך ברכת המזון בבית ולא שפיר עבדי דצריך לברך במקום סעודה. וכן פסק ר"י בר נחמן בלילה ראשונה אם ירדו גשמי' אוכל כזית בסוכה ומברך בהמ"ז בסוכה ואח"כ אוכל בבית כל צרכו

תתקיט נשים פטורי' מן הסוכה ולא דמי לארבע כוסות בפסח דאמרינן גם הם היו באותו נס דהתם הוי דרבנן אבל בדאורי' לא אמרי' הכי

תתקכ קטן הצריך לאמו וחולה רק שחש בראשו או בעיניו הוא ומשמשו והעוסק במצוה ושלוחי מצוה והמצטער מחמת גשם ורוח או רוח רע שבא לו במקרה כולן פטורין מן הסוכה. ומי שכבו לו נרות בליל שבת בחג הסוכות ויש לו נר בביתו שרי לצאת מן הסוכה כדי לאכול בביתו במקום הנר תרומת הדשן סימן צ"ג. ובסי' צ"ב כתב דמי שצר לו המקום בסוכה לשינה בענין זה שאינו יכול לישן בפישוט ידים ורגלים לא קרי כה"ג מצטער וחייב לישן בסוכה

תתקכא כל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא אין מקבל שכר והדיוט הוא הגה"ה מיימוני

תתקכב כשיצא מהסוכה מחמת גשם יזהר שלא יבעט במצוה לומר מה לי לישב כאן. רק יצא בהכנעה ובכובד באימה ופחד כאלו הוא עבד ורבו מבזה בעבודתו מהרי"ל בדרשותיו: דיני לולב תתקכג ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחת' לפני ה' אלהיכם שבעת ימים בפרק לולב הגזול ולקחתם שיהא לקיחה לכל א' וא'. לכם משלכם להוציא את השאול ואת הגזול מלמד שאין אדם יוצא בלולבו של חבירו בי"ט ראשון של חג אלא א"כ נתנו לו במתנה. לול"ב בגימט' מיוח"ד. לומר שיהיה לכל אחד לולב מיוחד ולא בשל חבירו. ואיתא נמי בירושלמי לכם ולא בגזל. ביום ולא בלילה. לכ"ם ביו"ם בגימ' ל"א בגז"ל ובלי"ל. וכל ד' מינים יהיו לכם ולא גזל שהגזל פסול לכן בתמניא אפי ד' פסוקים יש בהן ד' תיבות וסימנך בוס"ק “בפקודיך אשיחה ואביטה אורחתיך. “ואשתעשע במצותיך אשר אהבתי. “סעפי' שנאתי ותורתך אהבתי. “קראתיך הושיעני ואשמרה עדותיך. בד' פסוקי' אלו יש בכל פסוק ד' תיבות ויש בהן כל אותיות אלפ"א בית"א לבד גז"ל כי ד' מינים שבלולב פסולים אם הם גזולי'. לכן יזהר שלא יקוץ ערבה לצורך לולב משדה גוי אפי' ברשות הגוי רק ישכור את הגוי לקוץ כי היכי דלהוי יאוש ביד גוי ושנוי רשו' בידינו: תתקכד לול"ב בגימ' חיי"ם לכך יבש פסול. ואיתא בירושלמי ר' אבין בשם ר' יודא בן פזי היבש פסול לא המתים יהללו יה. אבל בשעת הדחק יקחו אפי' יבש ואמר ר' יודא מעשה באנשי כרכים שהיו מורישים לבני בניהם לולביה'. אמרו לו משם ראיה אין שעת הדחק ראיה. וכן הדס כשר ביבש אור זרוע וא"ת. אבל ערבה פסולה ביבש. וצריך שיהא פיה חלק ועלה שלה משוך וקנה אדום: תתקכה שיעור הדס וערבה טפחים ומחצה. וצריך כ שיהא שדרה של לולב יוצא מך ההדס טפח

תיקון הלולב

תתקכו מצות לולב לאגוד הדס ולולב וערבה יחד משום זה אלי ואנוהו. לא אגדו ככר. ואם הותר בי"ט אסור לקשור אלא יכרוך ויתחוב באגודה של ירק. ואין אוגדים אותו אלא במינו לכן יתיר המשיחה שסביב ההדס שלא יהיה חוצץ. ואוגד יחד כף תמר אחד ושלשה ענפי הדסים ושתי ערבות ויהיה בין הכל עם האתרוג שבעה כנגד שבעה רקיעי' כן כתב מהר"י וויי"ל. ולי נראה כנגד שובע שמחות את פניך אל תקרא שובע אלא שבע דדרשינן אותו אמצות לולב. וכן יסד הפייט ערבה בתים וכן מהר"ש אומר הערבה כנגד הרשעים. לפיכך כל מה שיכול למעט עדיף טפי לכן אין ליקח רק שני ערבו' ללולב. ואם לקח יותר כשר. ומצוה שיאגדנו שלא יתפזרו ענפי ערבות לכאן ולכאן. ונהגו לעשות שלשה אגודות כנגד שלשה אבות. אי נמי לול"ב בגימ' ס"ת ושלשה אגודות הרי ע"א כנגד ע"א סנהדרין. ואם לא נאגד אגד אחד כשר. ויאגדם דרך גדילתם לכן יזהר בההדס התיר אגודתו לראות אם מונח כתקונו כי הגוים לפעמים נותנים עוקצו של זה לצד עיקבו של זה ולפעמי'